קרנות כספיות OUT - פיקדונות בנקאיים IN
הפיקדונות הבנקאיים מנהלים כיום קרוב ל-1.1 טריליון שקל - 1,100 מיליארד שקל, כאשר אף אפיק סולידי לא מגרד את ההיקפים הללו מלמטה. למה? הריבית האפסית של בנק ישראל גרמה להפסדים בקרנות הכספיות והמשקיעים בורחים. אז איך בכל זאת משקיעים משאירים באותן קרנות את הכסף?
בחודשים האחרונים איבדו הקרנות הכספיות עשרות מיליארדים לטובת הפיקדונות הבנקאיים - ומדובר בסערה של ממש בשוק הסולידי. הפיקדונות הבנקאיים מנהלים כיום קרוב ל-1.1 טריליון שקל - 1,100 מיליארד שקל, כאשר אין אף אפיק סולידי שמגרד את ההיקפים האלו. לעומתם הקרנות הכספיות מנהלות מעל 30 מיליארד שקל, כאשר בחודשים האחרונים כאמור, כספי הפיקדונות ממשיכים לעלות, בעוד שהקרנות הכספיות צונחות בכיוון מטה.
עוד בשוק ההון
כל המידע על הפקדונות שלכם - כנסו כאן
פתיחת מסחר בבורסה - שוק האג"ח באדום
מה הם בעצם פיקדונות שקליים, פיקדונות בכלל, וקרנות כספיות. ואיך זה שלמרות שהתשואה באפיקים הללו נמוכה במיוחד, שם נמצא הכסף הגדול?
עובדה אחת ידועה והיא שהריבית האפסית של בנק ישראל משליכה על כל אפיקי ההשקעה הסולידיים. התשואה בהם נמוכה במיוחד, ולעיתים שאפילו שלילית. שלושה אפיקי השקעה עיקריים קיימים למשקיע שמחפש השקעה סולידית: קרנות נאמנות (קרנות כספיות וקרנות שקליות), פיקדונות שקלים ומק"מ.
פיקדון שקלי, הוא פיקדון בבנק המניב ריבית שקלית נקובה מראש. הריבית יכולה להיות קבועה, ולחילופין עשויה להיות משתנה - לרוב על פי ריבית הפריים. הפיקדון אינו נזיל (לרוב) על פני התקופה, אך ישנן מצבים שיש תחנות יציאה או שניתן לצאת בקנס מסוים. הריבית כיום בבנקים בפיקדונות לשנה מגיעה עד ל-0.3%, במקרים מסוימים אולי מעט יותר.
מק"מ (מלווה קצר מועד) מונפק על ידי המדינה (בנק ישראל) והמנגנון שלו באופן הבא: בסוף התקופה - שנה לאחר ההנפקה, יקבל המחזיק את המלווה בשער 100, והמשמעות היא שהוא נסחר בשוטף (במהלך התקופה) בשער קרוב ל-100, כך שהתשואה הנגזרת (הפער בין השערים) קרובה לריבית בנק ישראל - 0.1%. היתרון של המק"מ הוא היותו סחיר במשך כל שעות המסחר בבורסה. החיסרון - במק"מ משלמים עמלת קנייה ומכירה, עמלה שלא משאירה מקום לרווח.
קרנות כספיות הן קרנות נאמנות סולידיות שמהוות תחליף לפיקדון בבנקים ולמק"מים. הקרנות הכספיות מחזיקות בנכסים שונים עם אורך חיים קצר וסיכון נמוך מאוד, לרבות פיקדונות בבנקים ומזומנים, ניירות ערך לא מסחריים קצרי מועד ואגרות חוב קצרות מועד (עם דירוג גבוה ופדיון קרוב).
אפיק נוסף - קרנות שקליות, דומה במהותו לקרנות הכספיות, רק שהמח"מ (משך חיים ממוצע) של הנכסים גבוה יותר ולכן גם מסוכן יותר. שני התחומים האלו (כספיות ושקליות) מאבדים גובה בחודשים האחרונים מכיוון שנראה שהן לא יצליחו להשיג תשואה חיובית במחצית השנייה של השנה.
הקרנות הכספיות OUT - הפיקדונות הבנקאיים IN
הקרנות הכספיות איבדו כ-22 מיליארד שקל מתחילת השנה על רקע הפחתת הריבית עד ל-0.1%. בריבית הזו הקרנות הכספיות מסבות הפסדים למחזיקים. זאת משום שדמי ניהול הממוצעים הם 0.17%, התשואה שהקרנות מניבות לא הרבה מעל ריבית בנק ישראל - 0.1% , ומכאן - תשואת הקרנות הכספיות צפויה להיות שלילית, אולי במקרים אופטימיים במיוחד קצת מעל האפס.
גם חלק משמעותי מהקרנות השקליות לא צפויות להניב תשואה חיובית מרשימה (אם בכלל) מאותן הסיבות, וגם שם נרשמו פדיונות של מעל 2 מיליארד שקל. בקרנות השקליות מנוהלים נכון לסוף יוני מעל 26 מיליארד שקל, אך מדובר בכל סוגי הקרנות השקליות (אגרות חוב ממשלתי, כללי, קרנות מחקות ועוד).
בקרנות הכספיות מנוהלים בסוף יוני כ-32 מיליארד שקל, והשאלה למה? איך זה שאנשים משקיעים כסף במקום שצפוי להניב להם הפסד, או רווח נמוך במיוחד? זה נובע כנראה משיקולי מס, מעצלות וחוסר ידיעה. אבל, חשוב לזכור, יש אלטרנטיבות טובות יותר.
הפיקדונות בבנקים נותנים לכאורה תשואה נמוכה מאוד, אבל זו לא תשואה שלילית, ובכל זאת מדובר על כמה עשיריות טובות - בפיקדונות בבנקים יציעו ללקוחות ריבית שקלית לשנה שתנוע בין 0.1% ל-0.3% (אולי במקרים מסוימים מעט יותר). זה לא ממש מעט בהינתן ריבית בנק ישראל, ומעבר לכך אם נשקיע בפיקדונות לתקופה ארוכה יותר, נקבל כמובן תשואה גבוהה יותר.
הציבור מאמין בפיקדונות
מסתבר שהפיקדונות בבנקים צומחים כבר כמה שנים ברציפות (וב-2015 הגידול נמשך). לאחרונה התפרסם דוח המפקח על הבנקים ובו פרק נרחב על הפיקדונות בבנקים - היקף הפיקדונות בבנקים נכון לסוף 2014 מעל טריליון שקל (1,065 מיליארד שקל), ועל פי ההערכות הוא מתקרב ל-1.1 טריליון בסוף יוני 2015.
על פי הדוח השנתי של המפקח בבנק לאומי יש פיקדונות בהיקף 303 מיליארד שקל, בפועלים פיקדונות בהיקף 297 מיליארד שקל, בדיסקונט ומזרחי טפחות פיקדונות בהיקף של 152 מיליארד שקל, ובבינלאומי פיקדונות בהיקף של 95 מיליארד שקל.
היקף הפיקדונות מעיד שהציבור מאמין בפיקדונות (מדובר בהיקף של פי 30 ומעלה מנכסי הקרנות הכספיות) ומעבר לכך מניתוח הפיקוח על הבנקים עולה כי הציבור בחר להעלות את היקף הפיקדונות שלו למרות שהריבית ירדה. לכאורה הפחתת הריבית הפכה את הפיקדונות לפחות אטרקטיביים, אבל בהתאמה היא הפכה את האלטרנטיבות האחרות לממש לא אטרקטיביות (לרבות הקרנות הכספיות והמק"מ).
