מה רוצים הדרוזים?

דרוזים ברמת הגולן (צילום: אביהו שפירא)

חלק מהישראלים היהודים לא מבינים מה הדרוזים בישראל רוצים. האם הם באמת מבקשים שישראל תתערב במלחמת האזרחים בסוריה כדי להציל את הדרוזים שם? האם הם רוצים שישראל תפתח את הגבולות ותכניס מאות אלפי פליטים דרוזים? הקורא היהודי שואל את עצמו ובצדק האם אין לנו מספיק צרות? חמאס על הגדרות בדרום, חיזבאללה על הגדרות בצפון ורוח הגרעין האיראני מרחפת מעל הכול.

אז בואו נבהיר כמה דברים בשם עצמנו ולא מפי פרשנים שמפרשנים אותנו משל היינו אילמים. קודם כל נבהיר מה אנחנו לא רוצים: אנחנו לא רוצים שכף רגלו של חייל ישראלי אחד תדרוך על אדמה סורית למען הצלת הדרוזים שם. לא שרדנו במזרח התיכון אלף שנה בזכות סיוע מבחוץ ולא נתחיל עכשיו. לדרוזים לא היה מעולם גב חיצוני כמו לנוצרים או לסונים ולשיעים. הם תמיד ידעו להגן על עצמם גם במחיר של עשרות אלפי הרוגים. זו אחת הסיבות שנותרנו מיליון וחצי דרוזים בלבד אחרי אלף שנה.

הדרוזים גם לא רוצים שישראל תפתח את הגדר ותקלוט מאות אלפי דרוזים סורים. תנוח דעתכם, לא יהיו מאות אלפי פליטים דרוזים. כמו שלא ברחנו מכאן בארבעים ושמונה למראת התקפות יומיות של חמושים פלסטינים על כפרינו וכמו שהדרוזים בלבנון לא ברחו במלחמת האזרחים של שבעים ושש למראת ההתנפלות הגדולה של מיליציות וצבאות זרים עליהם, הדרוזים לא יברחו מסווידא. אם הם יצאו זה יהיה אחרי עשרות אלפי הרוגים בקרב, חוזר בקרב הגנה ורוב השורדים לא יזוזו מבתיהם.

אז מה אנחנו רוצים באמת ממדינת ישראל ומחברינו היהודים בה? ראשית, אנחנו מצפים לאמפתיה. לגלות הבנה פירושו למשל להפסיק את הטיפול באנשי ג'בהת א-נוסרה (ארגון השייך לאל-קאעידה) בארץ, במיוחד אחרי שטבחו בעשרים דרוזים בדם קר. ליהודים לא צריך להסביר מה זה מיעוט הקשור בנימי נפשו בצד אחד של העולם לבני דתו ועמו בצד השני של העולם. הרגש הזה צריך להיות ברור לישראלים שתמכו בבני עמם מאחורי מסך הברזל בברית המועצות או שלחו מטוסים להביא יהודים מהכפרים באתיופיה.

אנחנו הגענו למצב של הזדהות רגשית מוחלטת איתכם. לא רק דרך ארבע מאות חללי צה"ל או עשרות אלפי דרוזים שכבר שירתו בו, אלא הזדהות במובן העמוק ביותר שלה שכוללת קצינים ותלמידים דרוזים שיוצאים מדי שנה לבקשתם למצעד החיים באושוויץ ודיפלומטים דרוזים שעמלים בחריצות לשמור על ההמשכיות היהודית בגולה ועל חיזוק הקשר של היהודים בחו"ל עם ישראל. אני חושב שביקרתי בבתי כנסת והשתתפתי בקבלות שבת יותר מכל יהודי חילוני בישראל.

אנחנו רוצים שתגלו מעט התחשבות במצוקה שלנו. תחליטו מה שתחליטו לעשות אבל אל תבחרו להכתים את הדרוזים מעבר לגבול כתירוץ. לתעב את כל הדרוזים בלבנון בשל מעשהו של רוצח שפל כמו סמיר קונטאר זה כמו להכתים את כול היהודים בישראל בגלל ברוך גולדשטיין. במקום להסית, היה מוטב שתיזכרו כי במלחמת לבנון הראשונה ובזכות התערבות הדרוזים בישראל עבר צה"ל את כל הרי השוף בלי שנורתה עליו ירייה אחת.

למגיבים למאמרים כאן אני אומר, אל תכתבו שלא אכפת לכם מהדרוזים בגולן ובסוריה ושיטבחו בכולם כי הם מצהירים על תמיכתם באסד. הדרוזים האלה מנסים לשרוד והברירות האחרות שלהם זה המדינה האיסלאמית של דאעש וג'בהת א-נוסרה של אל-קאעידה. הם לא שונים מראשי הקהילה היהודית באירן שמצהירים מדי שבוע מעל בימת הפרלמנט בטהראן על "איבתם לאויב הציוני" והם עשו זאת אפילו בתקופת אחמדינג'אד.

אנחנו גם רוצים שתדעו שהדרוזים מעולם לא היו כפויי טובה. אנחנו מבינים היטב שהפגנות חופשיות של עשרות אלפי דרוזים ברחובות כפרינו בישראל הם לא עניין מובן מאליו. רק בדמוקרטיה הישראלית זה קרה בזמן שהדרוזים בלבנון ובירדן נשארו בבתיהם. יתרה מזאת, אנחנו מבינים שרק בשל רמת החיים בישראל יכולנו לאסוף שלושה מיליון דולר תוך שבוע אחד ולהעביר אותם לדרוזים בסוריה.

לבסוף, הצהרות התמיכה בנו של ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל איזנקוט ריגשו אותנו ונרשמו בזכרוננו. כידוע לכם, למיעוטים יש זיכרון ארוך. המדינה וצה"ל הם בית חם ומשפחה ולא נעשה דבר שיסבך אותם בהרפתקאות מעבר לגבול. כמה מכם יכולים להגיד כמוני שהם באו ממשפחה שיש לה כבר ארבע או חמש דורות של לוחמים בצה"ל. סבי היה קצין קרבי כבר במלחמת העצמאות ובני משרת בימים אלה ביחידה קרבית. אך מעבר להגבלה זו נמשיך להיות נאמנים למסורת שלנו ונסייע לאחינו הדרוזים בכל דרך ובכל מקום כפי שאנו עושים כבר אלף שנה וכפי שאתם עושים כבר אלפיים. זה לא משהו שזר לכם.

ד"ר רדא מנצור, שגריר ישראל בברזיל. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בהיסטוריה המודרנית של סוריה 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il