"ירו באבא": מי חיסל את הטייס ג'ו אלון?
42 שנה חלפו, ותעלומת רצח הנספח האווירי בוושינגטון טרם פוענחה. "השבוע לפני" חוזר לחיסול לפני מלחמת יום כיפור: שלוש היריות, המצוד בארה"ב, ההלם בהלווייה וההבטחה לנקמה. מה התיאוריות המובילות?
הוא היה אחד מראשוני הטייסים של חיל האוויר הישראלי ומבכירי מפקדיו. בתפקידו האחרון הוא היה הנספח האווירי של צה"ל בוושינגטון. ב-1 ביולי 1973 נורה למוות אלוף-משנה יוסף ג'ו אלון בזמן שהחנה את רכבו ליד ביתו בוושינגטון. למרות שעברו 42 שנים מאז - הרצח עדיין לא פוענח.
אלון, בן 44 במותו, עמד לסיים את תפקידו בוושינגטון ולחזור לישראל ביום שבו נרצח. הוא נולד בבית אלפא והיגר עם הוריו בגיל שנתיים לצ'כוסלובקיה. בעת מלחמת העולם השנייה הצליח להגיע לנורבגיה ומשם נדד על-פני אירופה. ערב מלחמת העצמאות הוא התגייס להגנה והצטרף לראשוני הטייס של חיל האוויר הישראלי. מאוחר יותר נמנה עם החניכים הראשונים של קורס הטייס לטייסים ישראלים בצ'כוסלובקיה. ביולי 1950 הוא סיים את קורס הטייס ואת כנפי הטיסה קיבל מראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. אלון היה מפקדה הראשונה של טייסת המיראז'ים. במלחמת ששת הימים השתתף כמפקד וכטייס בכיר. אחרי המלחמה נתמנה למפקד בסיס ולאחר מכן יצא לתפקידו בוושינגטון - לשם לקח את אשתו ושלוש בנותיו.
ב-1 ביולי 1973 חזרו אלון ורעייתו דבורה ממסיבה לרגל סיום תפקידה של אלוף-משנה סטלה לוי, שסיימה את תפקידה בבירת ארצות-הברית. אשת הנספח האווירי יצאה ראשונה מדלת הרכב ונכנסה לבית. ואז, כשג'ו פתח את הדלת נורו לעברו יריות. שלושה קליעים נורו לעברו מטווח קצר. דבורה אלון הזעיקה את המשטרה ועדכנה את השגריר בוושינגטון דאז, שמחה דיניץ. מי שהיה אז הנספח הצבאי בוושינגטון, האלוף מרדכי (מוטה) גור שאל כמה פעמים: "למה אותו ולא אותי?"
יעל, בתו השנייה של אלון, שיחזרה ב-2011 את רצח אביה בראיון לשוש מולא ב"ידיעות אחרונות". "בסביבות 1:00 בליל ההורים שלי חזרו", סיפרה יעל. "הפנסים של הרכב שלהם האירו על החלון שלי ואז שמעתי יריות. היו חמש חזקות מאוד. קמתי לחלון שצפה לכניסה וראיתי את אמא שלי רצה כמו שלא ראיתי הוא בחיים. היא נכנסה הביתה וצעקה 'ירו באבא'. היא אמרה לנו 'אל תצאו. לא שמעתי שמישהו עוזב את המקום'". השגריר דיניץ אמר אז בראיון: "אם היו אלה מחבלים שפגעו בו, חשוב שיבינו שלא זו הדרך". השגריר בוושינגטון היה זהיר שלא לקבוע מי פגע בנספח, למרות שהכול משוכנעים כי אפשר להאמין הפעם להודעה מקהיר, שייחסה למחבלים את הרצח. מנגד, בשגרירות המצרית בוושינגטון טענו כי הרוצחים אינם ערבים.
לאחר הרצח - שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור - התנהל מצוד מקיף ברחבי ארצות-הברית אחר הרוצח או הרוצחים. חיפושים נערכו בנמלי ים, נמלי תעופה ובכל נקודות היציאה מארצות-הברית. ה-FBI פרסם תיאור של מכונית, שאותה ביקשו החוקרים לבדוק, אך מיד באה אזהרה שלא לייחס לכך חשיבות רבה. נשיא ארצות-הברית דאז ריצ'רד ניקסון הקצה מטוס נשיאותי כדי להביא את ארונו של אלון לישראל. כשהוצא הארון מהמטוס בנתב"ג הגיחו מכיוון מערב ארבעה מטוסי מיראז'. הם חלפו מעל הרחבה. שגריר ישראל לשעבר בוושינגטון יצחק רבין נראה חיוור, עזר ויצמן - שהיה בעבר מפקד חיל האוויר - היה קפוא.
