שובר שוויון: על החתימה של ג'ורדן פרמאר במכבי ת"א

עוד הרבה לפני שדייויד בלאט אימן את לברון ג'יימס, קווין לאב וטריסטן תומפסון, עבר תחת ידיו שחקן אחר מהליגה הטובה בעולם. באוגוסט 2011 הנחיתה מכבי תל-אביב את ג'ורדן פרמאר (28), שהעמיד ממוצעים של 9.6 נקודות ו-5 אסיסטים בעונה שלפני כן במדי ניו-ג'רזי. הוא חיפש הרפתקה קצרת טווח שתעביר לו את הזמן עד שהשביתה ב-NBA תיגמר ושני הצדדים ידעו שמדובר בחוויה שיכולה להוליד רווח נקי לשניהם, אבל עם תאריך תפוגה. כי ברגע שהליגה תחזור לפעילות, פרמאר יעלה על המטוס, ינופף לקהל לשלום ולא יחזור.

ההחתמה ההיא סתרה, במובן מסוים, את כל עולם הערכים הפנימי של מכבי ת"א. לפחות אז. עד פרמאר, מכבי לא נהגה להביא בקיץ שחקנים לפרק זמן של חודשים בודדים מתוך חשש שעד שיתאקלמו, כבר ייפלטו החוצה. עד פרמאר, מכבי היססה (לרוב) להביא כוכבים והעדיפה לבנות את הסגל בצורה מאוזנת, בלי לתת לאף שחקן את הרושם שהוא יותר גדול מהמועדון. כי כשהיא כבר עשתה זאת עם קרלוס ארויו בשנת 2008, היא נכוותה.

מכבי נכוותה איתו. ארויו(צילום: עוז מועלם)

אלא שגם בלאט היטיב להבין בקיץ 2011 – ימי פוסט העונה הנהדרת וגמר היורוליג בברצלונה – שאסור לתת להזדמנות להביא סופרסטאר שכזה, לחמוק. כשהחוזה כבר נחתם, הוא גם לא התבייש להודות בכך.

"קורים דברים שמחייבים אותנו למהלך הזה", אמר כמעט בהתנצלות, "ולכן החלטנו פה אחד להחתים את פרמאר. אני תומך נלהב של הבאתו". שמעון מזרחי הוסיף עם ניצוץ בעיניים: "ג'ורדן פנה אלינו וביקש לשחק בישראל עקב הקשר המיוחד שיש לו עם המדינה". גם בלאט וגם מזרחי הבינו שעבור שחקן בקליבר של פרמאר, אפשר לשכוח לרגע ממנהגים ישנים. מאוחר יותר, עם ההצטרפות של מכבי לליגה האדריאטית, הצירוף שלו הפך מבונוס נוצץ לרכש בלתי נמנע. כזה שבלעדיו מי יודע איך מכבי מצליחה לשרוד עד החורף עם אוויר בריאות.

פרמאר הגיע, ובחודשיים בהם היה חלק מהקבוצה, גרם לאוהדים בהיכל להתגעגע אליו עוד לפני שעזב. עם כדורסל נהדר וסטאר קוואליטי, הוא הביא קצת מאמריקה לכאן, וחישמל את ההיכל בכל ערב מחדש. בימיו האחרונים בתל-אביב, כשהדיווחים על סיומה של השביתה בארה"ב החלו להגיע, התחושה היתה שצריך לנצל כל רגע שההצגה הכי טובה בעיר עדיין כאן.

פרמאר לצד מזרחי בקדנציה הקודמת בצהוב(צילום: ראובן שוורץ)

על קו אירופה-ארה"ב

פרמאר, בן לאם יהודיה ואב אפרו-אמריקני, חזר לארה"ב, אבל התקשה להישאר שם יותר מדי. ה-NBA אף פעם לא הייתה מטרת העל שלו – והוא שוב העדיף לתפוס את המושכות בקבוצה אירופית מובילה במקום לשמש רכז מחליף. חוץ מזה, המסע החטוף בת"א הותיר בו טעם של עוד. אוהדי מכבי עקבו אחרי הביצועים שלו בשקיקה מתוך תקווה שיום יבוא והם יזכו לראות אותו שוב. הוא מצידו לא התנגד לחזור, אבל עמוק אל תוך העשור השלישי לחייו, לא היה יכול להרשות לעצמו לוותר על אפשרות להרוויח יותר כסף. הוא הבין שאם הוא רוצה גם להתעשר מהחיים מחוץ ל-NBA, זה לא יקרה בישראל. אחרי טרייד שלא יצא לפועל ושחרור מאטלנטה, פרמאר העמיד ממוצעים של 13.8 נקודות, 3.9 אסיסטים ו-3.6 ריבאונדים למשחק במדי אנאדולו אפס, מה שלא עזר לו כדי להעביר כרטיס בפיינל פור. ככה זה כשמולך ניצב ואסיליס ספאנוליס.

