גוסטבו בוקולי: "אני נשאר בישראל לתמיד"

קיץ 2001. בחור צעיר, רק בן 23, נוחת מברזיל למבחנים במכבי פ"ת. עד אותו רגע הוא לא שיחק בקבוצה מוכרת, אבל יש כמה שנשבעים שלהטוטן כדור כזה אין בישראל. הוא לא מצליח להרשים את המאמן אלי אוחנה שמחליט לוותר. גם השחקן כמעט ויתר. האפשרויות היו או לחזור הביתה, לברזיל, או לנסות את מזלו בליגה הישראלית השנייה.

מדהים שככה נראו הימים הראשונים של גוסטבו בוקולי בארץ. מאי־התאמה לקבוצה כמו מכבי פ"ת, דרך הפועל ר"ג ואחי נצרת בליגה הלאומית ועד להפיכתו לאחד הסמלים הגדולים של מכבי חיפה. לאליפויות, לליגת האלופות, להתקבעותו כאחד הזרים הגדולים שהיו בישראל. והוא אפילו כבר לא זר.

גוסטבו בוקולי. "ישראל זה הבית שלי"(צילום: אלעד גרשגורן)

עכשיו, בגיל 37 ועם 11 עונות בירוק פלוס 4 אליפויות, בוקולי פורש, אבל זה לא אומר שהוא עוזב. ממש לא. "אני גם ברזילאי וגם ישראלי, אבל החלטתי להיות יותר ישראלי", הוא מצהיר בראיון לסיכום הקריירה. "אני אוהב להיות פה יותר ולחיות פה. אני נשאר בישראל לתמיד".

תקבל תפקיד במכבי חיפה?

"נראה לי שכן, זה הולך לכיוון חיובי. עוד כמה ימים נדע. בינתיים אני לא חושב בכיוון של לאמן, אני עדיין צעיר, אבל גם עוזר מאמן אני יכול להיות".

יש לך חיבור עמוק עם חיפה והקהל.

"זה משהו שקשה להסביר. אני תמיד מגיע כדי להשקיע, והם העריכו את זה. הבינו שאני מוכן לעשות הכל למען הקבוצה".

"הגוף החליט בשבילי שאני צריך לפרוש"(צילום: אלעד גרשגורן)

איך קיבלת את ההחלטה לפרוש?

"הגוף החליט בשבילי שאני צריך לפרוש. מאוד רציתי לשחק עוד עונה, אבל בשלושת החודשים האחרונים הרגשתי קשה אחרי כל אימון ומשחק. הייתה לי גם פציעה וזה משהו שאני לא רגיל אליו. היו לי הרבה לבטים מה לעשות. דיברתי עם המשפחה שלי וקיבלנו את ההחלטה שעדיף לפרוש, כי פשוט לא בריא לגוף שלי להמשיך. קיבלתי הודעות מכל רחבי המדינה, וזה סימן שמה שעשיתי בכדורגל היה שווה".

כשהגעת לליגה השנייה בישראל לפני 14 שנה האמנת שפה תעשה את כל הקריירה ותשתקע?

"את האמת לא. לא חלמתי על זה אפילו. כשאתה צעיר אתה לא חושב מה יהיה איתך עוד 10 שנים, וגם אני לא חשבתי כל כך רחוק".

"קבלת האזרחות - הרגע המשמעותי בקריירה"(צילום: אלעד גרשגורן)

הרגעים הגדולים

אבל הפעם ביקשנו מבוקולי כן לחשוב רחוק, לפחות כמה שנים. אחורה, לאו דווקא קדימה. להיזכר ברגעים המשמעותיים בקריירה.

מי השחקנים הכי גדולים ששיחקת איתם?

"דוידוביץ', בנאדו, חרזי, דירסאו, קולאוטי, קטן, עידן טל, זנדברג ובניון".

איזו מכבי חיפה היא הכי גדולה ששיחקת בה?

"של 2004/5. אין דברים כאלה, זה היה מושלם. כל אחד ידע לאן כל שחקן הולך בכל רגע נתון. לא היה אגו. אלו היו שנים אדירות. גם באליפות האחרונה עם ליאור רפאלוב ותומר חמד היינו מצוינים, אבל הראשונה יותר".

