קובי אפללו: "עם שם אחר הייתי מצליח יותר"
כשקובי אפללו לא עבר סלקציה בבר תל אביבי, הוא עזב בבושת פנים. בבית, כשהעלה על כך סטטוס לפייסבוק, הוא כבר זכה למאות לייקים ושיתופים. "אנשים מזדהים כי גם הם הושפלו. אולי אני מפספס קהל בגלל השם אפללו". ומנגד: המופע של שלומי שבת ויהודה פוליקר בקיסריה דווקא מוכיח ששילוב מוזיקלי איכותי בין שני העולמות - סופו בתשואות. חדשות המוזיקה המזרחית
בליל שני האחרון ניסה הזמר קובי אפללו להיכנס לבר תל אביבי ונתקל בסירוב מצד המארחת. "אתה לא ברשימה", אמרה כשלצידה מאבטח חמור סבר, ולא התרצתה גם כשהסביר שהשולחן על שם חברה טובה. כמה אנשים שעמדו לצד אפללו בתור מיהרו לסנגר: "תגידי, את לא מזהה מי זה? אם את לא מכניסה אותו גם אנחנו עפים מפה". "מזהה, מצטערת", היא ענתה במבט מתנשא, ופנתה לשלה.
אז קובי אפללו עף משם, וכך גם אותם אנשים אקראיים, וכשהגיע הביתה כתב סטטוס בפייסבוק על חוויית הסלקציה שעבר, וזכה למאות לייקים ושיתופים. "מה שאני חווה ביומיים האחרונים לא היה עושה כזה רעש לולא זה היה נוגע בכל כך הרבה אנשים שמזדהים עם הסיפור שלי, שכן גם הם חוו אותו על בשרם - אנשים איכותיים וטובים שהושפלו כמוני בגלל סלקציה", מספר היום אפללו על מה שהרגישו רבים לפניו.
בגיל 37, עם שם משפחה שאי אפשר להתעלם מהשייכות שלו, תחושה כזו של גזענות באמת זרה לך?
"עד גיל 31 גרתי במעלות ושם - אני חייב לומר את האמת - לא הרגשתי גזענות ובכלל לא התעסקתי בנושא העדתי. חייתי עם ערבים מהגליל, עם מזרחיים מהעיר וחברים אשכנזים מכפר ורדים ואף אחד לא דיבר על זה. רק כשהגעתי לתל אביב פתאום הבנתי מה זו גזענות. הייתי בהלם לגלות שדווקא בתל אביב שמתיימרת להיות עיר נאורה עם מצעד גאווה וליברליות, שופטים אנשים על פי צבע עור, חזות או שם משפחה".
לי למשל מאוד מציק שקוראים לי שושן ולא אבי, שמבליטים את שם המשפחה.
"אני מאוד מבין אותך. כולם קוראים לי אפללו ולא קובי. פעם בא אליי מישהו ואמר לי 'אני אוהב אותך למרות שאתה שר מזרחית'. הוא קיטלג אותי מראש והיה עם אג'נדה ברורה עליי ועל השירים שלי רק בגלל שקוראים לי אפללו, הכול בגלל קיבעונות ודעות קדומות. חייבים לשנות את זה דרך חינוך והסברה. כשהתקשר אליי בעל הבר להתנצל, ביקשתי ממנו שלא לפטר את הסלקטורית, אלא להסביר לה מה המשמעות של ההתנהגות שלה ואילו צלקות היא מותירה על אנשים שבסך הכל באו לבלות".
איך ישנו, אם זה קיים בפוליטיקה, בתרבות ובכל דבר בחברה הישראלית היום?
"נכון. תמיד בתוכניות הקומיות, כשרוצים טמבל - יהיה לו מבטא מזרחי. אם מלהקים דמות של עבריין הוא כמובן יהיה בעל חזות מזרחית. זה מה שגורם לסטיגמות. הגיע הזמן שיחסכו מאנשים את הסיטואציה המשפילה הזו שמשחקת בביטחון שלך וגורמת לך להבין שלא משנה עד כמה התקדמת בחיים, אתה עדיין לא מספיק שווה או ראוי. מי קובע מה ראוי? תפיסות שהיו פה לפני 60 שנה ועדיין קיימות ב-2015, וזה קורה אצל עם שעבר את השואה והרגיש מהי הגזענות. כתוב שהלבנת פני אדם ברבים זה כמו שפיכות דמים ולצערי שופכים בתל אביב הרבה דמים של אנשים מידי יום עם הסלקציות האיומות האלו".
עוד ב"מביט מזרחה ":
אקס פקטור שמה איקס על המוזיקה המזרחית
דודו אהרון נשמע מעולה, וזה לא מספיק
איזה אח: מושיק עפיה יוצא מן הכלל
ועדיין, תל אביב היא כור היתוך של תושבים מכל הארץ. מדוע זה עדיין קורה?
