לא רק ביפן: אין ילדים בבתי הספר של סין
העיר רודונג שבמזרח סין התגאתה בעבר ביישומה את מדיניות ילד-אחד. כיום, כשחמישית מאוכלוסייתה בת יותר מ-65, היא הפכה לעיר הראשונה שמוגדרת "סופר-זקנה" עם יותר בתי אבות מבתי ספר. הצצה לעתיד העגום של סין
מנעולים חלודים אוטמים דלתות כיתות ריקות ותעודות גמר ללא מלל זרוקות במסדרון שקט ומאובק ברודונג, כך מצטיירת התמונה מהעיר שהייתה לחלוצות מדיניות ילד-אחד וכעת מספקת הצצה מפחידה לעתידה המזדקן של סין. מוסדות החינוך הצטמצמו כדי לספק שירותים רק למספר קטן של תלמידים, ובית הספר הטכני בן שמונה הקומות שהיה פעם סימן לשגשוג אקדמי ניצב כעת כמו צדפה חלולה.
הצטרפו ל-ynet חדשות בעולם בפייסבוק וקבלו סיפורים מרתקים היישר לפיד שלכם
הרבה לפני שמנהיגי סין הקומוניסטית החליטו להחיל את מדיניות ילד-אחד ברחבי המדינה כדי לעצור את הגידול באוכלוסייה, העיר רודונג, ביוזמתה, כבר החלה לבצע עיקורים בכפייה, הפלות ובדיקות חודרניות בנשים. רשויות המדינה שיבחו אז את יוזמת העיר לאכיפה נוקשה של החוקים, שהפכו במרוצת השנים לאבן הפינה בניהול הדמוגרפי של בייג'ינג.
בדומה ליפן, כפי שתועד לאחרונה בתוכניתו "חרקירי" של נדב איל בערוץ 10, מתמודדת סין בשנים האחרונות עם התוצאות: כוח עבודה מידלדל ואוכלוסייה שמזדקנת במהירות, ובשנתיים האחרונות החליטה בייג'ינג לרכך את החוקים כדי לעודד ילודה. אך אלו שפעלו בנחישות לצמצום הילודה ברודונג, שבמחוז המזרחי ג'יאנגסו, נותרו - גם היום - גאים בעבודתם.
"לא הייתה מורה אחת בבית הספר שהיה לה יותר מילד אחד", מתגאה שִי דג'ון, רופא שפרש לגמלאות שהיה אחראי על בדיקת נשות הצוות בבית הספר, שעומד כיום נטוש. "רודונג הייתה למודל הסיני של תכנון משפחה, ובית הספר היה מודל לחיקוי לעיר כולה", הוסיף, בעודו עומד בגן השעשועים המיותם שמנוקד ברסיסי זכוכית ומלא בצמחים שוטים המבצבצים מסדקים בבטון.
אוכלוסייה "סופר-זקנה"
במרוצת השנים הגנה סין על מדיניות ילד-אחד וטענה כי מדובר בגורם חשוב מאין שיעור בצמיחה המשגשגת של המדינה - התגוננות שמהדהדת עד היום בדבריו של שי. "לרבים מהצעירים יש את האפשרות לעבוד מעבר לים או בערים מפותחות כמו שנגחאי בגלל מדיניות זו", אמר.
אך המומחים הסינים צופים כי האוכלוסייה העובדת של המדינה - 915 מיליון בני אדם עד 2014, לפי הערכות הממשלה - תצטמצם ב-40 מיליון עד 2030. לפי הערכות האו"ם, עד 2050 30 אחוזים מהסינים יהיו בני 60 ויותר, בניגוד לשיעורם בעולם העומד על 20 אחוזים, ולעומת סין עצמה - לפני 15 שנה - אז שיעורם עמד על 10 אחוזים.
