לאן נעלמות אדמות ארץ הנילוס?
רצועת החוף שלאורך הנהר המרכזי של מצרים ניחנה בקרקע פורייה שאותה עיבדו מאז ימי פרעה. אך התרחבות עירונית - לרוב לא חוקית - מאיימת לכלות את האדמות החקלאיות. מומחים מזהירים: המצרים יגוועו ברעב
בעבר השתרעו חוות ירקרקות לכל אורך נהר הנילוס, שאדמתו הפורייה הייתה למקור חיים עיקרי של מצרים מתקופת הפרעונים, אז היו המצרים העתיקים מפתחים בהן כמה משיטות החקלאות המתוחכמות ביותר באזור לאותה תקופת זמן.
הצטרפו ל-ynet חדשות בעולם בפייסבוק וקבלו סיפורים מרתקים היישר לפיד שלכם
כעת, בכל מקום צצים יישובים עירוניים משובצים בלבנים אדומות, ההורסים כל חלקת אדמה חקלאית במטרה לפנות מקום לאוכלוסייה הגדלה במדינה המונה 90 מיליון תושבים.
אף שילדים עדיין משחקים תחת עצי הבננות ובשדות עשבי האספסת לצד כבשים רועות ועצי דקל מתנופפים ברוח - מראות פסטורליים אלה הולכים ונדחקים הצדה לטובת ההתפשטות הבלתי ניתנת לעצירה על הנוף.
מאז ומתמיד חיו מצרים רבים ברצועת החוף הפורייה לאורך הנילוס, שמתפרשת על כעשרה אחוזים של שטח המדינה, ומספקת את המזון העיקרי למדינה. אך הצמיחה העירונית הפכה להיות האיום העיקרי לחקלאות כשהחקלאים המצרים בונים בתים חדשים לדור החדש באופן לא חוקי ואקראי.
הבנייה זינקה עוד יותר על רקע הוואקום הביטחוני שאליו נכנסה המדינה אחרי ההפיכה שהביאה להדחת הנשיא חוסני מובארק, ולמרות העובדה כי בנייה ללא היתרים על אדמה חקלאית היא פשע שעונשו מאסר או קנסות - היא עדיין פועלת בשטח.
בהיעדר מימון ממשלתי ומכונאות מודרנית, חקלאים עניים מתקשים להתפרנס וחשים כי אין להם כל ברירה אחרת מלבד לבנות על אדמתם או למכור אותה - חלק אחר חלק.
המדען פרוק אל-באז הזהיר כי בקצב הזה מצרים עלולה לאבד את כל האדמות החקלאיות שלה תוך 180 שנים. לא יהיה דונם אחד לשתול עליו, אמר והתריע כי המצרים עלולים "למות מרעב, בעוד האדמה החלקאית נעלמת תחת האורבניזציה המודרנית".
החקלאי חאמד פתחי (49) אומר כי לחקלאים אין כל אופציה אחרת מלבד לבנות ללא אישורים. "הממשלה מוכרת אדמות בזול לאנשי עסקים ממולחים ואנחנו לא יכולים לקבל כמה מטרים לבנות עבור בנינו", הוא נאנח תחת השמש היוקדת של מצרים. "מה אנחנו אמורים לעשות?"
דו"ח של האו"ם שעסק בלחימה במדבור (תהליך הפיכתם של אדמות פוריות למדבריות) ובבצורת ופורסם ב-2011 הגדיר את מצרים כמדינה שמאבדת אדמות פוריות בקצב המהיר ביותר מכל מדינה אחרת בעולם. בכל שעה מאבדת מצרים כ-14 אלף מטרים רבועים ו-121 קילומטרים רבועים בשנה.
"כפרים הופכים במהירות להתיישבויות אורבניות צפופות בלי תוכנית הולמת להרחבה עירונית או כל
רגולציה על כללי בנייה", אומר מוחמד א-שחאד, ארכיטקט ומייסד הבלוג Cairobserve, המתמקד בהתפתחות קהיר והארכיטקטורה שבה.
אלה שמכרו את אדמותיהם נוהרים לערים הגדולות בתקווה למצוא עבודה. "חקלאות אינה מספיקה יותר", אומר אבו איסלאם (55), בעודו עומד על גבי שדה האורז שלו לצד שני ילדיו שעוזרים לו להעביר שתילים. "כולם התאיישו מאיתנו. אני מחכה ללקוח הנכון ולמחיר הנכון בטרם אמכור".