מה חשוב יותר: שוויון או חירות?

בשני הטורים האחרונים הצגנו פה ממש על קצה המזלג את המדינה הנאו ליברלית. המערכת הכלכלית חברתית הנאו ליברלית (או במילים אחרות, הקפיטליזם המנוהל של ימינו) נובעת משתי הנחות יסוד. הנחת יסוד אחת מעשית (וכמו מדעית) והשניה מוסרית.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס

ההנחה המוסרית טוענת שיש לאדם זכות מלאה על החיים שלו, על הרכוש שלו ועל חופש הביטוי וחופש התנועה שלו. ההנחה המעשית טוענת שחופש כזה, כשהוא חל גם על פעילות כלכלית, הוא זה שיביא לשגשוג מקסימלי לאנושות כולה. וכאן אנחנו מגיעים לנושא שמעסיק רבים מאיתנו בשנים האחרונות. וזהו הקונפליקט בין הזכות הזו לחירות מעשה לבין ערך אחר שחשוב לחלק גדול מאיתנו; שווין.

אטומים חברתיים

התפיסה הליברלית, זו שצמחה באירופה החל במאות ה-17 והלאה היא זו שרואה בזכות לחירות חלק מטבע האדם. אדם, לפי התפיסה הזו, לא צריך לעשות שום דבר כדי להיות בעל זכאות. היא פשוט נובעת מהיותו אדם; מהטבע שלו.

תפיסה כזו מזוהה בראש ובראשונה עם הפילוסוף הבריטי ג'ון לוק. כשמביטים בחברה כזו מלמעלה נהוג להציג אותה גם כחברה של יחידים, או חברה של אינדיבידואלים. יש שיקראו לתפיסה כזו בשם אטומיזם חברתי. החברה כאן היא כמו "הרקע" הפיזיקלי שבתוכו שטים אטומים; אנחנו. כל אחד בודד ובעל זכויות על עצמו. מפורסמת, בהקשר הזה, האמירה של מרגרט תאצ'ר ש"אין דבר כזה חברה". מה שיש הוא אוסף יחידים שיכולים לפעול על פי רצונם החופשי.

על רשת של מילים

בואו נציץ לתפיסה המנוגדת ונתחיל דווקא בכמה שאלות למחשבה. נציץ לתוך הראש שלנו ונסקור מאות ומאות אלפי מילים שאנחנו מכירים. כן, מילים כמו אלה שאתם קוראים. האם המילים האלה הן המצאה שלנו? האם אנחנו יצרנו אותן? לא. אנחנו נולדנו לתוך מארג קיים שבו מצויות המילים והמשמעויות האלה ואנחנו כאילו הוכנסנו לתוכן כשלמדנו את השפה. במילים אחרות, הנה, יגידו בעלי הגישה ה"רשתית", אנחנו נכנסים בלידה לרשת של מילים; או קהילה של בני אדם. ומה קורה לאדם שלא נכנס לרשת כזו?

ובכן, יגידו לנו בעלי הגישה, מדי פעם אנחנו שומעים סיפורים (לא ברור עד כמה הם אמיתיים) על תינוקות שאבדו ביער וגודלו על ידי בעלי חיים. כשמוצאים אותם, האם הם בני אדם? הרי אין להם שום יכולת לשונית? הטענה של בעלי הגישה הזו, היא שלא. הם יטענו שאנחנו בני אדם ככל שהצלחנו להכנס לרשת האנושית הלשונית שקדמה לכולנו.

אגב, גם רוב הרעיונות שעוברים לנו בראש הם רעיונות ממוחזרים. או רעיונות שהיו לפני שהתקיימנו כולנו. אני, בטור הזה, מציג רעיונות שלמדתי מאנשים שלמדו אותם. גם ג'ון לוק לא יצר מאפס. הוא פיתח תיאוריות קיימות ושינה אותן. ואתם הקוראים? אתם בוחנים את הרעיונות שאני מציג פה באמצעות אוסף הרעיונות שנמצאים במחשבה שלכם. אתם יכולים לומר, "זה נכון או יפה מה שהוא כותב כאן כי..." ואז בעצם להשוות את זה לרעיונות אחרים שכבר נמצאים קודם לכן בראש שלכם. אתם כמובן יכולים להסתייג מהטור והטקסטים ולומר שהם, נניח "לא מדוייקים". אבל אז, אתם בעצם משווים אותם לרעיונות שלמדתם במקום אחר ואולי שיניתם או שכללתם.

