במוזיקה אני בעולם המבוגרים, בשאר אני ילדה
עלמה דויטשר היא פסנתרנית, כנרת ומלחינה בת 10. היא קוראת שייקספיר אבל לא הארי פוטר ("זה מפחיד"), ומאזינה רק לאופרות שמחות (ול"לה טרוויאטה", כי יש בה דמויות טובות). "רוצה שאנשים יתייחסו אליי ברצינות, גם אם לפעמים קשה להם", היא אומרת בראיון לקראת בכורה האופרה שכתבה
יום שמש של תחילת קיץ, בית קפה מול חוף הים בתל אביב יפו. מאחורי כוס זכוכית ענקית מלאת מיץ לימונענע גרוס, יושבת עלמה דויטשר ומשחקת בקש. שתי קוקיות, גומות חן ונמשים, דויטשר נראית כמו ילדה-ציור בספר אגדות.
ערב קודם ניגנה עם חברי התזמורת הפילהרמונית הישראלית קונצ'רטו לפסנתר של מוצרט וקטעים מהקונצ'רטו לכינור שהלחינה בעצמה. היא מדברת על הקונצרט ועיניה נוצצות. "ביקשו ממני לקצר את הקונצ'רטו. אמרו שלילדים יהיה קשה להתרכז", היא אומרת ועל פניה ניכרת אכזבה. קצת קשה להאמין שמדובר בילדה בת 10, שתציג החודש בבכורה עולמית בפסטיבל קול המוזיקה בכפר בלום, אופרה פרי עטה בגרסה קאמרית על פי סיפור "סינדרלה" הקלאסי.
זו האופרה השנייה שכתבה. קדמה לה אופרת כיס באורך 12 דקות על פי "מטאטא החלומות", סיפור קצר מאת ניל גיימן. "כבר בגיל 3 רציתי לכתוב אופרה, אבל אבא אמר שזה לוקח שנים. כשקראתי את הסיפור הזה, ידעתי שזה בדיוק מה שחיפשתי. הייתי מאד צעירה, רק בת 6".
קטעים נבחרים מתוך האופרה החדשה של דויטשר בוצעו ימים ספורים לפני הראיון במרכז ענב. "אני שומעת מלודיה בראשי. ככה בדרך כלל מתחילה הכתיבה. אחרי שהמלודיה קיימת, אני מדמיינת סיפור שמלווה את המוזיקה. ברוב המקרים כשהמוזיקה מבוצעת זה נשמע אחרת ממה שדמיינתי, אבל מאד מרגש לשמוע מוזיקה שכתבתי".
אל הראיון היא מגיעה מלווה באביה, גיא דויטשר, ישראלי לשעבר שנסע ללימודים באנגליה ונשאר. המשפחה, מיותר לציין, מקיפה ועוטפת, דוחפת ותומכת. "אני מגיע מתחום הבלשנות ואשתי עסקה בספרות אנגלית עתיקה. אין בזה שום אלמנט אמנותי. יש לנו רקע מוזיקלי עשיר אבל לא יותר מזה", הוא אומר.
ובכל זאת ידעתם לזהות את הכישרון המיוחד של עלמה בגיל מאד צעיר ולכוון אותה.
"היה ברור שהיא מאד מוכשרת ושמוזיקה היא אובססיה מבחינתה. זה התחיל בפסנתר. עלמה ישבה שעות והמציאה מנגינות. כשהיתה בת שלוש קניתי לה ברחוב אלנבי כינור צעצוע. יום אחרי יום היא ניסתה לנגן בו. לבד. זה היה צעצוע, לא החלטתי שהיא תנגן בכינור. רוב הילדים משחקים בצעצוע חדש שעה, שעתיים ועוזבים את זה. היא לא הפסיקה. בסוף אמרנו שנחפש לה מורה לכינור".
קונצ'רטו לכינור ולתזמורת מאת ובביצוע עלמה דויטשר ונגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של רוני פורת
דויטשר התחילה לשיר לפני שידעה לדבר וקראה תווים לפני שידעה לקרוא. "לקח זמן להבין שיש פה משהו מיוחד. בהתחלה חשבנו שהיא מנסה לנגן מנגינות ששמעה. אחרי זמן התברר שאלו מנגינות שלה".
