סיני לא לבד. דאעש גובה קורבנות ברמדאן
המחבל המתאבד במסגד בכוויית, הטבח ההמוני בחוף בתוניסיה, עריפת הראש בצרפת וחיסול התובע של מצרים: מתקפת הטרור בסיני לא הייתה אירוע נקודתי אלא המשך ישיר לפיגועי רמדאן 2015. ישראל צריכה לדאוג?
רמדאן שנת 1436 לספירה המוסלמית (2015) ייזכר כחודש שחור למצרים ולאזור כולו – הרמדאן של דאעש. הפיגוע הגדול שביצע אתמול (יום ה') ארגון "וִּלַאיַת סינא" (מחוז סיני של "המדינה האיסלאמית") המסונף לדאעש הביא למותם של כ-70 חיילים מצרים. מספרים שונים מופצים בנוגע למספר המחבלים שהשתתפו באירוע, המספרים נעים בין כמה עשרות ל-300.
עוד חדשות בעולם :
מהפכה אחרי 40 שנה: מותר לצלם בבית הלבן
"צבא דרום סודן אנס נשים ושרף אותן בחיים"
מי מכיר את חולת הסרטן שזיכרונה אבד?
הלם בארה"ב: קלינטון מתקשה במשלוח פקס
לטענת ארגון הטרור, אנשיו פשטו בבוקר על 15 יעדים של צבא מצרים מצוידים במגוון טילים. כיצד הצליחו להפתיע את הצבא המצרי, העוסק כל יום בלוחמה בטרור? מדוע דווקא בעיתוי הנוכחי? האם הקרבה הרבה לישראל צריכה להדאיג?
הסרטן הדאעשי שולח גרורות
אין לראות את הפיגוע במצרים כאירוע נקודתי. הוא מהווה המשך של סדרת פיגועי רמדאן 2015: המחבל המתאבד במסגד בכוויית שהרג 27 מתפללים, הרוצח בתוניסיה שרצח במלון בסוסה 38 תיירים, העובד בצרפת שערף את ראש מעסיקו וניסה לפוצץ מפעל גז ליד העיר ליון, ובמצרים עצמה – חיסול התובע הכללי הישאם ברכאת שלשום במזרח קהיר.
כל הפיגועים בוצעו על ידי אנשים שמזוהים עם דאעש או שפועלים בהשראתו. זוהי תוצאה של הסרטן השחור של המזרח התיכון שאינו ממוגר ושולח גרורות לאזורים אחרים. המלחמה נגד "המדינה האיסלאמית" נמשכת זמן רב מדי, והיא מעניקה לצעירים מוסלמים ברחבי העולם את האשליה המסוכנת שלא ניתן להכניע אותה כלל. שליטת דאעש במרחבים גדולים בסוריה, בעיראק ובלוב מחזקת תחושה זו. מרחב התעמולה של הארגון גדול עוד יותר, ולמעשה הוא מכסה את כל כדור הארץ. רבים מהמתנדבים החוזרים לארצות מוצאם מהווים פצצות זמן או חוליות רדומות. על כן, אין פלא שדאעש מסוגל להוציא לפועל שלושה פיגועים בשלוש יבשות, כפי שאירע ביום שישי האחרון.
קריאת אנשי הדת לפגוע בשופטים ובחיילים
פיצוץ מכונית התופת ביום שני שגרם למותו של התובע הכללי של מצרים והפיגוע הגדול נגד החיילים המצריים בצפון סיני
קשורים ללא ספק לקריאה שהפיצו בתקופה האחרונה אנשי דת מוסלמים מרחבי המזרח התיכון המזוהים עם התנועה הסלפית. הקריאה המופצת באינטרנט, המכונה "קריאת אל-כִּנַאנַה" (שמה של מצרים בימי הביניים), דורשת מהעם המצרי לצאת נגד ההפיכה "הבלתי חוקית" ולהתנגד בכל האמצעים ל"משטר הנפשע", המדכא את העם המצרי, מוציא להורג חפים מפשע – הכוונה למנהיגי "האחים המוסלמים" – כולל הנשיא המודח מוחמד מורסי, תומך ומגן על "הציונים" (ישראל), מטיל מצור על עזה ומגרש את אוכלוסיית צפון סיני. בקריאה איום מפורש לנקום ולפגוע באנשי חוק ובחיילים המבצעים את הוראות המשטר המצרי.
