אונסק"ו קבע: אתר טבילתו של ישו - בירדן
בעיתונות בירדן טוענים כי הכנסת "אל-מע'טס" לרשימת אתרי המורשת העולמית היא ההוכחה כי שם הוטבל אבי הנצרות ולא בצד המערבי של נהר הירדן, "כפי שטוענת ישראל". ירדן: "ישראל מנסה לנכס את טבילת ישו כדי למשוך תיירות נוצרית על חשבוננו". ישראל: "אין מחלוקת. זו תעמולה אנטי-ישראלית"
"הכנסת אתר הטבילה של ישו בנהר הירדן לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו שמה קץ לטענות הישראליות". זו הייתה הכותרת הבוקר (יום א') של העיתון הירדני "א-ראי", המזוהה עם הממסד הירדני, בדיווחו על הכרזת האתר הירדני "אל-מע'טס", שבו על פי האמונה הנוצרית הוטבל ישו, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בסוף השבוע. בירדן הביעו בעבר תרעומת על כך שישראל טוענת כי אתר ההטבלה המקורי נמצא במיקום אחר מעבר לנהר הירדן ובשטח ישראל. אך גורמים ישראלים טענו: "אין שום מחלוקת".
ב-2011 פתחה ישראל בטקס רשמי את האתר "קאסר אל-יהוד", שנמצא על הגדה המערבית של נהר הירדן, והיה סגור במשך עשרות שנים. זהו מקום שבו על פי המסורת היהודית חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען, ונטען כי בו למעשה גם הוטבל ישו. בירדן הגיבו בזעם בזמנו וטענו כי ישו הוטבל על ידי יוחנן המטביל ב"אל-מע'טס", שנמצא בשטחה בגדה המזרחית, ואף חידדו כי גם הוותיקן הכיר בכך לאחר שהאפיפיור יוחנן פאולוס נכח בטקס הפתיחה של האתר בשנת 2000. מעבר להאשמות כי ישראל מסלפת את ההיסטוריה, נטען כי יש כאן ניסיון למשוך תיירות נוצרית דתית על חשבון ירדן.
בעיתון הירדני הממסדי "א-ראי" נכתב הבוקר כי ההחלטה של ועידת המורשת העולמית של אונסק"ו סיכלה את הניסיונות החוזרים ונשנים מצד ישראל לטעון כי מיקום טבילתו של ישו נעשה בשטחה: "מאז גילויו של האתר, ישראל לא הפסיקה לנסות ולגנוב אותו, ולייחס אותו לצד הכבוש של נהר הירדן. זאת למרות שהמסמכים הדתיים וההיסטוריים מוכיחים כי מקום הטבלתו של ישו, עליו השלום, הוא בצד הירדני של נהר הירדן".
גם מנהל האתר בצד הירדני, דיאא אל-מדני, השמיע דברים ברוח דומה בראיון לעיתון: "ההחלטה של אונסק"ו הכריעה את סוגיית ההכרה באתר מבחינה מדינית, אחרי שמבחינה דתית העניין הוכרע בהכרה של כל הכנסיות בעולם כי הוא נמצא בירדן. אין מקום לטענות הישראליות".
מנכ"ל ארגון "אקופיס ידידי כדור הארץ", גדעון ברומברג, אמר בשיחה עם ynet כי ההכרה באתר הירדני כאתר מורשת עולמית מעידה על החכמה של ירדן, שקידמה את הנושא כשהיא מבינה את הפוטנציאל התיירותי האדיר של עשרות מיליוני נוצרים שיש להם עניין לטבול בירדן הדרומי. באשר לוויכוח ההיסטורי בין הצדדים אמר: "הדבר המעניין הוא שדווקא הישראלים והפלסטינים סבורים שהגדה המערבית של הנהר היא המשמעותית, ושישו טבל מהצד המערבי. הירדנים טוענים שהוא חצה את נהר הירדן וטבל בצד המזרחי. מעבר לעניין ההיסטורי, זה בעיקר ניסיון למשוך תיירים מצדה של ירדן. הרישום באונסק"ו מצטרף לביקור של האפיפיור בשנה שעברה באתר בצד הירדני. יש בזה כסף ועניין תיירותי".
לדעתו של ברומברג, ההכרזה "אולי זה תפגע בכמות התיירים שמגיעים ל'קאסר אל-יהוד', האתר הישראלי. ככל הידוע, לאתר הישראלי מגיעים בסביבות ה-300 אלף צליינים בשנה, ואילו בצד הירדני המספרים עומדים סביב ה-100 אלף צליינים בשנה".
אולם למרות הרישום באונסק"ו , שבוודאי יסייע לשיווק האתר בצד הירדני, ברומברג מצביע על הבעיה האמיתית בראייתו שמשותפת גם לירדן, גם לישראל וגם לפלסטינים: "בין אם זה רשום באונסק"ו או לא, בסופו של דבר כמות ואיכות המים של הירדן כל כך ירודה. אם רוצים להביא המון צליינים לבקר שם, אז חייבים לשקם את הירדן גם באיכות וגם בכמות".
למעשה בכך הפך אתר הטבילה "אל-מע'טס" לאתר החמישי שאונסק"ו מכיר בו בירדן כאתר מורשת עולמית. מבין האתרים שכבר מוכרים כאתר מורשת עולמית בירדן נמצאת העיר הארכיאולוגית פטרה.
גורמים בישראל: "כלל לא הייתה מחלוקת עם ירדן"
במקביל מסרו גורמים בישראל כי לא הייתה שום מחלוקת ושום מאבק מול הירדנים בנושא, וכי "מדובר בתעמולה אנטי-ישראלית בלבד". לדברי הגורמים, בהצעה המקורית של הירדנים נכתב שיהיו תוכניות להרחבה של האתר בעתיד בשיתוף פעולה עם המדינה השכנה. השגריר הלבנוני דרש לשנות את הנוסח ל"לפלסטין", ובקשתו של הלבנוני התקבלה.
גורמים מדיניים אמרו שלישראל לא הייתה כל בעיה עם ההצעה הירדנית, והיא לא עשתה לובי נגדה – אף להיפך. היחסים בין המשלחת הישראלית למשלחת הירדנית באונסק"ו מוגדרים כטובים מאוד. אחד השגרירים הראשונים שניגשו לברך את השגריר הישראלי לאחר ההכרזה היום על בית שערים שבגליל התחתון כאתר מורשת עולמית היה השגריר הירדני. הפלסטינים גם מוכרים באונסק"ו כמדינה ולישראל לא היה מעמד למנוע את שינוי הנוסח לפלסטין.
ועידת המורשת העולמית של אונסק"ו, המתכנסת בבון, גרמניה, הכריזה היום על הגן הלאומי בבית שערים בגליל התחתון כאתר מורשת עולמית. בית שערים היה יישוב משגשג בתקופת המשנה והאתר כולל 30 מערות קבורה שבהן נקברו עשירי וחכמי התקופה, בראשם רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה. האתר בבית שערים הוא התשיעי בישראל המוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מבין 21 החברות, 17 מדינות הצביעו בעד, בהן הודו, טורקיה וסנגל. ארבע מדינות לא תמכו באופן אקטיבי (לבנון, קטאר, אלג'יר ומלזיה), אולם ההגדרה לקבלת ההחלטה היא "פה אחד".
לפנייה לכתב/ת 
