"בעבודה היה יותר קל": מיומנה של יוצאת טרייה לפנסיה
מילוי טפסים ארוכים ומסובכים בביטוח לאומי, ישיבה מול פקידה זעופה במבטחים וריצות אינסופיות בסידורים שאמורים להסדיר את מעמדה החדש. חודש אחרי שיצאה לפנסיה, מאירה מלמד כותבת את חוויותיה
עוד כתבות במדור 60 פלוס:
4 תרגילים שיעכבו לכם את ההזדקנות
אימונים לא יעילים שמבוגרים אוהבים במיוחד
הנשים שבגיל 50 גילו את הים - והתאהבו
חלומות מול מציאות
השאלה שנשאלתי הכי הרבה בחודש האחרון: מה את הולכת לעשות? או, המון. יש לי תוכניות, חדר כושר, בעיקר פילאטיס, כי אני לא אוהבת להזיע, הליכות בפארק, ללמוד לשחות או יותר נכון לא לפחד להכניס ראש למים, לקרוא את כל הערמה שליד המיטה, לשבת בים עם בירה וספר, להסתכל על המים ולחלום.
לנסוע לבקר חברות שגרות רחוק בארץ וגם רחוק בחו"ל, לראות סרטים דוברי שפות זרות ביומיות, לשמוע הרצאות מעניינות בנושאים שלא ידעתי עליהם מאומה. TED למשל, חינם אין כסף, לישון בצהריים, לטייל יותר עם בן זוגי וההארלי שלו.
אז, עד המקל וכיסא הנדנדה אני מקווה שיעברו עוד 15 שנים של כייף. לפחות.
אבל לפני החלומות: צריך למלא טפסים
כמובן שקודם כל צריך לטפל בטופסולוגיה. בטוח לאומי, מבטחים. לא יאומן כמות הטפסים שצריך למלא, לצלם, להשיג, אחרי חתיכת חיים לא קצרה, רק על מנת להוכיח שאכן כן הורידו לי מתלוש השכר כל מה שצריך.
בבטוח לאומי דורשים מהפנסיונר רשימת כל מקומות העבודה כולל שנים. אז בואו ונחשב ביחד, אני בת 65, עובדת מאז השחרור מהצבא שהיה ב–1968. בכמה מקומות עבודה? אם הייתם שואלים את אבי ז"ל זה היה פשוט ביותר. מקום אחד. אבל היום מי עובד במקום עבודה אחד במשך 45 שנה? ורגע, אין לכם מחשב? מן הסתם כל מקום עבודה הוריד או לפחות היה אמור להוריד סכום כלשהו לבטוח לאומי. אה, אבל אם אינך יודע, אנא פנה אלינו ותקבל בדואר רשימה.
כמה אתם מסודרים. פניתי ולא עבר שבוע והגיעו הדפים מבטוח לאומי עם פרוט של המקומות שאני עצמי כבר לא זוכרת שכף רגלי דרכה בהם. אז יש לי שאלה אליכם. אם אתם כאלה מסודרים, למה אתם דורשים ממני את הפרוט שאתם שלחתם לי?
והבקשה הכי מוזרה, צילום 36 תלושי שכר אחרונים, כלומר שלוש שנים אחורה. מילא, שמרתי. כולנו שומרים ניירת. אבל אולי אתם מכירים את טופס 106? מקבלים אותו ממקום העבודה פעם בשנה. הטופס מכיל בתוכו את סך המשכורת שקיבלתם במשך שנה, כמה מס הכנסה הורידו, כמה ביטוח לאומי, קופת גמל, קרן השתלמות וכו'. ריכוז ממצא. אז למה (באמאשלכם, כמו שהצעירים אומרים) צריך עדיין לצלם את כל הניירת?
במבטחים ביקשו ממני צילום שיק ובנוסף אישור חתום על ידי מורשי חתימה מסניף הבנק שלי שאכן יש לי חשבון, חתימה של עו"ד שמאשר שאני זו אני ולא אחרת. מזל שיש לנו עו"ד במשפחה. וכן, לא טעיתם, גם הם מבקשים את רשימת מקומות העבודה שאשיג להם מבטוח לאומי.
