שושלת. הדור הבא / המהלך הגדול של הקיץ
הגעתו של למרקוס אולדריג' לסן אנטוניו לא מבטיחה בוודאות אליפות, אבל כן מקיימת דבר שכמעט ולא נעשה בהיסטוריה של הליגה – מעבר חלק ליום שאחרי. אולדריג'? הוא זוכה ללמוד ישירות מגיבור ילדותו. שרון דוידוביץ' על המהלך הכי חשוב של הספרס ב-18 השנים האחרונות, שמחזק את מעמדו ההיסטורי של דאנקן
לאחר פרישתו של לארי בירד, לקחו לבוסטון כמעט 15 שנה להפוך שוב לקבוצה לגיטימית ומאיימת. בלייקרס של סוף עידן מג'יק ג'ונסון, חיכו חמש שנים עד שכוח ההרתעה חזר עם שאקיל וקובי. שיקגו של אחרי מייקל ג'ורדן, הפכה לבדיחה של הליגה והמתינה עשור שלם עד שדריק רוז הפך אותה לקבוצה מכובדת.
אז אולי ההחתמה של למרקוס אולדריג' (בן 30, 2.11 מ') לא מבטיחה באופן רשמי כבר עכשיו את האליפות לסן אנטוניו, בכל זאת – צריך עוד טיפה לחזק את הקו הקדמי, יש 82 משחקים לשחק, פלייאוף וכמובן את גולדן סטייט בדרך, אבל היא כן מבטיחה דבר גדול בהרבה, כמעט נדיר בליגה. היא מבטיחה את המשך השושלת. את העובדה כי ביום שבו נזיל דמעה על פרישתו של טים דאנקן, סן אנטוניו לא תצטרך להמתין עונה אחת, אפילו לא יום אחד, על מנת להמשיך ולהיות בטופ של הליגה.
קיץ 2015 הוא הקיץ החשוב והמשמעותי ביותר במועדון מאז קיץ 1997, בו נבחר דאנקן בדראפט. ההבאה של אולדריג', ההחתמה המחודשת של קוואי לאונרד, החוזה לעוד ארבע עונות של גרג פופוביץ', ההישארות של טים דאנקן והבסיס הרחב שנבנה במשך שנים, מוכיחים שוב מדוע מדובר במועדון הספורט המצליח ביותר בארה"ב במילניום הנוכחי.
כל הסיבות בעולם
אז למה ספרס? מדוע שחקן שיכול ללכת למקומות נוצצים ואטרקטיביים דוגמת מיאמי או הוליווד, בוחר בסן אנטוניו האפורה? למה שחקן שיכול לרשום מספרי ענק, בוחר במקום בו יצטרך לוותר על האגו לטובת הכלל?
1. הצלחה זה פרייסלס. ב-17 השנים האחרונות מדובר במועדון המצליח בליגה. חמש אליפויות, שישה גמרים, 17 הופעות פלייאוף, 17 עונות עם מאזן מנצח, 17 עונות עם מעל ל-60 אחוז ניצחונות. אז אולי אין בה מועדונים גדולים או כוכבי קולנוע, אבל לאף אחת אחרת אין את מה שיש לספרס להציע.
2. זה לא הגיל, זה התרגיל של הגיל. תשאלו את דאנקן, תתקשרו לג'ינובילי, תסמסו לטוני פארקר. אחת ההצלחות הייחודיות של פופוביץ' זו היכולת להאריך קריירה של שחקנים. דאנקן למשל, משחק כבר שש עונות פחות מ-30 דקות ועדיין אפקטיבי בגיל 39. עם המעבר של אולדריג' לספרס, הוא קנה לעצמו עוד שלוש-ארבע עונות כשחקן כדורסל יעיל.
3. החלום. נגיד שהיה לכם חלום. ונגיד שהחלום הזה היה לפגוש את הספורטאי שאתם מעריצים. אם אתם ממש פנטזיונרים, בטח חלמתם גם לשחק איתו. עכשיו
– תקנאו באולדריג'. הפאוור-פורוורד שנבחר ב-2006, בצמוד לשנות השיא של דאנקן, גדל על המשחק של טימי וניסה לחקות אותו. עכשיו הוא לא רק משחק לצדו, אלא מקבל הזדמנות פז ללמוד ישירות מהמאסטר. לדאנקן עצמו תהיה אפשרות להעניק לאולדריג' את מה שדייויד רובינסון העניק לו, אי שם לפני כמעט 20 שנה.
4. הבית. אפשר להמשיך לנתח, להעלות ספקולציות או לחשוב על כוכבי הספורט כגופים עסקיים מהלכים. או שאפשר לזכור שהם בני אדם. גם למרקוס אולדריג' כזה. בן אדם שנולד בטקסס וכעת חוזר אליה. בן אדם שגרושתו ובנו הקטן גרים בשנים האחרונות בסן אנטוניו. וכעת הוא קרוב אליהם. כנראה שיש דברים גדולים יותר מדאנקן, פופוביץ' או אליפות.
יחיד בדורו
בשנים האחרונות מרחפת באוויר שאלה מרתקת – מי השחקן הגדול ביותר שצמח בעידן שלאחר מייקל ג'ורדן (ממש אחריו, זאת אומרת אחרי 1998), קובי בראיינט או טים דאנקן? שאלה שתצטרך להפוך לדיון ענייני, ברגע שהשניים ייפרשו.
אז אחרי שתשוו מספר אליפויות, סטטיסטיקה, מנהיגות וכו', זכרו את ההגעה של למרקוס אולדריג' לספרס. ככזו שנותנת פרספקטיבה חדשה לדיון. כי בזמן שהלייקרס עם קובי מתפרקים, שחקנים לא רוצים להגיע לשם (כולל אולדריג' עצמו) ולשחק ליד, או שמא נאמר מתחת לקובי – שחקנים חולמים לגדול ולצמוח לצד דאנקן.
למרקוס, קוואי ואולי גם דייויד ווסט שיצטרף – כולם רוצים להיות שם לצדו ולספוג ממנו את כל מה שהוא יכול לתת, ובתמורה להעניק לו מתנה – אליפות אחרונה לפני שהוא פורש. אליפות שישית, אחת יותר מקובי בראיינט.
מסכימים? לעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' או לעמוד הטוויטר .
