זיכרון ושכחה בסיפור אהבה
רומן הביכורים של אמה הופר הקנדית מפגיש אותנו עם אטה, שיום אחד בגיל 83 מחליטה ללכת ברגל מביתה מרחק של אלפי קילומטרים אל הים, שבו לא ביקרה מעולם. מאחוריה היא משאירה בעל, ואיתו מתכונים וזיכרונות
איך כותבים על מה שנותר ממשולש רומנטי ומפוסט-טראומה כשהחיים נכנסים לישורת האחרונה? ועוד יותר מכך, איך משקפים נאמנה נקודת מבט של תודעה שהולכת וחומקת מבין האצבעות אל תהום הנשייה של השכחה?
רומן הביכורים של אמה הופר הקנדית הספר מפגיש אותנו עם אטה שיום אחד, בגיל 83, משאירה לאוטו, בן זוגה מזה אי אלו עשורים, מכתב שמבשר שהיא קמה והולכת מהחווה שלהם בססקצ'ואן, ברגל, מרחק של 3200 קילומטרים אל הים. היא אף פעם לא ראתה את הים. הוא כבר לא יודע איך זה להיות בלעדיה. אטה יודעת את זה, ולכן היא משאירה לו גם ערמה של מתכונים: כל סוגי המאכלים שנהגה להכין לו. שלא יהיה רעב.
צפו: הסופרת אמה הופר מספרת על עלילת הרומן
העלילה נעה בין צירי זמן שונים ודמויות שונות. אטה, אוטו וראסל של היום (וגם ג'יימס, שהוא הפתעה חביבה שחבל לפרט עליה) - אנשים בשלהי חייהם - מסופרים לנו מנקודות מבט משתנות בהווה. סיפור חייהם בתקופות צעירות יותר מתואר, בין היתר, בחליפת מכתבים בין אטה לאוטו. בחלופת המכתבים הראשונה אטה היא המורה הצעירה של תלמידי כפר קטן, שכותבת לתלמיד שלה, שגויס למלחמה.
מתוך שברי הפרטים במכתבים עולים ונבנים רגשות וזיכרונות קשים, שמובאים לקורא עם חוסרים מכוונים במידע, וגם בהמשך נותרים מפוררים, כי זיכרונה של אטה בוגד בה עם הגיל. התודעה של אטה, שהולכת ומתפזרת, הופכת את המסע שלה למרתק מחד, אך מדאיג מאידך - כשתחושת סכנה הגיונית ודוק של עצב מרחפים מעל הקריאה.
ישנם ברומן מכתבים שמסופרים גם בהווה של בני הזוג, אך הם לא תמיד מגיעים לנמענם. מדי פעם אטה כותבת לאוטו כדי לעדכן מה שלומה ואיפה היא נמצאת. אוטו אף הוא כותב לה מכתבים אבל לא יודע לאן לשלוח אותם, אז הם נשמרים בביתם, עד שתחזור, אם תחזור. ככל שמתקדמים ברומן, הקורא מתבקש לנסות ולפענח את סוד מערכת היחסים של אטה ואוטו, את מה עומד במרכזה ואיזה חלק משחק כאן ראסל, חבר הילדות של אוטו שגדל כמו אח שלו, למרות שהיו לאוטו די והותר אחים, 14 למעשה, במשפחה של חקלאים קשי יום בכפר. החבר הטוב נשאר לגור צמוד לאוטו ואטה גם בבגרותם, ללא שותפה משלו.
ההליכה של אטה אל הים הולכת ומקבלת ממד דומה לריצה של פורסט גאמפ.
אנשים מתחילים לשים לב לאישה מבוגרת שצועדת לבדה ולא עוצרת, מגיבים, מתייחסים אליה ומתרשמים ממנה. באותה העת ראסל יוצא לחפש אותה, ואוטו מנסה להתמודד עם היעדרה כמיטב יכולתו.
בזמן שההווה שלהם מתקדם בקו ישר ולו סיום אחד, העבר נע בין ילדותם הרחוקה לשנותיהם כגבר ואישה צעירים, בתקופה של פריחה שמופרעת על ידי המלחמה ומפרידה ביניהם, ויוצרת קשרים חדשים, חששות, ואירועים שיעצבו את חייהם. הקפיצה הנרטיבית הגדולה ברומן בין העבר להווה, משאירה את הקוראים עם רצון לנחש ולהבין מה עוד קרה להם בדרך.
יש בספר הרבה רגעים נוגעים ללב, בעיקר בעיצוב דמותו של אוטו, שמקבל בשלווה, לכאורה, את היעלמותה של אשתו, ומתחיל להכין מתכונים לפי ההנחיות שלה, כאילו יש להם יכולת למלא את החלל. גם הצלילות הבהירה של אטה לעומת רגעי השכחה שלה פועלים יפה במהלך הקריאה ומייצרים אפקט כואב ומרגש.
מכאן שמדובר על ספר מעניין לקריאה, אך שיש בו דבר מעט חסר לפרקים, מכיוון שקיים ממד מעט אוטומטי בהיווצרות סיפור האהבה בין אטה ואוטו, וכך גם בהתייחסות של הדמויות האחרות. הסיפור נמנע מדרמה גדולה, למרות שחלק ניכר מהמתרחש בו דורש דרמה גדולה בדיוק. בנוסף, הוא מותר את הקוראים צמאים לדעת מעט יותר על הנפשות הפועלות.
"אוטו ואטה וראסל וג'יימס", מאת אמה הופר. מאנגלית: ברוריה בן ברוך. הוצאת כתר. 282 עמ'.