שנה אחת מחוץ לברנז'ה האמריקאית הספיקה לו, והוא חזר כלעומת שבא לקבוצה שאימצה אותו לחיקה בשנת 2006 והזניקה את הקריירה שלו אל-על – ל.א לייקרס. עונה טובה מאוד, שוות ערך לעונה המקוצרת ששיחק בנטס מבחינת המספרים (10.1 נק', 4.9 אס' ו-2.5 ריב' בממוצע למשחק) סחפה אותו לצד השני של הכביש. לקליפרס. אלא שלחוסר מזלו נפצע דווקא כשהיה בכושר שיא.

נפצע דווקא כשהיה בכושר שיא. פרמאר במדי הלייקרס(צילום: MCT)

לצד כריס פול ודיאנדרה ג'ורדן, שום דבר לא התחבר ואז גם הרומן של פרמאר עם ה-NBA נקטע, לפחות זמנית. ב-36 משחקים הוא תרם 4.6 נק' ב-14.7 דק', מיעט לראות פרקט והרגיש לא משמעותי. דוק ריברס לא האמין בו, ומי שהתרגל להיות האקס-פקטור, מצא את עצמו מיובש ועצוב. לא עבר זמן רב מדי, והדלת לאירופה נפתחה מחדש.

כבר אז מכבי ת"א קיוותה לקלוט אותו חזרה, אך חשבה שאין ביכולתה לעמוד בסכומים שהוא דורש. הוא עצמו הבין, וגם לא התבייש להצהיר, שלא ישוב הנה בכל מחיר. החזרה לטורקיה הייתה עניין של זמן – ובסוף גם התממשה, אבל למרבה ההפתעה לא לאחת הקבוצות הגדולות במדינה. דרושפאקה הקטנה הייתה זאת ששברה את הארנק כדי להביא את פרמאר אליה בחודש פברואר תמורת כ-900 אלף דולר בעבור חודשים ספורים. למרות ממוצעים טובים (14.8 נק', 3.3 אס' ו-4.4 ריב') ומשחק בכורה מרשים של 15 נק' ו-9 ריב', הוא לא הותיר בה חותם, והקבוצה, שקיבלה לא מזמן כרטיס חופשי ליורוליג, הודחה כבר ברבע גמר הפלייאוף. מאמנה הוותיק, אוקטאי מחמוטי, גייס לפרוייקט המסקרן שהוא בונה לעונה הקרובה, שמות מעניינים כמו רג'י רדינג ואוגוז סאבאס. על שירותיו של פרמאר החליט לוותר.

מחכים למקל

עכשיו, אחרי 490 משחקים, 8 עונות, שתי טבעות אליפות ב-NBA וקריירה אירופית לא משגשגת, פרמאר חוזר לגלגול שני תוך ארבע שנים בתל-אביב. הוא לא חשש להצהיר שהוא נהנה בטורקיה, אבל בין לבין גם דאג לומר כי ישמח להגיע לקדנציה שנייה בהיכל אם רק ישלמו לו את הסכום שהוא חושב שהוא ראוי לקבל.

איך הכל יתחבר? פרמאר בצהוב(צילום: מור שאולי)

בדיוק משום כך לא יהיה נכון להשוות בין האופן שבו הגיע פרמאר ב-2011 למכבי ת"א לבין העונה הקרובה. לפני 4 שנים, הצהובים לא הרשו לעצמם לוותר על ההזדמנות, בעוד שהפעם הם היו יכולים לפסוח על הגארד ולחזק את הסגל בשחקן אחר, בטח לנוכח הדיבורים ההולכים ומתחזקים על גל מקל. ועדיין, מכבי עשתה מעשה - ופתחה את הכיסים כפי שלא פתחה אותם מאז עידן אפי בירנבוים, עם חוזה עתק שלפי הדיווחים נושק לאזור שני מיליון הדולר. זה אחרי שהיא כבר שילמה הון נכבד על טיילור רוצ'סטי ודווין סמית'.

מכבי עוד חולמת על מקל, אולם יודעת שלא תקבל אותו ומתחילה להתרגל לרעיון. אחרי הלהטוטים והמניירות של ג'רמי פארגו היא מייצרת מהלך שובר שוויון ראשון מזה שנים, מקבלת שחקן שלם ורעב והכי חשוב – לעונה שלמה. אולי אפילו לשתיים. עוד לא ברור איך ישתף פעולה עם רוצ'סטי ואוחיון, מה כל זה אומר על ההגנה של גודס ומה תהיינה ההשלכות על הקו הקדמי הדל שלו, שכרגע רחוק מלהיות מאויש.

אבל דבר אחד כבר בטוח: אם גם מקל יתפתה להצטרף למכבי ת"א, הזיכרונות הצורבים מסדרת חצי גמר הפלייאוף מול אילת אמורים להתפוגג. כלומר, לפחות עד שאורי אלון והפועל ירושלים יבחרו להגיב להתרחשויות.