שאני אממן? מה פתאום, יש גולש!
מתחילים כמבוססים פונים אליכם מוזיקאים כמו ירמי קפלן, סי היימן, גבע אלון ודאנה איבגי על מנת שתממנו אותם מכיסכם. "יש בזה משהו 'רובין הודי', אין המשכיות", מתארים ב-NMC-הד ארצי את התופעה. האמנים מצדם, מדברים על מציאות שונה: "במקום לקחת הלוואה זכיתי לתמיכה של אנשים שגרמו לחלום שלי להתממש". מימון המונים - איך זה באמת נשמע?
באופן רשמי, הדסטארט היא לא רק מנת חלקם של הנזקקים והמרוששים. למעשה, מילת הבאזז של התקופה הנוכחית בתחום המוזיקה היא "מימון המונים", או כפי שראש הממשלה המכהן היה מנסח זאת: "ירצו - יקבלו, לא ירצו - לא יקבלו". אם ירצו - תקבל הדסטארט 9 אחוזים מהסכום שגויס לפרויקט, המעריצים התומכים יקבלו אלבום חתום או כרטיס להופעה, והמוזיקאים עצמם? יזכו בתקציב מכובד ליצירה המוזיקלית, בתנאים שלהם ובלי תכתיבי חברות התקליטים.
מה שהתחיל ב-2012 כדרך מקורית של מחשבה חיצונית לקופסה - להוציא לפועל פרויקטים שכל שהפריד ביניהם לבין מימושם הוא מקורות מימון, הפך בשנה האחרונה לפלטפורמה לגיטימית לחלוטין עבור מוזיקאים להקליט ולהפיץ את בשורת יצירתם. בין אם מדובר במוזיקאים ובהרכבים בתחילת דרכם (דאנה איבגי, אוסוג או איתמר רוטשילד), או כאלו שעשו זאת רגע לפני פריצה מסוג ג'יין בורדו או החצר האחורית, לאחרונה גם אמנים מבוססים ומוכרים בחרו לעקוף את מסלול חברת התקליטים ולתת לקהל להצביע בהקלקות.
אם תכנסו היום לסקציית המוזיקה של אתר "הדסטארט" תוכלו להיתקל בכמה שמות מוכרים היטב, כמו ירמי קפלן, סי הימן, מאיר אריאל, גבע אלון, דאנה אבגי ואפילו אחינועם ניני. האם מדובר בשינוי משמעותי של האופן בו אנו צורכים מוזיקה?
"זה נראה לי הדבר הטבעי, הנכון והפשוט לעשות", אומר ירמי קפלן, שמעיד על עצמו כמי שתרם כבר מכספו לטובת קמפיינים של אמנים אחרים, ובימים אלה מריץ קמפיין משלו למימון הפרויקט "פטיש", בו הוא משתף פעולה עם הצמד האלקטרוני "ספנסרוסו".
"בתור מישהו שעושה מוזיקה, תמיד הרגשתי שהרצון שלי זה להגיע לקהל שלי בלי לעבור דרך כל הפילטרים - בין אם זה חברות תקליטים והמנהלים שלהן, או תחנות רדיו והעורכים. הדסטארט ודומיו מאפשרים לך להיות בקשר הכי ישיר שיכול להיות. הוא מצטרף אליך בשלב העשייה כבר, אתה נותן לו הצצה וחותך את כל מי שגזר פעם את הקופונים".
כלומר מבחינתך מדובר במהפכה של ממש.
"זה לא פיראטי, זו צורה מקובלת. אנשים משווקים באינטרנט היום. להגיד שזה אלטרנטיבה זה כמעט מופרך. למה מוזיקה ישראלית צריכה לעבור מידי האמן לאוזני המאזין דרך כל כך הרבה נתיבים פתלתלים? גם הזכויות על המוזיקה נשארות בידיים של האומן. חברות תקליטים, חברות הפצה - יש להן זכויות על המוזיקה שלך. כל הכוונה היא לנסות לצמצם את מי שצריך לחלק לו בדרך.
"האלבום הראשון שלי נעשה עם אהבה גדולה ועם הצוות המדהים של NMC שהיה לי לאחלה בית, אבל החלטתי שאני רוצה לעשות את זה בדרך שלי", אומרת הזמרת מאיה הרמן, 27. ב-2012 הפיצה הרמן את אלבומה הראשון תחת חסות חברת התקליטים ואף הוציאה לרדיו דואט מצליח עם דוד בר דוד. את אלבומה השני "כמו ויטמין" שיצא השבוע, היא כבר הקליטה בעזרתם של האנשים הטובים שברשת.
"הרגשתי שאני צריכה רגע לקחת פסק זמן מכל הדבר הזה ולהחליט לאיזה כיוון אני רוצה ללכת. ידעתי שלא בטוח שיהיה מי שיחכה לי כשאחליט. יש משהו בלעשות אלבום עצמאי שלא תמיד מתאפשר דרך חברת תקליטים, בחירות שהן לגמרי שלך. לאו דווקא בבחירת השירים אלא דברים יותר מורכבים, כמו איך אתה רוצה להציג את עצמך. אלבום זה תעודת זהות".
