פרשת שבוע: דרוש מנהיג שלא נגרר אחרי העם
משה מחפש מנהיג שיחליף אותו. הדרישות: מנהיג שמושך אחריו את העם - ולא אחד שהעם מושך אליו. חילופי ההנהגה מרמזים לנו כי בזמנים שבהם קיים פילוג וריבוי דעות בין אנשים, חשובה יכולת ההנהגה להכיל דעות מנוגדות
וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר: יִפְקֹד יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה... וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: (במדבר כז, 16-15, 18)
לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית
רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
מדוע כשפונה משה אל אלוקים בבקשה שימנה את המנהיג שיחליפו, מציין משה כי אלוקים הוא "אֱלֹקֵי הָרוּחֹת"? ומה הקשר בין היותו "אֱלֹקֵי הָרוּחֹת" לפעולת מינוי המנהיג? מסביר רש"י: "אלוקי הרוחות למה נאמר? אמר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".
משה מציין כי מאחר שאלוקים יודע שנושבות בעם "רוחות" מגוונות ושהעם מורכב כיום מאנשים בעלי דעות שונות ורצונות מנוגדים - שימנה עליהם מנהיג שיידע להכיל את כולם ויהיה מסוגל להיות קשוב לקולות ול"רוחות" הרבים. משה מבין כי לקראת משימת כיבוש ארץ ישראל יש צורך בכישורי הנהגה מסוג חדש, המסוגלים לאחד את העם לקראת יציאתו למלחמות ישראל. לא עוד הנהגה כריזמטית כהנהגתו, שהצליחה להציל עם של עבדים ולהוליכו במדבר לעבר חירותו, כי אם הנהגה סוחפת אחרת, אשר לא נרתעת מתלונות ומהתקוממויות של הציבור החופשי ויודעת לאחד את העם המפולג תחת מטרייה מאחדת ומטרה משותפת.
בפסוק יח נענה אלוקים לבקשתו של משה ואומר לו למנות את יהושע "אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". ליהושע יש כישורי המנהיג שמשה ביקש: היכולת לא להיגרר אחרי דעותיהם של אנשים, כפי שהוכיח בסיפור המרגלים, והוא יודע לענות להם ולאחדם למשימה.
הנהגה שמכילה דעות רבות
חילופי ההנהגה בין משה ליהושע מרמזים לנו כי בזמנים שבהם קיים פילוג וריבוי דעות בין אנשים, אחד הדברים שחשוב ביותר שיתקיימו בקרב ההנהגה הוא היכולת להכיל דעות מנוגדות, לדעת לא להישבר מהן, ולהשכיל למצוא את המשותף בין כל הגורמים כדי להובילם ביחד להגשמת המשימות.
אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
(במדבר כז, 17)
בפסוק זה מגדיר משה את דרישות התפקיד מהמנהיג שימונה כמחליפו. משה מצפה כי יהיה זה מנהיג שמושך אחריו את העם – ולא מנהיג שהעם מושך אליו; מנהיג שיהווה דוגמה אישית במעשיו ויצעד למלחמה בראש העם – ולא כזה שישלח את העם להילחם לפניו. התנאים שמשה מגדיר למנהיג או למנהל אידיאלי הם "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם". מי שיעמוד בדרישות אלו יהווה שותף פעיל ומודל לחיקוי, וכך יוכל "להוציא" את אנשיו אחריו ו"להביא" אותם עמו יחדיו לביצוע המשימות.
ובתחילת ספר במדבר אפשר למצוא יסוד נוסף שחשוב שיימצא אצל המנהיג: וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא: (במדבר א, 4)
הפסוק מתייחס לבחירת נשיאי השבטים. לכאורה, היינו מצפים למצוא כאן פירוט על ייחוסם של הנשיאים הנבחרים: מי היו אבותיהם? מאילו משפחות באו? אך הפסוק מדגיש דווקא עניין אחר: "אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו". המנהיגים שייבחרו צריכים להיות בעלי ייחוס עצמי משלהם. הם צריכים להיבחר מתוקף כישוריהם ויכולותיהם – ולא בשל השושלת המשפחתית ממנה יצאו. הנשיאים הנבחרים הם אלו, שמכורח אישיותם ייאמר עליהם כי מהם מתחילה שושלת חדשה. הם, בפני עצמם, "ראש" חדש לבית האב שיוצא מהם.
מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע
לפנייה לכתב/ת 