מהגדולים ששיחקו איתו. עם דוידוביץ' וזנדברג(צילום: אלי אלגרט)

השער הכי גדול שהבקעת?

"במוקדמות ליגת האלופות נגד ליברפול ב־2006".

מה הרגע הכי משמעותי בקריירה שלך בישראל?

"קבלת האזרחות, כי זה לא דבר פשוט לקבל. לא היה לי שום קשר לישראל חוץ מהעבודה, ופתאום המדינה מקבלת אותך, נותנת לך אזרחות. זה הדבר הכי משמעותי מבחינתי".

והפספוס הגדול בקריירה שלך?

"לא חושב שהיו לי פספוסים. היו אפשרויות לצאת לאירופה, אבל לא כל כך רציתי ללכת. בעצם הפספוס הכי גדול מבחינתי הוא שלא שיחקתי בנבחרת ישראל".

"קבלת האזרחות הייתה הדבר הכי משמעותי מבחינתי". עם המשפחה(צילום: אורן אהרוני)

למי הייתה יותר השפעה על הקבוצה, ליניב קטן בשנים האחרונות או ליוסי בניון בעונה החולפת?

"שניהם דומיננטיים מאוד, אבל זה לא אותו סגנון של אישיות".

אתה חושב שלכדורגל הישראלי ובפרט למכבי חיפה עדיף מאמן זר?

"אני חושב שיש לקבוצה עכשיו צוות טוב. מה שיענקל'ה יכול היה לעשות הוא עשה. הוא הביא את המאמן הכי טוב שיכול להיות, שזה רוני לוי".

מי המאמן הכי טוב שהיה לך?

"רוני לוי. ללא ספק בכלל".

המאמן הכי טוב שהיה לו. עם רוני לוי(צילום: עדי סרדס)

הנפילה

והנה, רוני לוי, מי שבוקולי אומר בנחרצות שהוא המאמן הכי טוב שהיה לו, חוזר למכבי חיפה, והפורש הטרי צפוי להשתלב בצוות שלו. וכמו שבוקולי היה חלק מחיפה הגדולה של האליפויות, כך הוא גם שותף לכישלונות בשנים האחרונות. זו שהמאמן אמור לתקן.

"אני לא יודע להגיד בדיוק מה הבעיה בקבוצה בשנים האחרונות", הוא מודה. "אם הייתי יודע הייתי קוסם. הגיעו מאמנים טובים, צוות טוב, שחקנים טובים, אבל בלי תוצאות. מחפשים יום ולילה מה הבעיה".

"שחר יודע בדיוק מה צריך". בוקולי על הבוס(צילום: אורן אהרוני)

אתה חושב ששחר צריך להשקיע סכומים בסדר גודל של מכבי ת"א כדי להתמודד על האליפות?

"יענקל'ה כבר 20 שנה במועדון, ובכל הזמן הזה צבר 11 תארים, כך שהוא יודע בדיוק מה צריך. יש לו גבול ודרך והוא מאמין בה. אני לא חושב שצריך להתערב לו בנושא הכספי, גם כי זה לא יעזור

 מה אנחנו חושבים. הוא בסופו של דבר מחליט ומשקיע לפי ראות עיניו. והוא משקיע הרבה מאוד".

יש הרגשה שאחת הבעיות של מכבי חיפה בשנים האחרונות היא היעדר שחקנים מנהיגים עם נשמה כמוך. אתה מסכים עם זה?

"בטח שחסר. זה לא כמו לפני חמש־שש שנים שהיו מנהיגים, אבל זו רק אחת מהנקודות החלשות".

איפה אתה רואה את הבעיה העיקרית של הכדורגל הישראלי, שלא מתקדם בשנים האחרונות?

"קודם כל הבעיה המנטלית. לשחקנים הישראלים יש יכולת, אבל צריך להתחיל מהבסיס. לא בונים בניין מהגג. אי־אפשר להגיע ליורו או למונדיאל ככה. גם אין תרבות בכדורגל הישראלי. כל הזמן שואלים איך לא הגענו לטורניר גדול ומלחיצים. הלחץ שיש פה לעלות למונדיאל או יורו גדול יותר מבברזיל. הלחץ על השחקנים, על המאמן ועל המסגרת זה דבר שפוגע מאוד".

אז לא פשוט להיות בכדורגל הישראלי.

"כן, אבל ישראל זה הבית שלי".