מדוע יותר ילדים מאובחנים באוטיזם?
בשנים האחרונות שכיחות הילדים המאובחנים באוטיזם עלתה משמעותית, ועדיין יש הרבה סימני שאלה בכל הנוגע לגורמים ולטיפול הנכון. אז מה הקשר לאבחונים שונים, גיל ההורים והפריות, ואיך בוחרים את הטיפול המתאים לילד?
גם אתם מרגישים שיש סביבכם יותר ילדים מאובחנים באוטיזם? זו לא סתם תחושה. מחקרים מראים כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר המאובחנים באוטיזם. אם לפני כעשרים שנה מחקרים הראו שכיחות של 1:250 לידות, הרי שבמחקרים האחרונים נמצאה שכיחות של 1:68 ילדים.
האוטיזם הינה לקות נוירולוגית התפתחותית מולדת ולא נרכשת. הלקות מאובחנת בגיל הרך ומוגדרת כיום כדאגה ציבורית מרכזית, יש יאמרו אפילו מגיפה. בישראל בלבד אובחנו למעלה מ-15,000 אנשים בעשור האחרון, עד כי משרד הבריאות הקים מחלקה נפרדת לטיפול באנשים עם אוטיזם.
קראו עוד על אוטיזם:
"וואו, הוא ממש לא נראה אוטיסט"
"הבנתי שילד עם אוטיזם זה לא סוף העולם"
מהן הסיבות לעלייה המדאיגה?
אבחון שגוי: בעבר ילדים עם אוטיזם אובחנו באופן שונה מהיום. רבים מהם אובחנו עם פיגור או מחלת נפש (סכיזופרניה של הילדות לדוגמה). בשונה מהיום, הם אובחנו תחת קטגורית לקות התפתחותית ולא כלקות תקשורתית. כשגבולות האבחון השתנו והפכו מדויקים יותר, גם ילדים שאובחנו בעבר כבעלי לקויות אחרות, אובחנו בשנים האחרונות בעלי לקות תקשורת ASD.
הורים מבוגרים יותר: מחקרים מצאו כי "תסמונת הלידה המאוחרת", כלומר גיל מבוגר של ההורים (45+), בדגש על אב המשפחה, הינו גורם סיכון לאוטיזם.
הפריות חוץ גופיות: מחקרים מראים כי ילדים שנולדו לאחר הפרייה חוץ גופית, נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות באוטיזם, ביחס לילדים אחרים.
העלאת האוטיזם למודעות וזמינות המידע: אם בעבר קשיי התפתחות היו מלווים בהסתרה מצד המשפחה הרי שכיום, בעיקר בשל העלאת המודעות וזמינות המידע, יש הפנייה מוקדמת יותר לאבחון גם מצד הורים וגם מצד אנשי חינוך.
גנטיקה: אוטיזם איננה לקות תורשתית אבל בהחלט הוכח בעבר כי יש לכך נטייה גנטית. למשפחות בהן יש ילד מאובחן, קיים סיכוי רב יותר ללדת ילד נוסף אשר יאובחן עם אוטיזם. בנוסף, ישנן תסמונות גנטיות אחרות כגון X שביר, הנמצאות במתאם עם אבחנה נוספת של אוטיזם.
כיצד מתבצע האבחון לאוטיזם?
מוסמכים לערוך אבחון לאוטיזם רק פסיכיאטרים או נוירולוגים, ולאחרונה גם פסיכולוגים קליניים. האבחון עצמו מתבסס על ראיונות, תצפיות ואינטראקציה מובנית של הילד עם הצוות המקצועי.
האבחנה עורכת הבדלה ברורה בין ילדים עם עיכוב התפתחותי, קושי שפתי או קושי התפתחותי אחר, לאוטיזם. במהלך האבחון מאותרים תסמינים שהוגדרו ב-Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorderd, הנחשב ל"תנ"ך הפסיכאטרי", ומתעדכן מעת לעת. נבדק העונה על מספר מסוים של קריטריונים המוגדרים בספר, מקבל אבחנה של אוטיזם.
המהדורה האחרונה של הספר ערכה מהפכה באבחון האוטיזם. כעת, בשונה מן העבר, תסמונת האוטיזם היא תסמונת נפרדת העומדת בפני עצמה ולה שלוש דרגות חומרה. בנוסף, אבחנת האוטיזם והאספרגר אוחדו תחת ASD.
