משפחה שכזאת / בלוג ווימבלדון
גם כשגילן המשותף מתקרב ל-70, ונוס וסרינה וויליאמס מצאו דרך להפיח רוח חיים מחודשת באחת מהקלאסיקות הגדולות של ווימבלדון בכל הזמנים. וגם: ההתנהגות הבעייתית של קיריוס והפריחה של ספארובה. מתכוננים למשחקי שמינית הגמר
1. שבוע אל תוך טורניר ווימבלדון 2015 אפשר לקבוע כי לפחות באגף הנשי של התחרות, הגשם מהשמיים התחלף בגשם של הדחות. רק ארבע טניסאיות טופ 10 תשתתפנה במשחקי שמינית הגמר, בעוד תחרות שמוכיחה שסרינה היא הבאנקר היחידי בה.
אלא שגם הניצחונות של וויליאמס מושגים בתקופה האחרונה במאמץ גדול, על סף ההרואי, שמטיל ספק קל בעליונות האמיתית שלה על יתר הבנות בסבב העולמי. ברולאן גארוס האחרון היא נגררה למשחק של 3 מערכות חמש פעמים מתוך שבעה מפגשים. בארבעה נדרשה להיחלץ מפיגור כדי לנצח.
גם בסיבוב השלישי מול הת'ר ווטסון הקשוחה התחושה הייתה שהכוחות אוזלים לה. שהרוח נושבת לה בפנים והקהל הבריטי יושב לה על הגב ולא מרפה. והיא? נראתה מרוקנת, כאילו רוצה שזה ייגמר. לא חשוב איך.
גם בו היא הייתה בבור עמוק. פעמיים. פעם אחת, בסט השלישי, כבר פיגרה 3:0. בפעם השנייה, עמוק במאני-טיים, ווטסון הובילה 4:5 עם ההגשות שלה. האוכל כבר היה על הצלחת, עם הסכו"ם. כל שנותר היה הוא לתת ביס גדול ולשמוח כאילו אין מחר.
בסוף, כמה שקרה באין-ספור רגעים דומים בעשור האחרון, מי שנתנה אותו הייתה המדורגת 1 בעולם. ווטסון החמיצה הזדמנות להגדיל את נפח המסך שלה מ-15 דקות תהילה ל-400, ויותר מכך - פספסה צ'אנס ענק לתקוע יתד. בסוף היא ירדה לחדר ההלבשה חפוית ראש עם המחמאות, והקהל, ששמח מוקדם מדי, שוב מלמל לעצמו משהו על זה שאנדי מארי בכושר טוב. עולם כמנהגו נוהג.
2. עכשיו מחכה לסרינה דרבי משפחתי טעון (בפעם השישית בווימבלדון) מול אחות גדולה, שבימים האחרונים נכנסת לפורמה מחודשת. אם מישהו היה לוחש באוזנם של יושבי המגרש המרכזי ב-2003 שב-2015 הן תשחקנה כבר בשמינית, הם היו טוענים שמדובר בתקלה של המארגנים.
ונוס, המדורגת 16, מבוגרת מאחותה הקטנה בשנתיים, אבל כמעט בכל שלב של חייהן על המגרש ומחוצה לו הייתה שני צעדים מאחוריה. את הגרנד סלאם-ראשון שלה היא לקחה ב-2000, סרינה ב-1999. מאזן הראש בראש ביניהן נוטה לרעתה (11:14 לסרינה). המצב זהה גם אם סופרים כמה תארים יש לכל אחת.
הכל מוביל את ונוס להבנה הבלתי נמנעת: זאת ההזדמנות שלה לחולל את ה-רגע של השנה בטניס העולמי. אולי בפעם האחרונה שבה היא פוגשת את סרינה היא מקבלת אפשרות בלתי חוזרת לחזור למרכז הבמה עם ניצחון יוקרתי. כשהכל נגדה – בדיוק כמו שהיה בכל 25 המפגשים המשותפים שלהן בשנים האחרונות - היא יודעת שהיא יכולה להיות השחקנית השנייה שמכריעה את אחותה ב-2015. למרות טורניר רע בפריז (שנגמר אחרי משחק אחד), למרות שהיא כבר בת 35. ואולי דווקא בגלל זה.