ברודונג לבדה, חמישית ממיליון התושבים המתגוררים הם בני 65 ומעלה. נתון שהופך אותה, לפי הטלוויזיה הממלכתית, למקום הראשון בסין שמוגדר "סופר-זקן". אך את רודונג נתון זה לא מדכא. הרשויות בעיר מתרברבות באוניברסיטה החדשה למבוגרים, אחת מתוך רשת של אלפי מוסדות שהוקמו בסין בשנים האחרונות, ושבמתקניה יכולים מבוגרים ללמוד תכנים מגוונים, בהם שפות וכישורים טכנולוגיים.
רודונג נמצאת שלוש שעות נסיעה משנגחאי ורבים מהדור הצעיר שלה עברו הרחק ממנה כדי לעבוד, עזבו מאחוריהם את ילדיהם לטיפול אצל הסבים והסבתות שלהם. ליד האוניברסיטה מחכות עשרות מטפלות מבוגרות להגעת נכדיהן בסוף יום הלימודים. "טיפול בנכד הוא מה שכל אדם מבוגר בסין צריך לעשות", סבור וואנג, שחיכה ליד השער. "בני עובד המון כדי לפרנס את כולנו. זה קשה. אבל אלו החיים ברחבי סין עכשיו".
בפארק העם, שאותו חוצה תעלה שמימיה עוברים ברודונג בדרכם מנהר יאנגצה לים סין המזרחי, מצטלמים נשואים טריים, והם בני ה-20 היחידים שנראים באזור. "עברנו לכאן מעיר אחרת, ומעולם לא חשבנו עד שהגענו הנה שיהיו כל כך מעט אנשים בגיל שלנו", אמר החתן הטרי.
רק שליש מהצעירים שעזבו את רודונג כדי ללמוד באוניברסיטה חוזרים לאזור, כך עולה ממחקר שפרסם העיתון סאות'רן וויקלי. זאת משום שרבים מהם מוצאים משרות במקומות אחרים אחרי סיום התואר.
סאן יאנג, צלם החתונות, מלין על הדמוגרפיה שפגעה בעסקיו. "בעבר הייתי מצלם יותר מאלף זוגות בשנה, כיום אני מצלם כמעט מחצית מכך", אמר.
נגררה אל תוך הקליניקה כדי לעבור עיקור
עלויות המחיה גבוהות הן עבור הקהילות והן עבור המשפחות הגרעיניות. נאנטונג, הרשות המוניציפלית שבה נכללת רודונג, הודיעה בשנה שעברה כי תביא ליצירת 4,200 מיטות בבתי אבות, לנוכח מאבק הדור הצעיר לתמוך בהוריו המזדקנים.
הבנים הם המפרנסים המסורתיים במשפחות הסיניות המורחבות, והמשפחה הגרעינית בדרך כלל תומכת בהורי הבעל. אך בנו של זאנג יופאנג מת ממחלה לפני תשע שנים כשהיה בן 33. הוא הותיר אחריו את אשתו - שמרוויחה 2,000
יואן (320 דולרים) בחודש - הנאלצת לפרנס את בתם ואת אמו.
"אנחנו חיים תחת לחץ כלכלי עצום", סיפרה זאנג, בעודה מוחה את דמעותיה ממשקפיה. היא מתגוררת בבית החווה שבכפר ווזונג שבפרברי רודונג ומתמחה בגידול אורז, ולעתים מביטה בתמונות הישנות של בנה, צ'ן ג'ינג'ון.
זמן קצר לאחר שילדה אותו ב-1973, היא הרתה לבת, והקפידה להסתיר את ההריון מהרשויות עד הלידה. אך במסגרת הנורמות התרבותיות הסיניות, ילדתה היחידה אינה מספקת תמיכה דיה לאישה בת ה-69.
אחרי לידת בתה, לזאנג לא הייתה כל ברירה אלא לעבור עיקור. "לא הייתי יכולה לעשות דבר כדי למנוע את זה", אמרה זאנג, משחזרת את אותו הרגע שבו גרר אותה בעלה לקליניקה תחת עיניהם של הגורמים הרשמיים. "אם היה לי עוד ילד אחד, זה היה מוריד את הלחץ על משפחתי".
לפנייה לכתב/ת 
