רוכבים יקרים: את המדרכות השאירו להולכי הרגל

כפעילה זה שנים למען החזרת מדרכות תל אביב לאלה הזכאים להן, הולכי הרגל, אני מבינה היטב שהמחאה באה מתוך מצוקה, כעס על שיבוש מהלך החיים ופגיעה באיכותם ובטיחותם. ברור לי הרי שלא קל לכם עם האופנוע או הקטנוע בעזרתו אתם מתניידים. כלי הרכב הדו-גלגלי שלכם פותר עומס תחבורתי, ולמרות זאת הוא יקר ברכישה עקב מיסוי גבוה, יקר בביטוח, שלא להזכיר את רישיון הנהיגה הנדרש והחוקים להם יש לציית. וכאילו כל אלה לא מספיקים, אתם טוענים כי כעת דוחקים אתכם ממקומות החנייה להם הורגלתם על המדרכה, מבלי לספק חלופות נאותות.

(צילום: עופר אלכסנדר )

טענה דומה לזו של בעלי המכוניות, החוסמים לכן מדרכות. טענה שמזכירה גם את מצוקת רוכבי האופניים, המסבירים את הרכיבה על המדרכה בהיעדרם של שבילים ייעודיים מספקים. טענות שמבהירות מדוע מדרכות העיר נראות כפי שהן נראות.

האמת, אין לי בעיה עם הדרישות שלכם. תריבו על הכבישים, קחו האחד מהשני את מקומות החנייה המועטים ודרשו תוספת מהרשויות. רק עזבו אותנו בשקט. המדרכות לא נועדו לכלי רכב אלא אך ורק להולכי רגל. אלה שאינם אשמים בכל הבעיות עמן אתם צריכים להתמודד, ואלה שלבטח לא צריכים לפצות אתכם באמצעות פגיעה באיכות החיים ובביטחון האישי, תוך צמצום מהותי של מרחב ההתניידות היחיד שנותר.

בסופו של יום הרי גם אתם הולכי רגל. ואם לא אתם, התסכימו שהוריכם הקשישים יסכנו חייהם וירדו לכביש, מאחר ואופנוע חסם את דרכם על המדרכה? תקבלו בהבנה אם בני הזוג שלכם יאלצו לסכן את חיי הילדים כאשר ירדו עם עגלת התינוק לכביש במטרה לעקוף אופנוע חונה? תרגישו בנוח אם תיראו עיוור מגשש במקלו ונתקל בכל פינה באופנוע שבעליו "חנה ממש לרגע", או נכה שמפלס דרכו עם עגלת נכים בין מספר קטנועים? ועוד לא הזכרתי את אלה הדוהרים לאורכן של מדרכות, תמיד כשהם "בדרך לחנות". ברור שלא כולכם נוהגים כך, אבל החלק שכן, גדול דיו בכדי למרר חיינו.

תאונות בין הולכי רגל לרוכבי דו-גלגלי ממונע ובעיקר - לשמחתנו - כמעט תאונות, מתרחשות כל יום. המוני תושבים פונים אלי, כולם מדווחים על פחדיהם ופגיעותיהם. לא מאמינים? מוזמנים לקרוא את התגובות בדף ולנסות להבין את המתרחש. ואלה לא כוללות את ההודעות האישיות של שומרי האנונימיות. בעצמי ניצלתי מדריסת אופנוע כאשר יצאתי משער ביתי, כשהוא טס סנטימטרים ממני. לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אילו ילד היה יוצא בריצה מפתח הבניין למדרכה. בפעם אחרת חתך אותי בדהרה אופנוע בשכונת מונטיפיורי ועד שהבנתי מה ומי, הוא נעלם. מול עיניי כמעט נדרסו אישה וכלבה, כאשר רוכבת אופנוע דהרה עשרות מטרים על המדרכה עד שמצאה חנייה. כשהערתי לה, צחקה לי בפנים.

למען הסר ספק, בפירוש לא מדובר רק בשליחים ממהרים, אלא ברוכבי דו-גלגלי בכל הגילאים ובכל הרמות, וסלחו לי באמת שאיני בקיאה בהבדלים בין טוסטוס, קטנוע, אופנוע או וספה. זכרו שמבחינת הולך הרגל, כולכם מהווים סכנה דומה. וכן, ברור לי שמחאת החנייה שלכם לבטח אינה כוללת ניסיון לפגיעה בהולכי הרגל. אתם לא מתכוונים לכך.

מה אפשר לעשות כדי שדרישותיכם יענו? ובכן, מוסכם עליכם שאפשר לחנות על מדרכות רחבות ברחובות ראשיים, צמוד לשפת הכביש וכמובן לא בשני צדי המדרכה. מוסכם עליכם שיש ואפשר לחנות במקומות המסומנים שהוקצו לכם על הכביש או המדרכה על-ידי העירייה (שם, לא סביב, ליד ובסמוך כפי שנעשה כיום). לא קיבלתם לצערי שמדרכות צרות ברחובות צדדיים אינן יכולות להכיל גם אתכם וגם אותנו. וזו בעיה, שכן בניגוד לאופנועים, בניינים קשה הרבה יותר להזיז.

בסופו של דבר, ברור הרי לכולנו כי ללא השלטת סדר במרחב הציבורי, חיי כולנו יהפכו לגיהינום - זה עמו אנחנו מתמודדים כבר שנים. בואו נאמין שזו תחילתה של ידידות מופלאה בין הולכי הרגל לרוכבי האופנועים. נסו להשלים עם הסדר שמנסה העירייה להשליט ברחובות. עזרו לנו להביא את חו"ל אלינו, נחוש שאנחנו קצת בשוויץ, בקנדה. מה רע?

הכותבת מפעילה את דף הפייסבוק "מחזירים את מדרכות ת"א להולכי הרגל"