אחד הסממנים הנבדקים במסגרת האבחון הוא קשר העין. המאבחן בודק את יכולתו של הילד להגיב באופן עקבי לשמו ולהישיר מבט לאדם הפונה אליו. סממן זה הוא גם בין הסממנים הראשונים להם ההורים שמים לב בחשדם כי משהו אינו כשורה.
חברת tobii האמריקאית העוסקת במחקרי התנהגות צרכנים וגולשים ברשת, פיתחה כלי חדשני בשם eye tracker המאפשר לזהות האם נוצר קשר עין בין התינוק לבין הדמות המשמעותיתבשנת חייו הראשונה. קשר עין לקוי, חלקי, משובש או מקוטע, מהווה גורם מנבא טוב לאבחון אוטיזם. למרות שלא ניתן לאבחן תינוק כה צעיר, עדיין בהחלט ניתן לאתר בעיית תקשורת ראשונית ולתת לה מענה טיפולי.
ככל שהאבחון מתבצע מוקדם, הסיכוי לשלב את הילד בחברה, גבוה יותר מכיוון שבגיל צעיר קיימת גמישות גדולה יותר לשינויים ולהקניית התנהגויות. התערבות טיפולית מוקדמת, בניית תוכנית טיפול מותאמת לקשייו הספציפיים של הילד והחלתה בסמוך לאבחון ככל שניתן, מנבאת הישגים טובים יותר ובעלת סיכויים גבוהים יותר להשתלבות בחברה.
לפני כעשור גיל האבחון סבב סביב גיל שלוש, כיום ירד כמעט לחצי. זו בהחלט בשורה משמעותית שכן כעת אנשי הטיפול מעורבים בשלב מוקדם יותר ויכולת השפעתם רבה יותר.
גם בתחום הרפואי נעשית עבודה בשדה הגנטיקה לאיתור התמהיל הגנטי המסוים שהימצאותו תצביע על סיכון גבוה לאבחון עתידי של אוטיזם. נכון להיום, ניתן לעשות שימוש במטען גנטי משפחתי רק כאשר כבר יש ילד מאובחן.
מהן שיטות הטיפול המקובלות?
הטיפולים בילדים עם אוטיזם, מחולקים לפי אחת משתי שיטות נפוצות: טיפול דינאמי וטיפול התנהגותי.
הטיפול הדינמי הנפוץ ביותר הוא Developmental Individual Relationship. הגישה מתאפיינת בהצמדות לרצף ההתפתחותי שמציג הילד המטופל, גם אם אינו תואם לגילו הכרונולוגי. הטיפול יתאפיין בהדרכת הסביבה המשמעותית של הילד וליווי שלו בהתנהלות היומיומית, עם התערבות מקדמת אך מינימלית. לדוגמה, ההורים ילמדו לעודד את ילדם להרחיב את מיומנויות המשחק שלו, אך אם יבחר לשחק שוב ושוב באותו המשחק יאפשרו זאת. בגישה מאמינים שהשינוי ילד יבוא מהילד, והסביבה יכולה רק לעודד.
לעומתו, הטיפול ההתנהגותי הנפוץ ביותר הוא Applied behavior analysis, הידוע גם כניתוח התנהגותי יישומי. הגישה ההתנהגותית מאמינה כי לסביבה יש כוח השפעה על האדם וכי באמצעות תוכנית טיפול ממוקדת, המותאמת אישית לקשייו של המטופל, ניתן להשיג שינוי משמעותי בתפקודו.
בתחילת הטיפול מנחה התוכנית בונה הערכה תפקודית וגוזר ממנה תוכנית טיפול שנעשה באמצעות צוות מטפלים בתהליך של למידה יחידנית.
הטיפול עוסק בהשלמת הפערים ההתפתחותיים ובד בבד בהקניית למידה עצמאית. לדוגמה, ילד המתקשה להביע את עצמו, ילמד לבטא בקשות נפוצות (כמו "עוד", תני לי") דרך סיוע ומשוב חיובי.
בבחירת סוג הטיפול, מעבר לחיבור האישי ולכימיה עם המטפל יש לבחון את אפקטיביות הטיפול, שורשיו במחקר ומידת התאמתו לקשיים הספציפיים של הילד. תנו מקום גם לאינטואיציה ההורית שלכם, מכיוון שבסופו של דבר אין אדם המכיר את הילד טוב יותר מהוריו.
הכותבת היא מנתחת התנהגות מוסמכת (BCBA), מרצה בסגל אוניברסיטת תל אביב בתכנית להסמכת מנתחי התנהגות, מייסדת ומנהלת בית ליאור.
לפנייה לכתב/ת 
