ריפוי בעיסוק בשירות נפגעות תקיפה מינית – יש דבר כזה?

תקיפה מינית היא אלימות המתבטאת במין, ולא דחף מיני בלתי נשלט. זהו פשע שמטרתו להשפיל ולשלוט בקרבן ועבור הנפגעות זהו ניסיון חיים מורכב ולא הפרעה או אבחנה.בכל שנה, אלפי נשים פונות למרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית לעזרה לאחר תקיפה והסטטיסטיקה אומרת כי אחת מתוך שלוש נשים תעבור תקיפה מינית במהלך חייה. אולם, פחות מ-20% מהנשים הנפגעות מינית בישראל, תדווחנה על כך במהלך חייהן.

ענת אלבז

רבות נכתב על ההשפעות הרפואיות והנפשיות השליליות של הפגיעה על בריאות ואיכות החיים של הנפגעות, השפעות אשר יכולות להתחיל ולהימשך הרבה אחרי שהפגיעה הממשית התרחשה. הקשיים שמקבלים פחות התייחסות, אולם הם משמעותיים לא פחות, הם הקשיים התפקודיים איתם מתמודדות הנפגעות: הזנחה עצמית, קושי ביצירת שגרה מספקת ומשמעותית, התבודדות, הימנעות וקשיים בינאישיים חמורים,סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, שימוש בחומרים ממכרים, קורבנות מינית, חוסר שינה וסיוטים חוזריםוקשיים הוריים.

הסיבה לקשיים כה נרחבים ומורכבים היא שכל פעילות אנושית נשענת על תפקוד תקין ושיתוף פעולה של שתי מערכות: הפיסית והנפשית. כאשר נפגעת אחת מהמערכות האלה או שתיהן, התוצאה תהיה הרבה פעמים פגיעה בתפקוד עצמו.

בישראל כיום, לנפגעת תקיפה מיניתשמעוניינת בעזרה יש שתי אפשרויות:לקבל שירותי שיקום במסגרת משרד הבריאות ו/או לפנות למשרד הרווחה, המספק בין השאר מרכזי סיועומרכזים רב תחומיים – מענה טיפולי ולא תפקודי.

לאפשרויות אלו מספר חסרונות: מי שאיננה מעוניינת לעבור תהליך של הכרה כנכת נפש או לא זכאית לשירותי השיקום, מקבלת מענה טיפולי בצורה של טיפול פסיכותרפי אבל לא מקבלת מענה מספק לקשיים התפקודיים שתוארו למעלה. מי שמקבלת שירותי שיקום לא מקבלת מענה קונקרטי לפגיעה המינית, אלא נכנסת למטריה רחבה הרבה יותר של נפגעי נפש.

נוצר מצב שבו נשים שעברו תקיפה מינית נשארות לבד ללא ליווי משמעותי ותמיכה בפעילויות היומיום המשמעותיות להן.

מקצוע הריפוי בעיסוק מתמחה בעיסוק ותפקוד. הנחת העבודה היא שדרך עשייה, פעילות או עיסוק, לאדם יש את הפוטנציאל לחוות את עצמו, לבטא את היכולות הביולוגיות שלו ולהתאים עצמו לסביבה ולמציאות המשתנה. עצם העשייה היומיומית מספקת לאדם חוויה של בריאות, רווחה ותחושת משמעות בחייו.כאמור, על מנת לתפקד אדם צריך שהמערכות הפיסית והנפשית יעבדו בצורה תקינה ובתיאום. אם הרופא אחראי על שלמות המערכת הפיסית, והפסיכולוג אחראי על שלמות המערכת הנפשית, המרפאה בעיסוק אחראית על התוצר של שתי המערכות: התפקוד.

בעזרת הטיפול בריפוי בעיסוק, האישה שעברה תקיפה מינית מקבלת ליווי צמוד ותמיכה מתמשכת על מנת לבנות מחדש את חייה ולעמוד חזרה על הרגליים. התהליך כולל היכרות מעמיקה של האישה, רצונותיה, צרכיה והקשיים עימם היא מתמודדת; ניתוח מעמיק של עוצמות האישה וחולשותיה; סקירה של סביבות חייה של האישה, המגבלות והאפשרויות שסביבות אלה מציעות; קביעת תכנית טיפול המותאמת לקצב האישי של כל אישה ועשייה משותפת, צעד אחר צעד, לקראת שיפור התפקוד. הטיפול אינו טיפול שיחתי אלא עבודה קונקרטית על אותן פעילויות שבהן מתקשה האישה.

לדוגמא: אישה המתקשה לארגן את סדר יומה ולהכניס לתוך שגרת חייה פעילויות המשמעותיות לה. כתוצאה מכך, היא מעבירה את ימיה במיטה או מול הטלוויזיה והמחשב ומרגישה תחושות שליליות כלפי עצמה. יחד עם המרפאה בעיסוק נבדוק מה מונע ממנה ליצור לעצמה שיגרה משמעותית; נחקור יחד מהן הפעילויות המשמעותיות לה; נבדוק מהם המשאבים הסביבתיים בהם היא יכולה להשתמש; נלמד כלים ליצירת סדר יום מיטבי וניהול זמן; ולבסוף, נעשה יחד את אותן פעילויות בהן האישה מתקשה.

דוגמא נוספת: אישה שכתוצאה מהפגיעה אינה מסוגלת להתמודד מול ארגונים, גופים רשמיים או דמויות סמכות. כתוצאה מכך, היא איננה מטפלת בכספיה, איננה ממצה את זכויותיה בביטוח לאומי על פי חוק ומתקשה לעמוד מול הרשויות המקומיות. יחד עם המרפאה בעיסוק, נפרק את המטרות הגדולות הללו למשימות קטנות ולא מאיימות, נציב יעדים ברי השגה ונבצע אותם יחד, תוך כדי למידה והגברת העצמאות של האישה עד שתוכל לעשות את הדברים בעצמה.

לסיכום, אישה שחוותה תקיפה מינית נפגעה בגופה ובנפשה וכתוצאה מכך מתקשה לתפקד. הריפוי בעיסוק משלים את הטיפול הרפואי והנפשי בכך שהוא נותן מענה לכל אותם דברים שאנחנו רוצים או אמורים לעשות ביומיום, אבל לא מצליחים בגלל אותם קשיים. הטיפול הוא מעשי ולא רק שיחתי ודרכו האישה יכולה לבנות את חייה מחדש ולהגדיר את עצמה מחדש כאדם מתפקד ומשמעותי.

הכותבת היא  מרפאה בעיסוק ומאמנת אישית. מומחית בשיקום וליווי נפגעות תקיפה מינית בקהילה. מדריכת ארגונים מרצה בקריה האקדמית אונו