פעם התהליך היה הפוך - מימון עצמי על גב של חברה.
"כן, אבל באלבום הראשון הייתי נורא צעירה. היה לי מגניב להוציא אלבום. היום אני יותר מחוברת לקרקע, אני יודעת שזה קשה אבל אני לא מתפשרת על האג'נדות האמנותיות שלי. פשוט יצאתי לדרך שהיא אולי קצת יותר קשה אבל היא הרבה יותר מספקת".
באותה מידה יכולת גם להיכשל.
"זה קצת מפחיד אבל זה נותן לך דרייב. גם אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. נורא פחדתי להציב סכום גבוה, כי אם לא מגיעים לסכום אז לא מקבלים בכלל כסף, אז ביקשתי 40 אלף שקל, שזה בערך שליש ממה שצריך. למזלי הרב נחשפתי למלא אנשים שליוו אותי. הגעתי ליעד בחצי מהזמן, תוך חודש וחצי בערך".
איך היית מגיבה אם לא היית מצליחה לגייס את הסכום?
"ברור שזה היה מאכזב או מכעיס אותי. אבל העובדה שהפרויקט הזה הצליח גרמה לי להבין שיש מי שמחכה למוזיקה שלי, וזה התמריץ הכי גדול שאפשר לקבל".
נתקלת באנשים שאמרו "למה שאני אממן לך את האלבום".
"כן, אבא שלי".
מוסד שכמעט ונעלם ממפת האירועים וזכה לתחייה מחדש הוא "שרים מאיר אריאל", מופע ההוקרה השנתי ליוצר המנוח. לאחר מספר שנים ללא מימון, פנו בני משפחת אריאל אל אופציית גיוס הכספים, ראו כי טוב וכיום הם נמנים עם אחת מהצלחותיה הגדולות של הפלטפורמה - עם גיוסים של למעלה מ-600 אלף שקלים בשנתיים האחרונות.
"את הערב הזה אמא שלי מימנה מכיסה עד לשנה העשירית, ובגלל שזה לא מופע שמניב רווח אלא רק מכסה את עצמו, היא נקלעה גם לחובות", מספרת שירז אריאל, בתו של המוזיקאי. "אנחנו, הילדים, אסרנו עליה להמשיך לממן את זה בעצמה. חברת 'מתחתנים' מימנה את המופע בשנה ה-11 וה-12, ובשנה ה-13 לא העלינו את המופע כי לא הצלחנו למצוא מקורות מימון. שנה מאוחר יוצר ניסינו את הדסטארט וזה מאוד הצליח, מאוד דיבר לאנשים.
"ידענו שזה יכול להצליח כי לאבא שלי יש קהל אוהבים גדול", היא ממשיכה, "אבל זה היה סיכון מאוד גבוה לבקש 400 אלף שקלים. בסוף הגענו ל-470. בפרויקט השני כבר ביקשנו 450 והגענו ל-585 וכבר שואלים אותנו מה קורה עם שנה 16 ומתי עולה ההדסטארט למופע של השנה הבאה".
ויש מי שעבורם גיוס ההמונים לא מהווה צעד בונה או מנציח קריירה, אלא ממש מציל ומחייה אותה. הזמר רפי פרסקי, שהתפרסם בסוף שנות ה-80 עם הלהיטים "כמה פעמים" ו"מיליון דולר", הצטרף ממש השבוע, אחרי שנים ארוכות בתחום המסעדנות, במטרה לגייס כספים להוצאת אלבום ובו עיבודים מחודשים לשיריו המוכרים.
גבי שושן בסרטון הפרויקט
כמוהו, גם הזמר הותיק גבי שושן מבקש מהגולשים להצטרף אליו למסע טכנולוגי משותף, בסופו יוציא אלבום עם שירים מקוריים וגם מופע. "אם מישהו בעבר היה אומר לי שאני אוציא לאור דיסק בשיתוף הקהל באינטרנט, הייתי אומר שהוא חי בסרט. אני עדיין סובל מחרדה טכנולוגית ולכן זהו שינוי גדול", הוא אומר בסרטון קידום הפרויקט שפרסם באתר.
על נפלאות השיטה וכוחה המעורר תעיד גם הזמרת סי היימן. הרצון העז בהחייאת הקריירה ובשיבה לבמות אחרי שנים רחוקות מעין הציבור התגבש בעודה שוכבת במחלקה הנוירולוגית בבית חולים, לאחר שלקתה במפרצת במוח. בנקודת השפל הפיזי וגם הנפשי הזו, היא החליטה לתת צ'אנס לקמפיין גיוס כספים ברשת.
"התחלתי לבנות את הפרויקט עוד מבית החולים, ואמרתי לעצמי - מכאן אתחיל, פה אבדוק את הגבולות שלי", היא אומרת היום כדוברת נלהבת של השיטה ואף שומרת על קשר עם אלו שאפשרו לה לשוב אל חיקו של הקהל. "הגדרתי לעצמי יציאה לסיבוב הופעות ושני סינגלים. אמרתי 'אם זה לא יילך - אדע שאני טועה בחלום שלי'".
