המאבק על השבת: דמגוגיה ופופוליזם או כפייה חילונית? שתי דעות

דמגוגיה ופופוליזם / שרון דוידוביץ'

דמגוגיה היא כיפית. משולה להנאה בערב יום העצמאות. לוקחים שני דגלים, למשל על אחד כתוב "דת" ובשני "שבת", ומנופפים ברחבי העיר בלי הפסקה. מה מקבלים? רוח. הרבה רוח. זה ההישג היחיד של ח"כ מיקי זוהר והמצטרפים לעגלה שלו. לאיש מהם אין פתרון אופרטיבי לבעיה רגישה ומהותית לאנשים רבים ולסוגיית הדת־שבת־ספורט. רק הצעה פופוליסטית, שגויה ולא כוללנית שיכולה להתפשט ולפגוע בבסיס הספורט החובבני ובענפים הקטנים.

• לספורטאים הדתיים נמאס
• העוול ההיסטורי: מי קבע שחייבים לשחק כדורגל בשבת?
  

קודם כל מדובר בבעיה תפעולית מסובכת. בעשרות אלפי ילדים ללא אפשרות לקיים תחרויות ספורט לאורך זמן באופן נוח וישים ביום חול. בעיה לאינספור אירועי ספורט, לילדים ומבוגרים, שלא יוכלו להתקיים ללא המפעילים והמתנדבים אשר עבור רובם זהו תחביב לצד עבודה נוספת. העברה משבת היא מסלול ישיר לביטול התחרויות. גם הנזק לספורט המקצועני נראה באופק במקרה כזה.

ח"כ מיקי זוהר

אך הבעיה התפעולית שולית לעומת הבעיה הערכית ששוב עולה כאן. זו שמתחילה בשם הוועדה – "קיפוח שומרי שבת בספורט". הרי תמיד זה קיפוח. רק שאף פעם לא תשמעו על "הוועדה לקיפוח חילונים בתחבורה הציבורית בשבת", למשל. אצלנו זה פשוט - יש צד אחד מקופח וצד שני מקפח. לעולם לא להפך. האחד הוא ציבור מאוחד, מגובש ובעל רגשות ערכיים וכנים. השני הוא אוסף של יחידים, טמאים ונטולי רגשות.

כי מהי נוחות לעומת רגשות? לעולם לא יהיו בוועדות הללו מי שייצג את האב הרוצה לראות את בנו מתחרה בשבת וללוות אותו, כי באמצע השבוע לא יוכל להתפנות לכך. איש לא פוצה קול למען הנוחות וההנאה בבילוי המשפחתי שניתן להשיג ב־3 או 5 בצהריים. אם משהו "נוח" לחילוני על פני רגשותיו של האחר, אזי מדובר באדם המרוכז בעצמו וחסר התחשבות. "מה אכפת לך, בחייאת", ודאי יגידו לו, "תתחשב קצת באחרים". צודקים. באמת הגיע הזמן להתחשב. אבל גם באחרים.

מסכימים? חושבים אחרת? היכנסו לעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' או עקבו אחריו בטוויטר

כפייה חילונית / חזקוש ישורון

אני לא כדורגלן ולא פינג־פונגאי. הקשר ביני ובין ספורט הוא כמו הקשר בין מירי רגב למשרד הספורט. אבל אני מאמין ותומך במהלך שיסיר את הכפייה החילונית מעל הספורטאים בישראל.

לא נראה לי שאחי הגדול עדיין בוכה על העניין הזה, אבל בצעירותו הוא חלם להיות כדורגלן. האמת? הוא גם היה ממש טוב וקיבל לא מעט הצעות מקבוצות נערים. בדמיונו הוא כבר לבש את המדים הכחולים של צ'לסי וניהל שיחות חדר הלבשה עם רונאלדו (בזמנו זה עוד היה רונאלדו השמן).

מירי רגב(צילום: אלכס קולומויסקי)

כל החלום הזה נגוז מהרגע שבו הוא הבין שדתיים לא יכולים להיות כדורגלנים. הרי כל המשחקים מתקיימים בשבת, ולך תרוץ 90 דקות אחרי שדפקת חמין. אה כן, וגם משחק כדורגל בשבת לעיני מצלמות זה חילול שבת.

רבים מסתכלים על יוזמת החקיקה בנושא, שהגיעה אחרי גל חקיקות לאומיות-יהודיות יותר של הממשלה הטרייה, ומפחדים שבקרוב כולנו נסתובב פה עם שטריימלים. אני אישית חושב שאם שלחנו זמר צעיר לשיר בתחרות האירוויזיון שהתקיימה בערב חג מתן תורה, אנחנו עדיין רחוקים משם לפחות כמו שנבחרת ישראל רחוקה מהמונדיאל.

נבחרת ישראל(צילום: ראובן שוורץ)

הייתי יכול לשפוך טענות רוחניות, להגיד שאין ברכה בפעולות שנעשות תוך כדי חילול שבת, לצטט את הפסוק "וירם קרן לעמו" ולהגיד שאלוקים רק מחכה שנקפוץ לנגיחה ואז ישרה עלינו ברכה שתגרום לנו לקחת את היורו בקיץ הבא. זה לא יקרה גם אם הנבחרת תכלול רק שחקנים ממאה שערים (הבנתם? שערים).

אני פשוט רוצה שתראו מה פיספסנו עד כה. כמו אחי הגדול, יש עוד מאות ספורטאים מוכשרים שלא מצליחים להבין איך המדים שלהם משתלבים עם הציצית והכיפה. בדיוק כמו שהצבא שלנו יודע לשלב משמעת ומשטר אימונים עם הקפדה על שמירת ההלכה ובכל זאת להיות תקיף, חזק ומנצח, אין סיבה שמועדוני הספורט שלנו לא יידעו לעשות זאת תוך כדי שמירה על כלל הלכתי אחד קטן, שיכול לעשות שינוי גדול.