שר הביטחון דאז, משה דיין, נשאל אם ישראל תנקום את הרצח: "ננסה לחסל את האחראים לטרור. נפגע בהם בכל מקום אפשרי. עשינו, אנו עושים ועוד נעשה כל מה שנוכל. אנו לא נבצע פעולות תגמול, אלא נילחם כדי לחסל את המחבלים". דיין אמר כי ישראל לא תפגע בשגרירויות של מדינות ערב. "אנו מצפים ומקווים כי המדינות השונות יעשו את כל שניתן כדי למנוע מעשים כאלה, למנוע בהן גם שהייה של אנשים מסוג זה ותומכיהם, כדי שלא יוכלו להכין פעולות כאלה".
אלון הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול. אז נכתב כי המנחמים "הלכו צעד או שניים, שלחו מבט נוגה בשפעת הזרים והמשיכו הלאה". היה זה טור ארוך של אזרחים ואנשי צבא, שלכל אחד מהם היה פרק בתולדות חיל האוויר. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף בני פלד, ספד: "כושר טיסה גבוה, אומץ לב, אי ויתור בכל הקשור לרמת טיסה. הוא נלחם כאריה. חיל האוויר לא ינוח ולא ישקוט עד אשר תושלם המלאכה. מרצחיך לא ייצאו נקיים". הרמטכ"ל, רב אלוף דוד (דדו) אלעזר, ספד לאחר מכן: "ג'ו לא נועד לחיים בניכר. הוא היה טייס בתכונותיו ובנשמתו. ג'ו היה לוחם והוא נפל במלחמה, מלחמה שאין בה מעצורים, מלחמה שלפעמים לא רואים בה את האויב, אבל תמיד יודעים מיהו. ג'ו, נפלת בקרב ואנחנו נמשיך את המלחמה".
בינתיים בארצות-הברית אמרו כי איש לא ביקש לאבטח את בתיהם של הנציגים הישראלים. בשגרירות ישראל בוושינגטון טענו כי הייתה פנייה ששוטרים ישימו עין על בתיהם של אנשי השגרירות. מאז רצח אלון הוגברה השמירה על הנציגים הישראלים, אולם זו הייתה רחוקה מלהיות מבטיחה. לגבי החקירה, אמרו אז ב-FBI כי יעילות הפעולה של הרוצחים, שלא עזבו את המקום בחריקת גלגלים שהייתה מעוררת תשומת לב, אלא נסעו לאט עד שהתרחקו מהרחוב, מעוררת את ההשערה כי הרוצח היה פושע מקצועי מקומי. ההערכה אז הייתה שהוא נשכר על-ידי גורמים ערבים.
בספר שחיבר פרד ברטון על הרצח כתב מי שהיה סגן מיוחד ללוחמה בטרור במשרד החוץ האמריקני כי הרצח בוצע על-ידי אנשי "ספטמבר השחור" והאיש שלחץ על ההדק היה צעיר פלסטיני ממשפחה שמוצאה בגדה המערבית ועברה לגור בלבנון בשנות ה-60'. מנגד, לבמאית ליאורה עמיר-ברמץ, שהכינה סרט לערוץ הראשון, גירסה שונה לגמרי. "הסרט טוען שג'ו אלון היה סוכן מוסד פעיל בארצות-הברית ונרצח בגלל שידע משהו שאסור היה לו לדעת", הסבירה הבמאית. "במסגרת התחקיר המקיף שערכנו, גם אנחנו נתקלנו בחלק גדול מהעדויות והראיות שמביא פרד ברטון בספרו. אין לי דבר נגד ברטון, אולם הטענה שלו כי ג'ו אלון נרצח על-ידי 'ספטמבר השחור' אינה נכונה לפי הממצאים בסרט".
בראיון לורד תללה מביטאון חיל האוויר אמרה השבוע הבת הקטנה רחל אלון-מרגלית כי המשפחה עדיין מקווה שהרצח יפוענח, אף ש-42 שנים כבר חלפו: "עוד לא הרמנו ידיים. בימים האחרונים קיבלנו מייל מהחוקר הפרטי האמריקני שממשיך לחקור. זהו מאבק לא קל". לזכרו של ג'ו אלון ניטע יער, מתרומות חבריו בארה"ב ובארץ, ליד קיבוץ להב בנגב. בבאר-שבע נקרא רחוב על שמו ובקיבוץ להב הוקם לזכרו מרכז לימודי אזורי.