שגיא מוקי: "ידעתי שאני שווה מדליה"
אלוף אירופה הטרי נחשב לג'ודוקא מוכשר, אבל עד כה לא זכה בטורנירים הגדולים ביותר. שלשום סיפק הצעיר (23) מנתניה, שעדיין גר אצל ההורים, תצוגה מרשימה בבאקו בדרך לתואר: "כבר ניצחתי מדליסטים אולימפיים ועולמיים. ידעתי שיש לי את היכולת, והפעם הכל התחבר לי"
שגיא מוקי עדיין לא מעכל את העובדה שהוא אלוף אירופה בג'ודו. הבחור הצנוע והמופנם מנתניה לא רגיל להמולה התקשורתית שפוקדת אותו ב-48 השעות האחרונות, מאז זכה בתואר במשחקי אירופה באזרבייג'ן. משיחה עם שרת הספורט מירי רגב, דרך ראיונות לתוכניות טלוויזיה ורדיו ואינספור טלפונים והודעות. "כן, זה קצת מוזר", הוא אומר, "אבל לאט לאט אני מתחיל להבין לאיפה נכנסתי ואת גודל ההישג".
מוקי סיפק שלשום בבאקו את אחת התצוגות המרשימות שנראו מג'ודוקא ישראלי. בדרך למדליית הזהב במשקל 73 ק"ג הטיל ארבע פעמים את יריביו באיפון. את סגנון הג'ודו האטרקטיבי שלו שואב הנתנייתי בן ה-23 ממאמנו והמנטור שלו ב-19 השנים האחרונות, אורן סמדג'ה. "התחלתי לעבוד עם אורן כבר בגיל ארבע", הוא מספר. "עברנו דרך ארוכה ומפותלת עם עליות וירידות. הוא מהבודדים שהאמינו בי עוד לפני שהתחלתי להביא תוצאות".
אז התלמיד יתעלה על רבו?
"אורן היה ג'ודוקא ענק. קשה להתווכח עם התוצאות שלו, ועדיין יש לי הרבה מה ללמוד ממנו. לזכותו ייאמר שמהרגע הראשון הוא אמר לי שהמטרה שלו היא שאעבור את ההישגים שלו. אנחנו מדברים על הכל, הוא דמות אבהית עבורי".
למרות גרף ההתקדמות שלו בשנים האחרונות, עד שלשום מוקי לא הצליח לזכות במדליה בטורניר בסדר הגודל הזה. לדבריו, לפני התחרות הוא לא חשב על מקום על הפודיום: "כשאני בא לתחרות, אני לא מתמקד במדליה או בתוצאה הסופית, אלא בכל קרב וקרב. אם אחשוב על המדליה אכשל".
חשבת שאתה שווה מדליה?
"הרגשתי שאני שווה את זה, כי בתקופה האחרונה כבר ניצחתי את אלוף אירופה ומדליסטים אולימפיים ועולמיים. ידעתי שיש לי את היכולת, ובתחרות הכל התחבר לי. קמתי בבוקר עם הרגשה מיוחדת וראו את זה על המזרן. כל הג'ודו שלי בא לידי ביטוי".
"הקהל באזרבייג'ן אוהב את ישראל"
מוקי אוהב לנסוע לבאקו. ב-2014 הוא זכה שם בגראנד־פרי אחרי שהדיח את האלוף האולימפי מנסור איסייב הרוסי בדרך למקום הראשון. הפעם הוא ניצח את אלוף אירופה היוצא, ההולנדי דקס אלמונט, כבר ברבע הגמר. "אני מתחיל לאהוב את העיר הזאת יותר ויותר", הוא אומר. "יש לי תחושות טובות כאן. הקהל האזרי דחף אותי פה בכל תחרות. יש פה אהבה עצומה לישראל. בשנה שעברה זה הפתיע אותי, אבל בתחרות הזו כבר ציפיתי לזה. זה כיף".
