טייגר וודס - שקיעה נוגה

היה לו הכל. 14 תארי מייג'ורס, שווי כולל של 600 מיליון דולר וחיי נישואין מושלמים, אבל כנראה שהכל היה קצת יותר מדי מושלם. קצת לפני גיל 40, טייגר וודס ממשיך בדעיכה המדהימה שהפכה אותו מכוכב גולף בעל תדמית ללא דופי לשחקן אבוד שנהנים לצחוק עליו

ציפי שמילוביץ'פורסם: 24.06.15 , 10:51

היה רגע בסיבוב הראשון של מוקדמות אליפות ארה"ב בגולף, בסוף השבוע שעבר, בו טייגר וודס ניסה להתיישר לפני חבטה מהסוג שפעם הוא היה מגלגל לגומה בעיניים עצומות. הוא חיפש זווית נוחה לרגליים, מעד והחליק על הישבן. חלק מהקהל מסביב נאנח בכאב, חלק השתנק וחלק ציחקק. האינטרנט, מכשפה שכמותו, התפוצץ מצחוק, שמחה לאיד ואפס רחמים.

קצת לפני גיל 40, טייגר וודס מבצע את אחת הדעיכות הגדולות בהיסטוריה של כוכב בסדר הגודל הזה. מילא שהוא לא זכה באחד מתארי המייג'ורס כבר שבע שנים ‑ מה שנורא זו הצורה בה הוא נראה ובה הוא משחק את המשחק בו שלט ללא עוררין במשך עשור שלם. משחק אותו הפך ממשהו של כמה עשירים לבנים לענף ספורט סקסי.

אחת הדעיכות הגדולות בהיסטוריה. וודס(צילום: AFP)

אבל היום, כשאנשים מריעים לטייגר וודס, הם לא לגמרי יודעים למה הם מריעים. אולי לזכרונות שיש להם מוודס, אולי הם עדיין מקווים שהקוסמוס ייתן לו רגע אחרון של חסד, ואולי הם פשוט פוחדים שאם לא יעודדו אותו, ייאלצו להתחיל לצחוק עליו.

טייגר וודס, לאלה שהצטרפו רק עכשיו, הפך למקצוען בגיל 20. פחות משנה לאחר מכן כבר זכה במייג'ור הראשון שלו, טורניר המאסטרס. תוך 9 שנים כמקצוען כבר היו לו 14 תארים כאלה (בדומה לגראנד־סלאם בטניס, ישנם ארבעה טורנירי מייג'ורס בשנה), שני רק לג'ק ניקלאוס. בסך הכל הוא זכה ב־79 טורנירים, שני רק לסם סניד. הוא הוכתר 11 פעם לשחקן השנה של סבב ה־PGA ושוויו הכספי מוערך ב־600 מיליון דולר.

זכה ב-14 מייג'ורס ושווה 600 מיליון דולר. וודס(צילום: AFP)

משחק הגולף מעולם לא היה מרגש, מעניין ומלהיב יותר מאשר כשוודס היה בשיאו בעשור הראשון של המאה ה־21. כל תנועה שלו, על המסלול ומחוצה לו, לוותה על ידי מאות אנשי תקשורת. הרקע הגזעי ‑ מיקס שחור, לבן, אינדיאני ואסייתי ‑ הפך אותו לאייקון תרבותי וחברתי הרבה מעבר למדשאות. הוא הביא תשוקה לספורט שרוב אוהדיו צופים בו רק בטלוויזיה.

ואם זה לא הספיק, הייתה לו תדמית מושלמת. היו לו נישואים מושלמים לדוגמנית השוודית המושלמת אלין נורדגרן, היו להם שני ילדים מושלמים וכלב מושלם. "נייקי" דאגו שהוא יישב בתא הפרטי של רוג'ר פדרר בגמר אליפות ארה"ב, כדי להשוויץ בשני מספרי 1 המושלמים שלהם. איפשהו, כל זה נראה מושלם מדי, ואכן היה.

הפך את משחק הגולף למרגש ולמלהיב. וודס(צילום: EPA)

ב־2009 החל מגדל הקלפים לקרוס, קודם כל מחוץ למגרש. יום אחד התברר כי תוך כדי נישואיו המושלמים לנורדגרן, ניהל וודס לא רומן אחד ולא שניים ולא שלושה, אלא עשרות. לפחות בהתחלה, גם מהבחינה הזו ‑ אפילו מהבחינה הזו ‑ היה וודס נכס לסבב הגולף.

