דרווין הישראלי

אפשר לבחון את התפתחות האבולוציה דרך לא מעט חוקרים ותיאוריות לאורך השנים, ואפשר פשוט להגיע למוזיאון ישראל בירושלים. במסגרת חגיגות היובל של המוזיאון, מוצגת בחלל הכניסה תערוכה מיוחדת במינה. מי שיגיע למקום יוכל לעבור דרך מאות יצירות הפזורות לאורך 100 מטרים ולהתפעל מהתפתחות בני האדם.

(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

האם מדובר באיור מדעי או משעשע?

מי שאחראי לתפאורה הפנטסטית של המיצב "אבולוציה ותאוריה" הוא האמן הבינלאומי צדוק בן דוד. המיצב מאפשר למבקרים במוזיאון להביט ממרחק של יותר ממאה שנים על ההמצאות שהביאו את האנושות להיכן שהיא היום.

בן דוד יצר 250 חיתוכים ידניים מאלומיניום מושחר אשר מוצגים במעבר המקורה בו עוברים הנכנסים לגלריות במוזיאון. אותם חיתוכים, פזורים לאורך 100 מטרים של חול ים מיושר וכולם נחתכו ביד בעבודה קפדנית ומדוייקת.  

(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

יצירתו של בן דוד שהוצגה במוזיאונים שונים ברחבי העולם ומוצגת כעת במלואה לראשונה בישראל, הינה תערובת ייחודית המשלבת בין שלבי האבולוציה הקדומים לאלו החדשים ומהווה הקדמה לטובת הבאים לתערוכה 'קיצור תולדות האנושות' בהשראת ספרו רב המכר של יובל נח הררי.

בן דוד עמל במשך יותר משנתיים על היצירה גדולת הממדים: החל מעיבוד הרישומים המקוריים מהספר והתאמתם לחיתוך ידני, רישומם על לוח אלומיניום שנצבע בלבן כך שהקווים יראו בבירור והשלב הסופי, חיתוך ידני של 250 הפסלים במסור חשמלי, הלחמת בסיסים וצביעה בשחור. המיצב שאורכו, כ-100 מטר, מוצב על חול הן מסיבה טכנית של הסתרת בסיסי הפסלים, אבל כפי שמסביר בן דוד זו לא היתה הסיבה היחידה.

"הרצון שלי היה להראות את כל הדימויים כמעין שדה מדעי תוך יצירת אווירה ותחושה של נוף אינסופי. לא היה לי עניין בחיקוי טופוגרפי של המציאות כדי לא למשוך את היצירה לכיוון איורי בלבד, לכן החלקתי את החול בצורה קיצונית כדי לטשטש את הגבולות בין מציאות לדמיון. החול הצהוב מזכיר נוף מדברי, מעין רקע בראשיתי וניטרלי שהולם את מהות המיצב", תיאר.

(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

ומהיכן שאב האמן את השראה לחיתוכי מתכות? מתברר שדווקא מספר לימוד פיזיקה ישן שנועד לתלמידי תיכון ומקורו במאה ה-19. "המיצב אבולוציה ותאוריה הינו חלק מתהליך התפתחות עבודותיי במהלך שנות ה-80 עד אמצע שנות ה-90 שעסקו באשליות אופטיות וכוח המשיכה", אומר בן דוד.

"מאז ומתמיד הייתה בי סקרנות לתגליות חדשות ולרגע ההפתעה שבגילוין. המיצב שמקפיא בזמן תקופה בשלהי המאה ה-19, מהווה מבחינתי צומת נוסטלגית של עבר ועתיד. העבר, בא לידי ביטוי בפסלים במיצב המשקפים את תהליך האבולוציה של האדם על פי התיאוריה של דרווין ואילו העתיד בא לידי ביטוי בהצגתן של תגליות מדעיות חשובות המשפיעות על חיינו עד עצם היום הזה".

(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

האם אנחנו קופצים לאחור בהתפתחות?

אוצרת התערוכה, טניה כהן עוזיאלי הסבירה כי "פיזור הדמויות של האבולוציה האנושית בסדר לא כרונולוגי מעלה את השאלה האם התנהגות האדם המודרני לעתים מרמזת על קפיצה לאחור ולמקור התפתחותו? המיצב מלווה את המבקרים במעלה המעבר המקורה של המוזיאון ומוביל אל עבר האולם המרכזי של התערוכה 'קיצור תולדות האנושות'. שאלה זאת נשאלת מחדש בתערוכה על רקע חפצי ארכיאולוגיה שהם עדות מוחשית של ההתפתחות האנושית ומיצבי אמנות עכשווית".

מיצירותיו של בן דוד המוצגות במוזיאון:

הסבר: פסל נוסף שמוכר לנו הוא חוט בנאים. חוט שבקצהו משקולת שמכוח המשיכה והכבידה מותחת את החוט למצב אנכי של 90 מעלות.

הסבר: על לוח קרטון מונח מגנט. מעליו יד מחזיקה מסננת ממנה נופלים שבבי מתכת, כתוצאה מכך נוצרים שני מעגלים סימטריים משני קובי המגנט, לעומת זאת מרכז המגנט נותר חסר השפעה לחלוטין. פסל זה ממחיש את פעולת השדה המגנטי.

הכתבה נעשתה בשיתוף פעולה עם מוזיאון ישראל