"פעם בעל מועדון אמר לי שזה כדי שהמקום יהיה טרנדי ויוקרתי. הסברתי לו שהוא עושה זאת בדרך אכזרית. בכלל, אנשים באים לתל אביב מתוך חלום ומקבלים סטירה. אני עצמי מקבל את זה כל הקריירה, כולל מאלו שכאילו מפרגנים לי. אולי עם שם משפחה אחר הייתי מצליח יותר ואולי אני מפספס הרבה קהלים ובמות בגלל דעות קדומות שיש על השם אפללו. לא יודע, אבל עצוב לי שזה כך".
ושנינו שווים: שבת ופוליקר בקיסריה
ועוד בענייני קבעונות והגדרות שאינן רלוונטיות יותר. מהצלילים הראשונים שעלו באמפי פארק קיסריה, היה ניכר שהמופע המשותף של שלומי שבת ויהודה פוליקר הוא אס מנצח. ברור כי לפנינו חוויה מוזיקלית שלמה שנבדלת ממופעים אחרים שרצים כעת ומתחרים על הקהל - מסוג ההופעות שנשמעות נדירות כבר בשיר הראשון. ואכן, כששני זמרים מצליחים שהפכו במרוצת השנים לאייקונים תרבותיים מאחדים כוחות, קשה מאוד לפספס. להיטים כמו "הצל", "ואני שר", "חלון", "בגלל הרוח", "זינגאולה" ו"מתוקים" לא הותירו את הקהל אדיש. כמצופה, כולם התרגשו בשיר "אבא" וקמו על הרגליים כדי לרקוד עם השיר "בשכונה". מבחינה זו, המכונה עבדה היטב.
יחד עם זאת, מעניינת העובדה שפוליקר ושבת באו כביכול משני עולמות שונים. האחד, רוקר שחרד מפרסום וחי את זיכרון השואה על בשרו. השני, זמר נגיש וחם שהפך במרוצת השנים למסלסל האהוב של הז'אנר המזרחי. גם הפעם, הקהל הוא זה שמלמד שמדובר בקבעונות מחשבתיים בלבד, שאולי תופסים על הנייר אך לא במבחן התוצאה.
למעשה, לשבת ולפוליקר יש את אותו הקהל. ממוצא הגילאים היה 45 אך הוא כלל הכל מהכל, חברה ישראלית על כל גווניה: חילונים לצד חובשי כיפות ועוטי ציצית, אשכנזים ומזרחים, תושבי כל קצוות הארץ ומכל הקשת הפוליטית. המושג "כור היתוך" נכתב עליהם. והקהל הזה, נהנה מהמזרחית כמו מהרוק, מהדרבוקה לא פחות מאשר מהגיטרה החשמלית. לרגע אחד לא התקבלה התחושה שצד אחד פחות נהנה בגלל שיר כזה או אחר.
השיעור שכולנו צריכים ללמוד מהשניים הוא שהציבור הישראלי חד הוא. במבחן התוצאה, לפחות זו שהסתיימה שם בתשואות, מתברר שאין באמת קהל שאוהב ז'אנר אחד ושונא את האחר. בסופו של דבר, כולנו ישראלים וכולנו יודעים ליהנות מסגנונות שונים כשהם נעשים טוב.
יחד עם זאת, כמה הערות למופעים הבאים: המופע היה ארוך מידי וכלל לא פחות מ-42 שירים. בשלב מסוים זה כבר עייף והתיש. כדאי, על אף כל הכאב ואולי גם קצת האגו - לקצץ. הערה שניה היא לסולואים הגדולים מידי שקיבלו זמרות הליווי. אני מכבד את העובדה שהשניים רצו לפרגן לבנות מאחור, אבל לרגע היה נדמה כאילו אנחנו בהקלטות ל"דה ווייס" ורק שבת הוא זה שממשיך להסתובב.
בכלל, במופע המשלב שני זמרים ענקיים ולהקה גדולה, זמרות הליווי מיותרות ואפילו קצת מוזילות את המעמד. הערה שלישית ואחרונה: נכון שגם פוליקר וגם שבת הם לא הדברנים הכי גדולים על הבמה. אף אחד לא רצה או ציפה למונולוגים. ובכל זאת, מדובר בשני זמרים בעלי שם וניסיון חיים ולכן כדאי היה להכין להם תסריטים קצרים לקטעי קישור. הקהל כן מצפה לקצת תוכן בין השירים והיד על הלב לא מספיקה במקרה זה. שלומי ויהודה יופיעו בקיסריה גם ב-15 באוגוסט וב-29 באוגוסט.
והרי החדשים לסיום
גם הפרויקט של רביבו יעלו בקרוב לבמת קיסריה. לקראת המופע שיתקיים ב-18 באוגוסט, הוציאה החבורה אלבום קאברים לשירי זוהר ארגוב. את מחרוזת "נכון להיום" מתוכו הקליטו חברי הפרויקט בגרסת רגאיי. האזינו לו כאן.
וגם הזמר הותיק נתנאל הוציא שיר חדש ומקסים בשם "יש בך הכל", עם מילים ולחן של סגיב כהן המוכשר.