אז אני מציעה, בואו נעשה מפגש, בטוח לאומי מבטחים ואני על כוס קפה, העוגה עלי ואתם תחתימו אותי על כל מה שעולה על רוחכם.
אני מציעה גם שאם בכל זאת אתם רוצים לראות אותי, לא יותר פשוט שתהיו פתוחים לקבלת קהל (והכוונה לשניכם כמובן) כל בוקר? למה רק ימי א' ג' ה'? מה אתם עושים ביתר הימים וביתר השעות? תפתחו כל בוקר לקהל ואחה"צ תעסקו בניירת או מה שזה לא יהיה שאתם עושים שם.
בוקר של כייף בביטוח לאומי
סניף בטוח לאומי בהרצלייה, בוקר יום חול, שתי נשים בתור. תמימה שכמותי, הבאתי ספר. לא הספקתי לקרוא דף. פקידת הקבלה נחמדה וחייכנית. קיבלה את הטפסים ושלחה אותי לשלום. וכבר עשיתי לי חברה חדשה. החלפנו טלפונים, נצעד יחד בפארק.מבטחים סניף ת"א רח' ארלוזרוב, בוקר יום חול, שתי נשים בתור לוקחות מספר: 542, 541 על הצג 534. איפה כל האחרים?
יושבת על כסא, פותחת ספר, שקט דממה. מציצה לעבר הפקידים. שולחן ריק, עוד שולחן ריק, שני פקידים עם לקוחות, שתיים יושבות מול מחשב, אחת מהן בטלפון. שואלת את האחת, מה קורה עם המספרים? והתשובה שלה "כל הבוקר היה ריק, לא ראינו אתכן אז לא העברנו. יופי טופי. אולי תסתכלו? כועסות, לא מעבירות, נותנות לנו לחכות עוד קצת ואז מעבירות מספרים.
מתיישבת מול הפקידה. אין בוקר טוב, אין חיוך. יזמתי אני את ה"בוקר טוב" לקחה, בדקה, אמרה מה שאמרה וזהו. לא כאב בחיי.
הורגת את הבטן: בלי להזיע
סדר היום שלי בשבועיים האחרונים כולל ביקור בחדר כושר. כמובן רק פילאטיס מזרן וצפיפות עצם. לא מזיעים.
קיבלתי כמתנת פרידה ממקום העבודה כרטיסיה לפילאטיס מכשירים. צריך "להרוג" את הבטן. אמרה לי המאמנת. מצחיק מאוד, עניתי לה, לבטן יש תשע נשמות. בכל פחמימה שאני אוכלת בעיקר לחם, מאפים וכאלה יש נשמה אחת מיותרת.
מתגברת על הפחד מהמים
אבל לא רק פילאטיס, סוף סוף נרשמתי לשעורי שחיה. מה לעשות, לא שלחו אותי ללמוד שחיה כמו כל הילדים היום. אני שוחה כמו "בוגרת" שחיית חזה והראש בחוץ. אפילו שנורקלינג לא הצלחתי לעשות עד כה.
האמת, אני מעדיפה את הווטסו שהמדריכה עושה לי בסוף השיעור על פני השיעור. אבל אל תספרו לה. לא נעים. היא הודיעה לי כבר בשיעור הראשון שהיא מלמדת אותי חתירה ולא שחיית חזה. קצת לא נשמע לי הגיוני. אני כבר אחרי שני שעורים וחוץ מ"לנשום, להכניס את הראש למים, להוציא בועות במים ולחזור לעמוד" עוד לא הגעתי לשחות. ומדובר על ארבעה שיעורים פרטיים בסך הכל כן? שלאחריהם "את עוברת לקבוצה". בוודאי, מה עם לקפוץ מהמקפצה?
