ג'ירו מוצ'יזוקי - האורח המיוחד באליפות ישראל באתלטיקה
אחד מצלמי הספורט הטובים בעולם הגיע לביקור בכורה בארץ, נזכר בתמונה שסייעה לו להתפרסם, מתרשם מהתנאים בהדר יוסף ("יש כאן קצת בלאגן ויותר מדי צלמים") ולא שוכח להחמיא לצלמים הישראלים
בין האורחים שהגיעו השנה לאליפות ישראל באתלטיקה ה-79 שנפתחה אתמול (ד') באצטדיון הלאומי בהדר יוסף, ניתן היה למצוא את ג'ירו מוצ'יזוקי, אחד מצלמי הספורט הטובים בעולם והצלם הרשמי של ה-IAAF (איגוד האתלטיקה העולמי). מוצ'יזוקי, שראה דבר או שניים בקריירה שלו, קפץ לראשונה לישראל להתרשם מאליפות המדינה, ועל הדרך אולי גם להעביר מהנסיון שלו לצלמים המקומיים.
כבר 35 שנה מוצ'יזוקי היפני מטייל ברחבי העולם ומתעד כל תחרות אתלטיקה, החל באליפויות מקומיות של מדינות שונות, ועד לאירועים הגדולים של אליפויות עולם, וכמובן משחקים אולימפיים.
מה הפלא שאין היום אתלט בעולם שלא מכיר את צלם הבית? כמה מהם אף זכו ממנו לספר אוטוביוגרפי, כמו למשל הרץ האגדי למרחקים ארוכים, היילה גבריסלאסי, כשכמובן תמונות של מוצ'יזוקי גם מעטרות את הספר.
"למה דווקא אתלטיקה? התחלתי דווקא כצלם אומנות", הוא מספר, "ב-1980 פתחתי סוכנות צילום בטוקיו ועברתי לצלם ענפים שונים. כשהגעתי לאתלטיקה הבנתי כמה זה ענף מרתק ומלא אקשן. כל רגע מספק הרבה התרגשות ודרמה, ופשוט התאהבתי והתרכזתי בו".
התמונה ששינתה את הקריירה
אין צלם שלא חקוקה בזכרונו תמונה אחת שאותה יזכור לעד. מבחינתו, זאת התמונה המנצחת שתלווה אותו לאורך כל הדרך ומאחוריה עומד בדרך כלל סיפור, אותו הוא הצליח להעביר בסך הכל בלחיצת כפתור.
מבחינת מוצ'יזוקי, אין בכלל ספק מה היא אותה התמונה שסייע לו לפרוץ לתודעה העולמית. מי שאחראי לאותה תמונה הוא רץ המרתון הברזילאי, ונדרליי דה לימה, במשחקים האולימפיים באתונה 2004.
דה לימה היה קרוב להיות הברזילאי הראשון בהיסטוריה שזוכה במדליית הזהב בריצת המרתון באולימפיאדה, כשהוביל בקילומטר ה-35, בפער של 30 שניות על פני מתחריו.
לפתע התפרץ לעברו של הרץ כומר אירי בשם קורנליוס הוראן, שכבר ביצע מספר פרובוקציות באירועי ספור. הוא תפס את הברזילאי ולא נתן לו להמשיך ברצף הריצה, ולמרות שכל האירוע נמשך עשר שניות בלבד, דה לימה איבד את הקצב וסיים במקום השלישי.
באותן 10 שניות, מי שהיה ברגע ובזמן הנכון הוא מוצ'יזוקי, שהיה הצלם היחיד שתיעד את את המתרחש. "היה לי הרבה מזל באותם רגעים", מספר היפני, "בגלל שזה כבר היה לקראת סיום הריצה, הרבה צלמים ביקשו לרדת מהמשאית המובילה עם הצלמים, וביקשו לחזור לאצטדיון כדי לצלם את המנצח".
"אני החלטתי להישאר, ואיתי היה צלם נוסף של AP, אבל באותם רגעים הוא לא היה מרוכז ורק אני ראיתי את זה קורה. פשוט לא הפסקתי לצלם תמונה אחר תמונה וזה מה שיצא. באותם רגעים ידעתי שאני מצלם משהו מיוחד".
"מאז צילמתי עוד אינסוף תמונות, אבל אף אחת לא משתווה לרגע בו תמונה אחת מעבירה כזה סיפור גדול. רק חבל שככה זה הסתיים והוא פיספס בסוף את מדליית הזהב".
הסוד? להמשיך לצלם
בעוד מוצ'יזוקי מתראיין, עם עין אחת הוא ממשיך להסתכל על המתרחש באליפות ישראל. בין המטרות שלו הוא מצלם כתבה על חבורת האתלטים הבכירים, כמו קופצת המשולשת חנה מיננקו,
מטילת הכידון מרגריטה דורוז'ון ורץ ה-400 דונלד סנפורד, שאומנם לא נולדו פה ואינם יהודים, אבל עלו בגלל אהבתם.
אבל מה שעוד תפס את עינו זה מה שקורה מסביב. "יש כאן קצת בלאגן ויותר מדי צלמים", הוא מודה. בהמשך הוא דואג להוסיף: "ראיתי כמה תמונות של צלמים בארץ ויש פה כמה כישרונות".
ועדיין השאלה הפתוחה היא בן כמה הוא. לאחר מספר שכנועים, מוצ'יזוקי הסכים לגלות סוף סוף את גילו. הצלם, שחי בפריז, בן 74 וממש לא חושב עדיין לתלות את המצלמה. מה סוד הקסם? "פשוט להמשיך לצלם, כל עוד יש לי כוח, אני לא אפסיק", הוא מבהיר.
לפנייה לכתב/ת 
