"פנים אמיתיות": אומרים לנו שיש סקס אחר
בפתיחת העונה החדשה של "פנים אמיתיות" אמנון לוי ממשיך להתחפר בנישה החביבה עליו: הציבור החרדי. והפעם הוא נכנס אל בין הסדינים וחוקר את חיי המין בחברה החרדית. אבל התוצאה הצהבהבה והדרמטית לא מתיישבת בקנה אחד עם תוכנית תחקירים - וחבל
מוזיקה דרמטית בוקעת מהרמקולים ומציפה את החדר. מצלמת הכתף התזזיתית נעה בחשאיות בדירה עלומה ומגיעה לחדר מלא קרטונים. בתוך הקרטונים - רחמנא ליצלן - צעצועי מין שאוזניכם תיצלנה אם תשמעו לאילו תועבות הם משמשים. ולפתע - הפתעה!
מתוך הקרטונים האלה מזנק הרב ישראל, חסיד גור חמוד ומלא עיזוז שאחראי על ניהול ותפעול הארסנל, מספר לתחקירן למה ויברטור ורוקט פוקט חשובים כל כך לחיי המין של החרדים ולקיום מצוות פרו ורבו. יש לך את זה ביותר אנטיקליימקס?
בתוכנית שפתחה את העונה החדשה של "פנים אמיתיות" ששודרה אמש (ב', ערוץ 10 21:20) ממשיך העיתונאי אמנון לוי להתחפר בנישה החביבה עליו: האיש שמתנדב לתווך ולהסביר לנו את העולם החרדי. לוי ניסה בעבר לתווך לנו גם ישויות מהותיות אחרות כמו השד העדתי או צביקה פיק, אבל הפעם הוא חוזר לכור מחצבתו, או כמו שהוא מכנה אותו ,"העם החרדי".
על הפרק: חיי המין של החרדים או היעדרם המדאיג. האמת היא שקשה להאמין ש"פנים אמיתיות" ו"המקור", למשל, שוכנות באותו ערוץ, וחולקות את הטייטל "תוכנית תחקירים".
בעוד שהאחרונה מצליחה שבוע אחרי שבוע לגרום לי להודות לאל הטוב על קיומה ועל העבודה החשובה שהיא מבצעת בתחום ניקוי האורוות, "פנים אמיתיות" עושה לי חשק להתפקד לאומה היוונית ופשוט להגיד לא. לא לקריינות הטרחנית, לא לפרטנות המתישה, לא לניסיון לייצר סנסציה במקום שהיא איננה. לא.
זה מוזר, שעד שלוי כבר שם את היד על נושא מעניין, באמת מעניין, כי עולם של עדה שלמה שחיה בתוכנו - אם להכליל רגע את ציבור הצופים כציבור חילוני או דתי - ולרובנו אין מושג לגביו, חייב להיות מעניין, גם אז לוי מצליח להפוך אותו למאסה צהובה וסמי-דרמטית.
כבר גייסת לתוכנית מרואיינים מעניינים שהסכימו להיפתח,
ומצאת נושא פיקנטי כמו תרבות המין של החרדים שבטיפול נכון ועדין עשוי לאפשר לנו להכיר אותם יותר לעומק, הצלחת לא להגיד אף מילה על סדין עם חור, למה לא לתת לחומרים לעשות את העבודה?
תוכניות תחקירים עושות הכל כדי לייצר אמינות אצל הצופים, אבל "פנים אמיתיות" נראית כאילו קיבלה עצות סטיילינג מהעורכים של ג'רי ספרינגר. מוזיקה דרמטית חופרת ברקע בחלק גדול מהכתבה. צילומי תקריב מזוויות ביזאריות.
השחרה וטשטוש של שולי המרקע באפקט שמדמה מצלמה נסתרת, ונועד לייצר תחושת הדרמה. הכללות סטריאוטיפיות מוגשות בטון צדקני, מוסרני ויודע כל, כאילו מישהו שכח את הקאפס לוק לחוץ. חבל, כי מתחת לכל אלה חיכו חומרים מעניינים שבסיומה של הכתבה הותירו אותנו - אם להמשיך את הקו - וחצי תאוותנו בידיו של אמנון לוי.
