השתלט על חוף בכנרת – ויפצה נופש שנפצע

על חוף לא מוכרז השתלט אדם שגבה דמי כניסה מנופשים. חופשה של משפחה במקום הסתיימה בפציעתו של אחד הילדים, שהגיש תביעת פיצויים

עו"ד גיא אורטלפורסם: 08.07.15 , 08:40

אדם שגבה דמי כניסה לחוף בלתי מוכרז בכנרת עמד במרכז תביעת פיצויים שהגיש נער שנפצע במהלך חופשה: בן ה-13 נפגע מעגלה מתכת חלודה בתוך המים ונזקק לטיפול רפואי. בית משפט השלום בהרצליה הטיל על המפעיל הפיראטי של המקום את מרבית האחריות, וציין כי החברה שלו "עשתה בחוף כבתוך שלה".

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

האירוע התרחש בקיץ 2008. המשפחה יצאה לנופש בחוף בכנרת שהופעל על ידי הנתבע, עלי עודה, באמצעות "חברת כפר נחום". ההורים שילמו לו על הכניסה שאף שלא מדובר בחוף מוכרז. עם הגעתם הוא הזהיר את אב המשפחה: "יש איזה עגלה תקועה במים... שימו עין על הילדים כי כבר שברו פה ידיים ורגליים".

תביעה

נפצע כשקפץ למי כנרת - וישלם 20 אלף שקל

מערכת PsakDin

צעיר ששבר חוליה כשקפץ ממתקן בחוף ליד קיבוץ אפיקים תבע פיצויים מהיישובים באזור. שופטת דחתה את התביעה וחייבה אותו בהוצאות משפט

נפצע כשקפץ למי כנרת - וישלם 20 אלף שקל

כשבעה מטרים מקו החוף אכן ניצבה עגלת טרקטור ישנה בעלת מוטות ברזל חדים, שבחלקה בלטה מעל פני המים. במשך זמן מסוים למחרת בבוקר שיחקו הילדים במים, נעמדו על העגלה וקפצו ממנה עד שקרתה תאונה. רגלו של אחד הילדים, בן 13, נתפסה בין מרווח הברזלים וחלקם חדר אליה. כעבור 20 דקות של מאמצים חולץ הנער ופונה באמבולנס. עוד באותו יום הזמין בעל החברה טרקטור שהוציא את העגלה מהמים.

הנער הגיש תביעה לפיצויים נגד כל הגורמים הקשורים לחוף: בעל החברה, חברת הביטוח שלו, המועצה האזורית עמק הירדן ומנהלת הכנרת. הנתבעים התגוננו בשלל טענות: מפעיל החוף הגיש תמונות של שלטים האוסרים על כניסה למים, והדגיש שהנופשים משלמים עבור השירותים המסופקים בחוף, אך לא עבור הפעילות במים. מנהלת הכנרת טענה שהיא אחראית אך ורק למניעת זיהום המים, ושהיא לא ידעה על קיומה של העגלה.

השופט יחזקאל הראל קבע כי עודה, מעפיל המקום, נושא ברוב האחריות והאשמה המוסרית לתאונה. החברה שלו הייתה מסיגת גבול בחוף ועשתה בו כבתוך שלה. הוא ידע שהנופשים מתרחצים במים ואף פרסם באתר תמונה של ילדים מתרחצים במים ונופשים יושבים על כיסאות פלסטיק בתוך המים. לכן, נקבע, היה עליו לסלק את העגלה מהמים (כפי שעשה מספר שעות אחר כך).

השופט הטיל את האחריות גם על מנהלת הכנרת, והעיר כי עגלה עשויה מברזל מחליד יכולה להוות גם מקור לזיהום, מה גם שבמנהלת ידעו שבמקום מתנהל אתר נופש.

השופט אמד את נזקיו של התובע בכ-103 אלף שקל, בין היתר בגין נכות בתחום האסתטי, הפסד כושר השתכרות לעתיד ועזרת צד שלישי. בסופו של דבר נקבע שעודה יישא ב-70% מהפיצוי והמנהלת ב-30% הנותרים.

עם זאת קבע השופט שהאב ישפה את הנתבעים ב-35% מהסכום שישולם לבנו, מאחר שהיה צריך לדאוג לכך שהתובע לא יתקרב לעגלה.

השופט דחה את התביעה נגד המועצה האזורית והבהיר שבמועד התאונה המועצה לא הייתה אחראית ובעלת סמכויות לפעול בתוך מי הכנרת. גם התביעה נגד מבטחת הנתבע (הפניקס) נדחתה, לאחר שהשופט השתכנע כי הפוליסה החריגה במפורש את הפעילות במים.