קריאת אל-כנאנה לנקום את דמם של מורסי ואנשיו וההיענות המהירה של הטרוריסטים בקהיר ובסיני מרמזות כי הקשר בין מנהיגי "האחים המוסלמים" לבין תאי הטרור של דאעש במצרים ובסיני אינו אידיאולוגי גרידא. לפי דווחי עיתון "אל-אהראם", המשטרה מבצעת כעת חקירות עם מנהיגים של "האחים" ושל ארגונים איסלאמיים אחרים בכלא על מנת להשיג מידע על חוליות טרור נוספות המסתתרות ברחבי מצרים. לפי החשד, אסירים אלה מעבירים מהכלא הוראות מוצפנות לפעילים איסלאמיסטים ברחבי מצרים. לפי אחד החשדות, גם מורסי סימן לאנשיו מהכלוב בבית המשפט שעליהם לחסל את התובע. בחשבון טוויטר של אחד הפעילים הנמלטים של "האחים המוסלמים" נמצא איום מפורש לפגוע בתובע.
המטרה: אנרכיה
בהלוויית התובע הכללי שנערכה זמן לא רב לפני הפיגועים בסיני, נשבע הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי למשפחתו להילחם עד חורמה בטרוריסטים המעוניינים לפגוע ב"סמלי החוק והצדק". בעקבות הפיגועים אושר חוק לחימה בטרור, המחריף את האמצעים הננקטים נגד ארגונים אלה.
לטענת התקשורת המצרית הרשמית, מטרת הארגונים האיסלאמיים להפוך את מצרים לסוריה ולעיראק. כלומר, לזרוע פַוְּדַא (אנרכיה). רוב הגורמים הרשמיים במצרים שבים על האשמות קודמות בדבר תמיכה כלכלית של טורקיה וקטאר בארגוני הטרור ובראשם "האחים המוסלמים". שני מוסדות דת ניצבים זה נגד זה במאבק על עתיד מצרים: המוסד הסוני הרשמי אל-אזהר בקהיר בראשות השייח אחמד א-טיב המגבה את המשטר, וההתאחדות העולמית של אנשי הדת המוסלמים בקטאר בראשות השייח יוסף אל-קרדאווי התומכים ב"אחים המוסלמים".
אין ספק כי גל הפיגועים הקשים במצרים קשור ליום השנה השני להפיכה הצבאית שבה הדיח א-סיסי את משטר מורסי, שעלה לשלטון ב-30 ביוני 2012. ביום ההפיכה נגנז חלומם של מנהיגי "האחים המוסלמים" להפוך את מצרים בהדרגה למדינה איסלאמית.
מניין הגיעו הנשק והלוחמים?
אם הצבא המצרי עסוק במלחמה בלתי פוסקת במחבלים בצפון סיני, אז מדוע לא פוסקת פעילות הטרור באזור זה? נראה כי שיתוף הפעולה המודיעיני בין ארצות האזור אינו מצליח לבלום את רשתות הברחת הנשק מלוב למצרים וממנה לסיני. סוחרי הנשק גורפים רווחים נאים ממכירת הנשק לארגוני טרור איסלאמיים – "האחים המוסלמים", "ולאית סינא" וגם חמאס. רשת ההברחות מדגימה היטב כיצד הטרור מהווה בעיה כלל-אזורית. מכיוון שהמתקפה הייתה בצפון הרצועה, בעיקר באל-עריש ובשייח זוויד, נראה כי מקור המחבלים משני כיוונים: מרצועת עזה ומשבטים בצפון מדבר סיני. נראה כי חמאס לא מצליח למנוע זליגה של נשק לארגונים סוררים, המגיע באותו מסלול הברחה שבו הם משתמשים. בניגוד לחמאס, המקבל כסף מקטאר וסיוע לשיקום הרצועה מסעודיה, לג'יהאדיסטים רצון להשיג הכרה כזרוע של דאעש, ובכך לקבל ממנו מימון לפעילותם. לצורך כך עליהם להוכיח כל הזמן כי הם מסוגלים להוציא לפועל פיגועים גדולים. זאת הסיבה שהם גם מקפידים לצלם את פעילויותיהם.