בעבודה היה יותר קל
הנה הסתיים לו החודש הראשון של הפרישה לפנסיה ונכנסתי ברגל ימין לחודש השני. למה ברגל ימין? כי מקווה לא להתייאש מהבירוקרטיה הלא נגמרת.
הרבה יותר קל היה במשך יום העבודה למצוא את הזמן לטפל בבירוקרטיות בטלפון, במייל, באינטרנט, מאשר עכשיו. אני מרגישה שהטיפול בבירוקרטיה גוזל לי מהזמן שרציתי להקדיש לעצמי ולי ולכייף שלי.
אחרי שטיפלתי בחודש הראשון בדברים החשובים: קבלת קצבת ה"זיקנה" מביטוח לאומי וכספי הקצבה מקופת הגמל, הגיע הזמן לטפל בקטנות. למשל, החבילה החדשה במשק הכורכת את ספק האינטרנט עם התשתית וקו הטלפון הנייח. או עמלות הבנק, חשבונות הנייד, ספק התוכן בטלוויזיה, תיקונים קלים שהוזנחו בבית.
רצה אחרי הכסף: שלי
היום, או יותר נכון מאתמול, אני בריצה, וזה לא עושה קוביות בבטן, ריצה אחרי 2,038 שקלים חדשים הרשומים לזכותי בביטוח. סכום שלא היה לי מושג מאין ולמה ומי הפקיד עבורי. הדבר היחידי שידעתי, לפי דיווח היתרה באתר ושאני מקבלת במייל, שניתן להוציא את הכסף בעת יציאה לפנסיה.
באתר האינטרנט של החברה רשום שניתן להוריד טפסים לכל מטרה וכמובן שניסיתי ללא הצלחה. הטופס המבוקש "טופס פדיון" לא ירד. עברתי מפיירפוקס לגוגל כרום ולאינטרנט אקספלורר אך ללא הועיל. התקשרתי מספר הטלפון. באתר וגם שלחתי בקשה דרך האתר.
בטלפון ענו ממוקד המענה הטלפוני וביקשו שאשאיר מס. טלפון ויחזרו אלי. ברור שלא חזרו. התקשרתי שוב במשך היום, הפעם מענה קולי המודיע שהקווים עמוסים ויחזרו אלי למספר ממנו התקשרתי.
אף אחד לא חזר. הבוקר, כיוונתי שעון לצלצל בשמונה בדיוק כתזכורת להתקשר ברגע שמרכז השרות מתחיל לעבוד. הפעם ענתה לי גברת שאת שמה איני זוכרת.
"מי המעסיק שהעביר עבורך את הכסף?", היא שאלה, "לא זוכרת", עניתי.
"באיזו שנה הועבר הכסף?" , לא זוכרת.
"אז אני אגיד לך, ב- 2006. היכן עבדת?". מי זוכר היכן עבדתי לפני תשע שנים ולתקופה קצרה? ניסיתי להיזכר אך הניחוש שלי התברר כלא נכון.
המתנתי על הקו כעשר דקות בזמן שהיא מבררת. בינתיים, נזכרתי שבטוח לאומי הרי דרש ממני פרוט כל המקומות בהם עבדתי מעולם, ואם איני זוכרת שאפנה אליהם והם ישלחו לי על מנת שאני אמלא להם את הטופס לבקשת הקצבה.
עד שחזרה אלי, מסרתי לה את שם מקום העבודה בו עבדתי חצי שנה בשנת 2006 והמתנתי שתברר איך מוציאים את הכסף.
מתברר, שאני צריכה לפנות לאותו מעביד ולבקש שהוא יודיע להם לשחרר את הפיצויים עבורי. מזל שאותו מעביד עדיין קיים. מה היה קורה אם היה פושט רגל בינתיים, סוגר את החברה או אם החברה נמכרה?
ואני רק שאלה לכולם. לבטוח לאומי, לקופות הגמל וקופות הפיצויים: הכסף הועבר אליכם, אז מן הסתם אתם יודעים ממי ועבור מי ומתי נכנס. למה חובת ההוכחה חלה עלי?
לפנייה לכתב/ת 