בין הקרבות של תחילת היום לבין הגמר בערב היה פער של ארבע שעות, מרווח זמן לא פשוט שבו צריך לשמור על מתח וערנות. מוקי מספר איך הצליח להוריד את הלחץ ומה עזר לו לנצח בגמר את נוגזרי טטאלאשווילי הגיאורגי: "חזרתי לכפר הספורטאים ונרדמתי. קמתי אחרי שעתיים, העסקתי את עצמי ואגרתי כוחות לקראת הגמר. דימיתי עם אורן מה אני אמור לעשות. ידעתי שלא יהיה פשוט לזרוק את הגיאורגי. הלכתי קדימה, תקפתי וניצלתי טעות שלו כדי להטיל אותו באיפון". אחרי הניצחון, הוא סימן באצבעו בגאווה על דגל ישראל על חליפת הג'ודו שלו.
בקרב הראשון של היום, מוקי נקלע לסכסוך פוליטי כאשר פגש את דאביט ניקוגוסיאן הארמני. היחסים בין אזרבייג'ן לבין ארמניה נמצאים בשפל יותר מ־20 שנה בשל לחימה שעדיין מתנהלת בין השתיים באזור נגורנו־קרבאך, סיטואציה שכבר גבתה יותר מ־30 אלף הרוגים והפכה מיליון איש לפליטים.
הג'ודוקא הישראלי נזקק לחצי דקה בלבד כדי להטיל את יריבו באיפון מרשים, ולזכות בשאגות אדירות מצד 4,000 הצופים האזרים באולם "היידאר אלאייב". מוקי סיפר כי על אף העידוד המסיבי של הקהל המקומי, הוא לא הרגיש בנוח. רק לפני חודש היה מוקי חלק מנבחרת ישראל שזכתה לקבלת פנים לא נעימה במאסטרס במרוקו, וידע בדיוק איך יריבו חש באותם רגעים. "כשהוא קיבל את שריקות הבוז, כל כך הבנתי אותו בגלל מה שעברנו במרוקו", מספר מוקי. "לחשתי לו באוזן שאני מצטער על מה שקרה ושליבי איתו".
האריה השואג
לאלופים רבים יש אמונות טפלות לפני העלייה לקרב. מוקי אינו שונה. סימן ההיכר שלו הוא מתיחת הלסת, כמו אריה שואג: "אני לא עושה את זה כדי להפחיד
את היריב, זה פשוט מעורר לי את הפנים רגע לפני המגע עם היריב".
כעת, אחרי שהפך לאלוף אירופה, הוא קפץ לסגל הזהב של הוועד האולימפי (מלגה חודשית של 8,500 שקל) ויקבל מענק של 40 אלף שקל. יחד עם הספונסרים שמלווים אותו, תדיראן ודורון אולייניק, נראה שיש לו ראש שקט להתכונן לאולימפיאדת ריו 2016. "זה מאוד עוזר, אין ספק", הוא אומר. "בלי זה קשה לי להאמין שיכולתי להתרכז אך ורק בג'ודו. לגבי העתיד? כרגע אני מתרכז במטרה הבאה שלי, אליפות העולם באסטנה באוגוסט. אחרי זה נחשוב על ריו".
על אף הזכייה באליפות אירופה, מוקי לא יזכה למנוחה. לאלוף הטרי, יחד עם כל נבחרת הגברים, צפוי מחנה אימונים קשה בספרד שיתחיל בעוד יומיים, ולאחר מכן מחנה נוסף בארץ יחד עם הנבחרת היוונית ומתחרים אירופים נוספים. "לא אנוח על זרי הדפנה", מבטיח מוקי, "עוד לא השגתי את כל המטרות שלי בג'ודו".
ומחוץ למזרן? בזמן שנותר לו, מוקי מנסה לחיות חיים נורמליים של צעיר בן 23. "אני עדיין גר עם ההורים, כי זה נוח והבית נמצא חמש דקות ממכון וינגייט", הוא מסביר. "אחרי ריו אני מתכוון לשלב לימודי תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים יחד עם הג'ודו, ואולי אעבור לגור בתל אביב. עד אז הג'ודו הוא מרכז חיי". ומה בנוגע לחברה? "כרגע אין, אבל אני פנוי להצעות".
לפנייה לכתב/ת 