הפילוסוף אריסטו חשב שלאדם יש טבע. והוא הגדיר אותנו, בני האדם ככה: אנחנו, הוא אמר, הננו "ביוס לוגיקון" (חי מדבר או חושב) ו"זואון פוליטיקון" (יצור חברתי). הגישה של אריסטו מנוגדת לגמרי לגישה האטומיסטית שמזוהה עם לוק. היא תטען שיש חברה ושההגשמה המלאה ביותר שלנו כבני אדם היא כיצורים חברתיים. הגישה הזו, בסופו של דבר, מזוהה יותר עם תפיסת השוויון, מפני שהיא מדגישה את החיים הקהילתיים ואת היציבות של הקהילה.

שוויון או חירות?

האם אפשר להחזיק בו בזמן בשני הערכים האלה; חירות ושויון באופן מלא? לא בטוח. נתחיל עם דוגמה מנקודת המבט הליברלית שמדגישה את מושג החירות. ניקח שני אנשים, ניתן לכל אחד מהם סכום כסף להשקעה. כל אחד מהם חופשי לגמרי לעשות עם הכסף כרצונו. האחד ישקיע בצורה טובה ויתעשר והשני יפסיד את הכסף או יוציא אותו על הנאות רגעיות. והנה, יגידו בעלי הגישה, חירות הובילה בהגדרה למצב אי שוויון.

אם תרצו שוויון, יגידו אנשי החירות לאנשי השווין, תצטרכו לפגוע בחירות. לא תאפשרו לאדם להשקיע כראות עיניו.

אנשי השוויון יכולים לטעון כנגד הדוגמה שהוצגה עכשיו שאין דבר כזה במציאות "מצב של התחלה מוחלטת". אתם, בדוגמה הזאת שלכם, יגידו אנשי השוויון לאנשי החירות, הנחתם מצב שמזכיר תחרות ריצה. המתחרים עומדים על קו הזינוק במעין התחלה ומרגע זה, מה שמשפיע הוא רק הכשרון.

אבל אנשי השוויון יגידו לנו שאין במציאות דבר כזה. הם יגידו שאנחנו נולדים במקומות שונים ולא מתחילים מקו אחיד ושההבדלים במקומות נובעים ממצבי חוסר שוויון ועוול של העבר, ולכן, אולי, מה שצריך לעשות הוא לנסות לייצר נקודות התחלה קרובות זו לזו למשל, ולכן צריך לצמצם לפעמים את החירות לטובת השוויון.

לסיכום אפשר להגיד שמדינות המערב מתנדנדות בין שני ערכי הבסיס האלה והמטוטלת נעה בכל תקופה לכיוון אחר ואז משתנים המינונים בין הערכים האלה.

רשות רביעית

אנשי שמאל כלכלי יטענו כי בימינו מרכז הכובד עובר מצד השוויון לצד החירות. הדבר הזה, לדעת רבים, פוגע במדינה, באזרחים ובמרקם שבינהם. האם הדבר הזה נכון? ד"ר אלון גלעדי, עורך דין וחוקר בתחום ההגות המדינית חושב שכן. אבל מה שמעניין כאן היא הטענה של גלעדי שרכיבה על המטוטלת שנעה בין שוויון לחירות לא מספיקה ולא תפתור את הבעיה. מה שצריך, הוא יגיד, זה לא להעדיף בכל תקופה ערך אחר, אלא לייצר מצב שבו שני הערכים מקבלים מקום שווה.

האם זה אפשרי? ואיך זה נעשה?

ובכן, אלון גלעדי מציע רעיון חדש; הקמה או פיתוח של רשות ציבורית חדשה; הרשות לשוויון. הוא כותב על כך בשני ספרים: "הזדמנות לצדק חברתי" ו"הרשות הרביעית: מדוע יש מקום להקמת רשות חברתית-עצמאית במדינה הדמוקרטית-ליברלית?".

לא מדובר ברשות קונקרטית כמו "רשות הגנים" או "הרשות להגנת הצרכן", אלא למשהו מופשט ועקרוני יותר. לרשות שמקבילה לשלוש הרשויות שמרכיבות את הדמוקרטיה המערבית בגלגוליה השונים: בנוסף לרשות המחוקקת (כנסת), מבצעת (ממשלה) ושופטת, יש להקים רשות לשוויון. על כך בטור הבא.