נישואיו נהרסו ואיתם שמו הטוב, הוא איבד מיליוני דולרים בחסויות, כל העולם צחק עליו, אבל הרייטינג, הו, הרייטינג, הוא המשיך להמריא. וודס לקח הפסקה של שנה מגולף, אבל כשחזר כבר לא היה אותו שחקן. אפילו לא קרוב.

ניהל שורה של רומנים ונישואיו נהרסו. וודס(צילום: EPA)

ב־2013 ביצע וודס קאמבקון והיה שוב מספר 1 בעולם לתקופה קצרה, אבל זה לא היה אותו דבר. מאז הפך מקצוען, רודף וודס באובססיביות אחרי שיא 18 המייג'ורס של ניקלאוס. כל הקריירה שלו הוגדרה על ידי האתגר הזה. כשהגיע ל־14 ב־2008, לא היה ספק שישבור את השיא ויעמיד אותו על מספר בלתי־שביר בעצמו. זה כבר לא יקרה.

על סף גיל 40, וודס כבר לא מפחיד אף אחד, הוא בעיקר זקוק לקצת אמפתיה, והוא לא זוכה לה. השמחה בארה"ב מנפילתו גדולה יותר משמחה לאידו של כל ספורטאי גדול שאפשר לזכור. יותר מכך, עכשיו גם זמנם של האוחזים במקלדת להקטין אפילו את גודל הישגי העבר של וודס.

כבר לא מפחיד אף אחד. וודס(צילום: AP)

דן ג'נקינס, מכותבי הגולף המפורסמים בארה”ב, טען בחודש שעבר כי התארים של וודס הם פיקציה וכי הוא ניצח "ערימה של אפסים" בדרך אליהם. שאר האנשים שמחים לאידו ממגוון סיבות שלא קשורות למשחק עצמו, אלא לאיש, או לפחות לתדמית שלו, נכונה או לא: הוא חרא של בנאדם, הוא מזויף, הוא חמום מוח, הוא סגור מדי, מפורסם מדי, עשיר מדי. זה שהוא מעורב גזעית רק מוסיף קיסם למדורה.

וודס הביא על עצמו חלק לא קטן מזה. לפני הכל, האמריקאים לא שכחו לו את סיפורי הבגידה. כמו שגילה לאנס ארמסטרונג, אמריקאים שונאים להיות מרומים בידי ספורטאים שהם מעלים לדרגת קדוש. אחר־כך באה הצורה בה התייחס לאנשים שהשפיעו הכי הרבה על המשחק שלו.

"התארים שלו הם פיקציה". דן ג'נקינס על וודס(צילום: MC Sports)

ארל וודס, אביו ומי שלימד אותו גולף, הוא היחיד שיכול היה להגיד לטייגר דברים שהוא לא רצה לשמוע. אבל ארל הלך לעולמו ב־2006, ומאז טייגר דאג להקיף את עצמו תמיד באנשים שאמרו לו בדיוק מה שרצה, ופיטר את מי שניסה להגיד משהו אחר.

מומחים אומרים שגולף הוא משחק שבנוי על שריר הזיכרון. צריך למצוא את המהלך שעובד, ולעשות אותו במדויק שוב ושוב. וודס שינה את סגנון המשחק שלו כל־כך הרבה פעמים, שהוא כבר לא יודע מה לעשות בכל סיטואציה. לזה צריך להוסיף פציעת גב כרונית ואפשר להבין מדוע הוא נראה עכשיו כמו תאונת דרכים קשה. אף אחד לא רוצה לראות אותה, אבל אי אפשר שלא.

שינה את סגנון המשחק יותר מדי פעמים. וודס(צילום: MC Sports)

ב־1935, כשבייב רות' הגיע לגיל 40, הוא הפך מעורר רחמים. בהתחלה הקהל עדיין הריע לו, עד שהגיע הרגע בו התחילו לצחוק עליו. וודס נמצא בתחילת שלב הצחוקים וכמו רות', הוא משחק בענף ספורט אכזרי עם פוטנציאל השפלה גדול במיוחד. וודס מתעקש שהוא עוד לא גמר, אבל שפת הגוף שלו אומרת בדיוק ההפך, והמשחק שלו צועק את זה בקול רם.

אם הגעת למצב שבו התקשורת האמריקאית משווה אותך לג'ודי גארלנד, שהתחילה ב"הקוסם מארץ עוץ" וסיימה במוות ממנת יתר, אתה יודע שני דברים: 1. התקשורת האמריקאית מעולם לא מצאה פרופורציה שהיא לא יכולה לצאת ממנה. 2. כדאי לפרוש לפני שהצחקוקים יהפכו לצחוק מתגלגל.