את מבינה שאת שונה?
"כן. אני לא משוויצה בזה. כשאני עם חברים זה לא המרכז, אנחנו פשוט משחקים. יש לי חברים שגם אוהבים מוזיקה ויש כאלה שאוהבים דברים אחרים וזה בסדר. אני תמיד אהבתי מוזיקה. זה פשוט ככה".
כילדה שמתנהלת בעולם של מבוגרים היא מתמודדת לא פעם ביחס מזלזל. "אני לא נעלבת", היא אומרת, "זה בדרך כלל אנשים שלא מכירים אותי כמו בפילהרמונית הישראלית. זו דוגמא טובה. בתחילת החזרה לא כולם התייחסו אלי ברצינות, אבל אחרי כמה דקות זה השתנה. אני מבינה את זה. אחרי הכל מדובר באחת התזמורות הטובות בעולם. הם רגילים לנגן עם פסנתרנים כמו מאריי פרחיה ופתאום למחרת לנגן עם ילדה, זה מבלבל". ההתייחסות אליה השתנתה ברגע שלקחה את הכינור ליד. "מרגע זה הם היו הרבה יותר חביבים".
עולם המבוגרים לא משעמם אותך לפעמים?
"במוזיקה אני חיה בעולם המבוגרים, בשאר הזמן אני ילדה. אני חיה חיים של ילדה".
חשבתי שמוזיקה זו עבודה של 24 שעות ביממה. איך את מוצאת את הפנאי?
"אני לא הולכת לבית הספר כך שזה משאיר לי הרבה זמן לדברים אחרים. אני מבלה עם המוזיקה כל הבוקר ואחר כך יכולה לשחק בגינה או לטפס אל בית העץ שלי. אני הולכת לחוג בלט ונפגשת עם חברים בפארק".
ההחלטה שלא לשבץ אותה במסגרות המקובלות לא היתה אידיאולוגית לדברי אביה. "לימודים בבית לא מתאימים לכל אחד, במקרה של עלמה זה עבד מצוין", הוא אומר ובתו מוסיפה: "היום שלי מאוד עמוס. אם הייתי הולכת לבית הספר, לא היה נשאר לי זמן לקרוא או להלחין".
אחרי חזרות ולקראת הופעה ביום הראיון היא נחה וזה אומר, זמן לדמיין. "את רואה את החבל שלי? אני כורכת אותו סביבי ומספרת לעצמי סיפורים ולפעמים פתאום אני שומעת מוזיקה. אני גם אוהבת לקרוא. עכשיו, למשל, אני קוראת את 'הארון וים הסיפורים' שכתב סלמן רושדי. זה סיפור לילדים".
את "הארי פוטר" קראת?
"לא, זה יהיה מפחיד מדי בשבילי".
לדברי אביה סדרת הספרים של ג'יי. קיי רולינג נכנס לרשימת הדברים שעדיף לדחות את החשיפה להם. "הארי פוטר מתחיל כספר ילדים, אבל מהר מאד הופך לזוועה. כשמתחילים לקרוא בו קשה מאד להפסיק אז החלטנו שזה לא יהיה נורא אם נחכה עם זה. לפחות בינתיים היא מוגנת מאלימות".
איך מגנים על ילדים בגיל הזה?
"עלמה לא אוהבת מחשבים. אין לנו טלוויזיה בבית והילדות לא חשופות לאלימות מסוג זה. הן קוראות ספרים למבוגרים כמו קומדיות של שייקספיר אבל לא טרגדיות. גם באופרה זה אותו הדבר. היא מכירה המון אופרות אבל למעט 'לה טרוויאטה', רק את השמחות שבהן".
למה דווקא "לה טרוויאטה" נכנסה לרשימת האופרות המותרות?
"הסיפור עצוב אבל כל הדמויות באופרה טובות".
"סינדרלה" אופרה מאת עלמה דויטשר - יום ה', 16 ביולי, בית העם, כפר בלום
לפנייה לכתב/ת 