טורניר ווימבלדון לא יכול היה לזמן לנו מפגש פיקנטי כל-כך בשלב מוקדם כל-כך, ועוד כזה שמפיח רוח חיים באחד מסיפורי הספורט המרגשים והגדולים שנרקמו על מגרש טניס בעולם. כיף קצת לגלות שגם בעידן של סימונה האלפ, ג'יני בושאר ואנה איבנוביץ', שלוש שחקניות שנמצאות כבר מחוץ לאליפות וגדלו על מורשת הקרב של הוויליאמסיות דרך הטלוויזיה, הוא עדיין רלוונטי.
3. עם כל הכבוד למשפחת המלוכה, לשמינית הגמר תופיע גם אחת השחקניות הכי מרעננות של השנה: לוסי ספארובה. מי שחשב שההגעה שלה לגמר בצרפת מקרית, קיבל אותה בווימבלדון כשהיא חדה ומוכנה לא פחות, מצוידת באופי של וטרן ואינסטינקטים של פנתר. אחרי פתיחת שנה מסויטת עם הדחה כבר בסיבוב הראשון באוסטרליה, הצ'כית בת ה-28 עשתה בחצי השנה האחרונה עליית מדרגה והפכה לטניסאית צמרת לגיטימית שלא מפחדת מאף יריבה שנקרית בדרכה. ההופעה שלה בשמינית הגמר בווימבלדון מוכיחה שהיא לא רק אגרסיבית ונחושה, אלא גם ורסטילית, וששנים של דשדוש באזור החיוג של הטופ-20 הסתיימו באופן סופי. היום מחכה לה במגרש מספר 3 קוקו וונדווג האמריקאית, שלא אמורה להפריע לה בדרך לשחזור הישגה מהשנה שעברה (חצי גמר). בכושר הנוכחי שלה, גם גמר הוא לא מטרה מופרזת.
4. במהלך כל שנות הקריירה הקצרה שלו ניק קיריוס לא בחל באמצעים בדרך אל המטרה. במשחק האחרון מול מילוש ראוניץ' היצרים השתלטו עליו אפילו יותר מהרגיל, והוא הרגיש צורך להזכיר לגרעין האוסטרלי ביציעים שכאן זה בעצם כדורגל ולא טניס. ושהם צריכים לעודד אותו. קיריוס הדליק אותם עם תנועות ידיים עצבניות שמתאימות לאוהד מתלהב, ולא לטניסאי שמשחק בטורניר בינלאומי חשוב.
הילדותיות הזאת הייתה מעצבנת הרבה יותר אם קיריוס היה שחקן טניס גרוע. העניין הוא שזה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו. האמביציה והרצון להטריף את תומכיו במהלך משחקים יכולים להרגיז, אבל הם לא תחליף לפור-הנד הקטלני והסרב הנהדר, שמוכיחים את עצמם פעם אחר פעם בשנה האחרונה.
ווימבלדון תמיד היה המקום שבו חלומות מתגשמים. אבל גם אם נראה שהחלום של קיריוס לקחת גרנד-סלאם ראשון לא עומד להתגשם הפעם והפוטנציאל הגלום בו עדיין לא מספיק כדי להביא לו גביע היסטורי, ככל שהזמן עובר נראה שהיום שבו זה יקרה לא כל-כך רחוק כמו שנדמה. עם מניירות של כוכב לא מחונך או בלעדיהן, אם תרצו או לא.
5. ז'יל סימון וגאל מונפיס, שני תוצרים של הטניס הצרפתי המשובח, הראו במשחק האחרון ביניהם בסיבוב השלישי שאפשר לעשות "חימר" גם על הדשא. עמוק בתוך המערכה הרביעית הם היו שותפים ל"ראלי" בן 34 חבטות - הארוך ביותר בטורניר עד עכשיו. בסוף סימון ניצח, אבל מונפיס לפחות יכול להתנחם בכך שהנקודה הזאת הייתה שלו.
6. צ'יליץ' על הגל, מארי לוהט, ואוורינקה חם. אבל עם יד על הלב, כמה אתם מוכנים לשלם כדי לקבל גמר בין רוג'ר פדרר לנובאק ג'וקוביץ'?
לפנייה לכתב/ת 
