הפצוע הקשה מלבנון הפך לרופא: "נפעמתי מהתחום"
תשע שנים אחרי שנפצע בקרב בינת ג'בל יקבל עשהאל לובוצקי את תואר הדוקטורט שלו ברפואה. "עכשיו תורי ליישם את מה שלמדתי", סיפר בתום תהליך שיקום ארוך. את ההתמחות הוא עושה ברפואת ילדים: "מקצוע משמח"
עשהאל לובוצקי, בן 32 מירושלים, ספג פגיעה ישירה של טיל נ"ט במהלך מלחמת לבנון השנייה בקרב בינת ג'בל. תשע שנים אחרי שנע בין חיים למוות יעלה בשבוע הבא לובוצקי על הבמה באוניברסיטה העברית בבירה ויקבל באופן רשמי את תואר הדוקטורט שלו ברפואה. "עכשיו תורי ליישם ולהעביר את מה שלמדתי לאנשים אחרים", סיפר הרופא הצעיר.
לובוצקי נולד וגדל באפרת, התגייס לחטיבת גולני ובזמן המלחמה בלבנון שירת כמפקד מחלקה בגדוד 51. מחבלי חיזבאללה ירו טיל נ"ט שפגע בנגמ"ש האכזרית שבו שהה, וכתוצאה מכך הוא נפצע קשה ונאלץ לעבור תהליך שיקום ארוך. "הייתי בין אלה שפינו את הפצועים בקרב", נזכר לובוצקי, "זה היה קרב קשה ונהרגו בו שמונה חיילים, בהם רב-סרן רועי קליין ועמיחי מרחביה, שהיה חברי הקרוב".
הפציעה אירעה אחרי שבועיים של לחימה. לדברי לובוצקי, "היינו בשיירה ונכנסנו למארב טילים. נעמדתי שניות לפני שהטיל שוגר כדי לראות את מרחב הלחימה. חצי מהגוף שלי היה בתוך האכזרית וחצי בחוץ, וזה מה שבעצם הציל את חיי. הטיל פגע בקדמת הרכב ועשרות רסיסים פילחו את גופי, אבל למזלי זה היה בפלג הגוף תחתון. הראש והחזה לא נפגעו".
רגלו הפגועה של לובוצקי, שהייתה מחוברת חלקית לגופו, החליקה מהאלונקה במהלך הפינוי. "צעקתי על אחד החיילים שיתפוס אותה ויקשור אותה לאלונקה. בלבי כבר השלמתי עם זה שאיבדתי את הרגל". עם ההגעה לגבול ישראל-לבנון הציבו החובשים חוסמי עורקים מתחת לברך על מנת שיוכל לקטוע חלק קטן יותר מהרגל שנפגע. לובוצקי הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, ושם הצליחו הרופאים להחזיר את הרגל הקטועה למקומה. בהמשך היא חוזקה והוארכה באמצעות שרירים שהושתלו מגבו. כחלק מתהליך השיקום הארוך הוא עבר 10 ניתוחים אורטופדיים ופלסטיים.
"קיבלתי באותו הלילה תשע מנות דם בבית החולים", סיפר לובוצקי על הרגעים שבהם נשקפה סכנה לחייו. אחרי שהשתקם והחל ללכת, החליט לובוצקי שהוא רוצה להיות רופא. לדבריו, "מתוך
הניסיון האישי שלי כמטופל, נפעמתי והתלהבתי מהתחום. עניין אותי מאוד נושא הפיזיולוגי והרפואי והשאיפה שלי שהניסיון שלי כמטופל יתרום לי כרופא להבין טוב יותר את נפש המטופל, עד כמה שאני יכול, מתוך מקום של אחד שהיה שם".
בניגוד לאחרים לובוצקי לא חלם להיות רופא מגיל צעיר. "לפני הפציעה ניגשתי לפסיכומטרי וקיבלתי ציון טוב אז אמרתי לעצמי שזה יכול להספיק לי כדי ללמוד רפואה, אבל זו הייתה רק אופציה". לובוצקי מקווה שתהליך השיקום שלו יעודד חיילים אחרים שנפצעו. "כשאני הייתי במצב קשה, משוקמים שנפגעו באו, עודדו אותי והעבירו לי מסר שהחיים ממשיכים אחרי הפציעה. עכשיו תורי ליישם ולהעביר את זה לאנשים אחרים".
לובוצקי, נשוי ואב לשלושה, התחיל את ההתמחות שלו ברפואת ילדים בבית החולים שערי צדק לפני שבועיים: "בחרתי דווקא רפואת ילדים כי אני אוהב להסתכל על המכלול של אדם ולא נושא אחד ספציפי. אני אוהב ילדים, זה מקצוע משמח מאוד". למרות שהוא נעזר בקביים הרופא הצעיר לא נותן לקשיים הפיזיים להפריע לו. "כן זה קצת יותר קשה ומורכב ואני נדרש לעמוד הרבה שעות על הרגליים. לפעמים שואלים אותי הילדים על הקביים ובדרך כלל אני מרגיש שזה נותן לי כימיה טובה יותר איתם. זה אפילו קצת פחות מפחיד אותם מהרופא שמגיע עם החלוק והמדים הרשמיים".
לפנייה לכתב/ת 
