"מקווים שהפעם זה ייגמר בחגיגות ולא בדמעות"
עם פצעים של שישה הפסדים כואבים בגמר הפלייאוף - אוהדי הפועל ירושלים יודעים שרק מהפך מטורף ימנע מהם אליפות היסטורית מול אילת (21:05): "אמא שלי, בת 90, שאלה אותי השבוע 'סמי בכר ישפוט?'", מספרת בתיה זקן בת ה-62. גלעד ליברגל (26): "זה הזמן שלנו לעשות תיקון"
25 ביוני 2015 - זו כנראה התשובה לאותה שאלה. הערב (ה', 21.05), בארנה פיס בירושלים, המתנה של עשרות שנים - מהאולם הקטן בבית שטראוס, דרך מלחה האגדי ועד לבית החדש - אמורה סוף סוף להסתיים; פצעים של שישה הפסדים כואבים בגמר הפלייאוף - ממכבי ת"א, דרך מכבי ת"א ועד מכבי ת"א - צפויים סוף סוף להגליד. הזיקוקים צריכים סוף סוף לקשט את שמי הבירה. אחרי ניצחון 65:80 במשחק הראשון באילת, מותר לירושלים להפסיד בבית ב-14 הפרש כדי לזכות באליפות היסטורית.
בירושלים מרגישים את הטירוף מצד האוהדים. 500 מהם הדרימו עד אילת כדי לראות את המשחק הראשון, כ-5,500 כבר חידשו את המינוי לעונה הבאה וקנו כרטיס לגמר
כשבוע לפני המשחק, עוד 1,000 מינויים התווספו בשבוע האחרון, והאחרים שברו שיא כשתוך דקה מפתיחת המכירה חיסלו את יתר הכרטיסים שנותרו. בסך הכל יגיעו הערב יותר מ-10,000 אדומים לארנה ויכינו את הגרונות לשירי אליפות שאותם לא זכו לשיר מעולם.
הפגשנו אתמול שישה אדומים שרופים לשיחה מחוץ לארנה. למרות היתרון הנוח, על צלחת הם עדיין מדברים בחשש מסוים. ככה כשאתה אוהד של הפועל ירושלים. רשות הדיבור תחילה לבתיה זקן (62), שגרה ממש מול האולם. "יש לי על הלב מתח, חרדות, אבל יש בי אמונה שזה הרגע", היא אומרת באופטימיות מהולה בחשש. "אני פשוט חצויה. חלק ממני פוחד להגיד שהנה זה קורה כדי לא להתאכזב, והחלק השני מאמין. הייתי במשחק אז ב-2007 עם סמי בכר. אמא שלי, בת 90, שאלה אותי השבוע 'סמי בכר ישפוט?' אני אוהדת כבר עשרות שנים, בעזרת השם הפעם אנחנו סוגרים מעגל. צריך להתחיל מצלחת אחת ומשם נתקדם".
נעמי רובין (25) מוסיפה: "קשה לישון באופן סדיר, במיוחד אחרי המשחק הראשון. אנחנו למודי ניסיון ויודעים שזה לא נגמר באמת עד שזה נגמר. זה מרגיש שהגמר ב-2007 היה ממש אתמול, כולם מדברים על זה ואנחנו עדיין חיים את זה. אנחנו לא יודעים מה זה להרגיש אליפות, גם אז וגם היום אלה אותן תחושות - שזה כמעט בידיים שלנו".
ערן כהן (23): "לא חווינו דבר כזה, אין ספק שזה מדהים, אי אפשר להתרכז כמעט בכלום חוץ מהמשחק. כל האוהדים מפחדים ולא מדברים על זה בכלל, כי היו לנו אכזבות בעבר, אבל אם עכשיו יהיה מה שצריך להיות זה יכפר על הכל".
אלון פרידמן ויסברד (36): "אנחנו עדיין צנועים, אבל אם נצליח הפעם זה יהפוך את זה למתוק יותר. השנה הקבוצה הייתה אחת החזקות בליגה, אם היא תמשיך להיראות ככה אין סיבה שלא ניהנה מזה גם בשנים הבאות. אם יגיע התואר זה הדובדבן שבקצפת, אבל העונה הזאת הייתה כיפית לכל אורכה".
מורן דייגי (30): "אני לא עומדת בלחץ הזה יותר, כולם מסביבי אומרים לי 'למה את לא מתרגשת?' אני לא מצליחה להתרגש, אני לא נושמת, אני בלחץ".
חן נהרי (27) היא כמעט היחידה בחבורה שלא חוששת לנחס: "אם אני אגיד את זה ליד אוהדים אחרים הם יצעקו עליי, אבל אני חושבת שהפעם זה קרוב מתמיד".
שני אוהדים מוכרים שלא הגיעו לסימפוזיון הם גלעד ליברגל (26) ודנה בר אל עטר (32). "אני מנוי להפועל ירושלים מאז שאני זוכר את עצמי", אומר גלעד. "ליוויתי את הקבוצה בהפסדים מביכים מנהריה ועד אילת. אחרי 2007 משהו בי אמר ששום דבר טוב לא ייצא מהאהדה שלי, אבל לא הצלחתי להיגמל. לפני שנתיים חל שינוי מהותי מאז שההנהלה התחלפה, הם החזירו לנו את ההנאה. עכשיו זה הזמן שלנו לעשות תיקון היסטורי ולקחת את האליפות הזו בשביל אותם 2,000 אנשים שבדיוק כמוני הקריבו הרבה בשביל הקבוצה גם בטוב וגם ברע. מגיע לנו".
ודנה מסכמת: "אנחנו מתרגשים ומקווים שהפעם זה ייגמר בחגיגות ולא בדמעות. כאוהדי הפועל אנחנו באמת למודי אכזבות, אבל הפעם ההרגשה היא אחרת. יש הרגשה של טירוף באוויר, ירושלים צבועה באדום ואנחנו מקווים שהיא תישאר ככה".
לפנייה לכתב/ת 
