"אני לא עוזר, אני חבר"
ידעתי על האוטיזם של בן רק לפני שנה, אז מה, זה לא מפריע לי. איתי, בן 16, מספר על חברות יוצאת דופן בתנועת הצופים
אני ובן הולכים לאותו בית ספר. אנחנו בני 16 והכרנו אחד את השני מכיתה ד' אבל רק בכיתה ו' דרכינו הצטלבו, ומכאן פרחה לה חברות שהלכה והתהדקה בין הנער עם האוטיזם לנער המשלב.
אני חבר שלו
אני לא מרגיש שאני עוזר לבן. אני חבר שלו פשוט כי זה הוא, חבר טוב שלי. הכרתי את בן כשהיינו בכיתה ד', שנינו ניגשנו למבחנים בנגינה לקונסרבטוריון בעפולה, שם עובדת אמי. בלי קשר, הכרנו דרך החברות של שנינו בצופים. בהתחלה לא היינו קרובים, בן היה חבר פעיל ואני פחות.
למדנו באותה שכבה, אך לא היינו חברים קרובים. בכתה ו', במסגרת פעילות של "בי"ס מנגן", לימודי נגינה בבית הספר, נערך קונצרט סוף שנה ואז הופענו מול קהל גדול. דרך הטלפונים והשיחות הפכנו לחברים קרובים.
החברות התחזקה עוד יותר בשנה שעברה כשהיינו בכתה ט': החלטתי לחזור לצופים וכיום אני מדריך יחד עם בן קבוצה של ילדים בכיתה ד'.
ההדרכה באותה שכבה, ההכנה של מערכי הפעולות יחד, ושיחות הטלפון הרבות קירבו אותנו והפכו את החברות שלנו לחזקה אפילו יותר. אני ידעתי על האוטיזם של בן רק לפני שנה, למרות שאמא שלי ידעה כבר מזמן, משיחות שלה עם אמא של בן.
בן סיפר לי אישית, וסיפר בהזדמנות אחרת גם לעוד ילדים. הוא עצמו ידע על האוטיזם שלו מכיתה ז' אני חושב. כששמעתי לראשונה שהוא אוטיסט הייתי קצת מופתע, כיוון שהוא בתפקוד גבוה. תמיד היינו חברים טובים מאוד. ידעתי מה זה אוטיזם כי כבר בבי"ס יסודי הופעתי מספר פעמים בנשל כמה שנים מול ילדים עם אוטיזם מביה"ס יובלים בעפולה.
לא דיברנו על זה יותר
אחרי שבן סיפר, לא דיברנו על זה יותר, לא שאלתי אותו שאלות אישיות כי בחרתי לא לפתוח את זה יותר מדי. עם זאת, בן עצמו מזכיר את האוטיזם שלו לפעמים. למשל, היתה לנו תחרות כשרונות בבית הספר. בן הופיע בשירה. לפני כן כל אחד הכין תקציר על עצמו כדי להציג את עצמו בפני הקהל. בן הציג את עצמו וציין בין היתר גם שהוא אוטיסט. לפעמים הוא מזכיר את זה כי הוא לא יודע להגיב לדברים מסויימים ואז מסביר את זה לאנשים מסביב.
אנחנו לא לומדים באותה כיתה. אני יודע שבכיתה שלו אוהבים אותו, זו כיתת מוסיקה שיש בה 30 בנות ו-5 בנים בלבד. הרבה מהילדים לומדים איתו כבר מהיסודי והחטיבה, כך שמכירים אותו טוב. הוא מבלה גם עם ילדים אחרים, לא רק איתי. ביום העצמאות פגשתי אותו עם חברים, שמחתי לראות אותו והצטרפתי אליהם.
אני בעיקרון בנאדם שעוזר לכל מי שיש לו בעיה, אני תמיד רוצה לעזור, אבל עם בן אני מרגיש שזו בכלל לא עזרה. אני חבר שלו פשוט כי זה הוא, חבר טוב שלי. המיוחדות שלו באה לידי ביטוי לאו דווקא בחיצוניות, אלא בדרך שהוא מדבר בה.
אם אני לא מצליח להסביר לו משהו עד הסוף, אני מחפש דרכים לגרום לו שכן יצליח. למשל: בצופים אנחנו יחד. בתחילת שנה הוא לא היה מדריך. הוא הצטרף להדרכה קצת יותר מאוחר והמרכז שלנו בא אליי לשאול אותי אם אכפת לי שבן יצטרף אליי להדרכה. כמובן שהסכמתי מייד. כיוון שבן לא עבר קורס מדריכים דיברנו והסברתי לו בדרכים קצת שונות איך לכתוב פעולה כמו שצריך, איך לשלב משחק בפעולה ועוד. לא תמיד הוא הבין ולכן הדרך שלי היא לתת לו יותר דוגמאות.
שנינו מנגנים בחצוצרה. בן נגן מדהים. למרות ששנינו מנגנים אותו זמן מכיתה ה' הוא יותר טוב ממני, בהרבה. יש לו הרבה יתרונות בעיניי בתור חבר. הוא ממש מצחיק, לפעמים מספר בדיחות ולפעמים מצחיק בלי כוונה מראש. אני לומד ממנו הרבה, בעיקר במוסיקה וגם בדברים אחרים. יש לנו אפילו תחביב משותף, אנחנו אוהבים לעשות קסמים, בעיקר עם קלפים. גם בחופש הגדול אנחנו מתכוונים לבלות יחד.
אני רואה את עצמי ממשיך להיות חבר טוב שלו גם בשנים הבאות, גם כשנסיים את בית הספר והצופים.
עכשיו, כשהחופש הגדול כבר כאן, באלו"ט מבקשים מכם ההורים והילדים המשלבים, אל תשאירו אותם לבד, קחו יוזמה והזמינו את הילד המשולב מהכיתה לבילוי עם החבר'ה.
לפנייה לכתב/ת 