ברמה האידיאולוגית אין הבדל בין דאעש לבין חמאס בנושא "האויב הציוני" וגם בסוגיית משטר ההפיכה במצרים. שני הארגונים רואים בג'יהאד אמצעי יחיד לשחרור פלסטין, וחמאס אינו יכול להשלים עם רדיפת ה"אחים המוסלמים" במצרים. המשטר המצרי מודע לתמיכת חמאס ב"אחים המוסלמים" והכריז על חמאס ארגון טרור. אולם ברמה המעשית קיים ויכוח מר ואלים בין חמאס לבין הזרם הסלפי. דאעש מתנגד ל"הודנה" (הפסקת האש) עם ישראל ודורש לחדש את הלחימה לאלתר. בזירה המצרית דאעש דורש לתקוף את הצבא המצרי. לעומת זאת חמאס נוקט זהירות רבה ונמנע מפעילות גלויה נגד המשטר בקהיר, מחשש לתגובת מצרים ומחרם כלכלי של בעלות בריתה.
למיגור הטרור אין פתרון צבאי גרידא. חסימת המעברים לעזה יכולה לצמצם את ההברחות, אך חסימה הרמטית של הגבול המצרי-לובי – כ-1,200 קילומטרים – אינה אפשרית כלל. יש לפתור את המצוקה הכלכלית-חברתית של הבדואים במצרים ובסיני בפרט על מנת להרחיקם מפיתוי הטרור. בנוסף, על השלטונות בקהיר לעודד שבטים באמצעים כלכליים ואחרים לשתף פעולה עם המשטר נגד דאעש. מנהיגי שבט טראבין כבר הביעו את נכונותם לסייע לשלטונות.
איום הטרור על ישראל לא השתנה
בקריאת אל-כנאנה חוזרת ההאשמה כי משטר א-סיסי "מגן על הציונים". לא מן הנמנע כי עיתוי הפיגועים במצרים קשור לא רק ליום השנה להפיכה ולגזר דין המוות שהוטל על מורסי, אלא גם להודעה על החזרת השגריר המצרי לתל אביב בשבוע שעבר. כזכור, מורסי הוא זה שהחזיר את השגריר המצרי מתל אביב ביוני 2012 בעקבות מבצע "עמוד ענן".
המחבלים הפגינו יכולת מרשימה במתקפת הטרור אמש בצפון סיני, מה שצריך לעורר תשומת לב במערכת הביטחון בישראל. אולם יש לזכור כי נאמנותו של הצבא המצרי נתונה לנשיא א-סיסי והוא רחוק מלהתמוטט כמו צבאות סוריה ועיראק. בשעה שחוליות הטרור מכילות כמה מאות לוחמים עם נשק קל, הצבא המצרי הוא עדיין הצבא הערבי הגדול והחזק במזרח התיכון, הממומן ומחומש בנשק אמריקני חדיש.
הפיגועים השיגו למעשה מטרה הפוכה משום שהם רק מחזקים את הלגיטימציה של משטר א-סיסי ומזרזים את הוצאתם להורג של מנהיגי "האחים המוסלמים", מחזקים את החשדנות של המשטר המצרי כלפי חמאס בעזה, ויוצרים סולידריות בין מדינות ערב שנפגעו מגל הטרור האחרון. גל הפיגועים אף מחדד את הצורך להדק את שיתוף הפעולה הביטחוני בין מצרים לבין ישראל.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