מפחיד.
פחות, כי אחרי המקומות שהייתי בהם המילה 'מפחיד' מתקשרת לדברים אחרים. זה אפילו מרגש, העניק לי אדרנלין. זה היה הכל או כלום, קצת כמו להמר. כמובן שהתייעצתי לפני ואמרו 'אל תבקשי סכום גבוה מדי כי את לא תגיעי אליו. תבקשי סכום שאת באמת חושבת שאת יכולה לגעת בו'. יש משהו נורא מפתה בלהגיד 'יאללה, בוא נבקש 100 אלף שקל!' אבל מי ייתן? אמרו לי 'תבקשי משהו ריאלי. אל תיקחי פרויקט ארוך מדי, במדיה של היום אנשים מתעייפים מלראות אותך כל הזמן'".
ביקשת לגייס 58 אלף שקלים ובסוף גייסת 61 אלף.
"גייסתי מספיק ל-4 הופעות ראשונות ושני סינגלים חדשים. נתתי למופע שלי אורך חיים, כדי שלא אגיד לעצמי 'או מיי גאד, לא מילאתי! אני נופלת'. דאגתי שיהיה לי כסף לשלם לנגנים, לצוות התאורה הכי טוב שיש, צוות וידאו, יח"צנית - כל מה שכוללת הפקה. זה נתן לנו חמצן לשנה וחצי. בשבוע הבא אני מופיעה בכפר סבא וכמעט אזלו הכרטיסים. גם שמרתי על קשר עם הקהילה הזו, זו ממש הפכה להיות תת קבוצה חברתית שאני מעדכנת אותה בכל מה שאני מתכננת לעשות בהמשך. לא קיבלתי שם רק כסף, אלא גם תמיכה ענקית".
ומדוע גיבוי של חברת תקליטים לא היה אופציה?
"חברות תקליטים? סליחה, על מה אתה מדבר? לי כבר אין חוזה בחברת תקליטים כבר מעל לעשור, את האלבומים האחרונים שלי מימנתי בעצמי בכל מקרה. אז במקום לקחת הלוואה מהבנק עשיתי את זה הפעם בתמיכה אדירה של אנשים שבאו וגרמו לחלום שלי להתממש. הם יצאו לדרך ובעצם אמרו 'אנחנו רוצים את סי היימן חזרה על הבמה'".
"זה משהו מגניב וגימיקי, אבל לא משהו לטווח הרחוק", אומר רמי ירון, סמנכ"ל שיווק NMC-הד ארצי. "מבחינתנו זה משהו מבורך, אין שום בעיה עם זה. עכשיו צריך לבחון כמה מקרים כאלה יש, לאיזו מטרה זה נעשה ולראות אם זה אולי בעצם איזה שגעון חולף. לפחות ב-NMC לא נתקלתי במקרה שבו חברת התקליטים אמרה לאמן שרצה להקליט אלבום 'לא אצלנו', ואז הוא הלך לאיזה גיוס המונים כזה".
אבל היום גם אמנים מבוססים מעדיפים לעקוף את חברות התקליטים. מדברים על זה כמשהו שמשנה את כללי המשחק.
"אתה באמת שואל את זה? הכל תלוי במטרה ובמה האמן רוצה להשיג. אם אמן רוצה להוציא אלבום לצורך הוצאת אלבום אז סבבה, אין שום בעיה - הוא יכול גם להפיק את זה בבית. האמצעים הטכנולוגיים שקיימים היום מאפשרים להפיק אלבומים יפים ברמה פרטית עם השקעות לא גדולות. הוא לא צריך אותי או גוף שיהיה מאחוריו. הוא אומר 'אני הולך לקהל שלי שאוהב אותי, שמממן אותי, אני מוציא אלבום, נותן לו ואומר שלום ולהתראות'. יש בזה משהו רובין הודי אבל זה בטל בשישים. אם הוא רוצה קידום וחשיפה לאורך זמן הוא לא יכול לעשות את זה עם גיוס המונים.
"זה נגעת-נסעת, אין המשכיות. קיבלת את הכסף, נתת את התמורה וזהו, נגמר הקשר בין שני הצדדים. חברת תקליטים היא גוף שנותן תמיכה לאורך זמן. שיווק, יח"צ, חשיבה, שילוב מי יכתוב, מי ילחין, איך להופיע, איפה כדאי ואיפה לא, לעשות חתונות או לא - זו המהות של העסק. גיוס המונים זה משהו נקודתי, יחס שנגמר ברגע שאתה מקבל את המוצר. חברת תקליטים נותנת הרבה יותר מזה ולאורך זמן".
מי שיחלוק על דבריו של ירון הוא יוסי מאירי, אחד מהאנשים מאחורי "הדסטארט" שמאמין שממש מבלי להתכוון, יצרו והוא וחבריו למיזם מציאות חדשה עבור יוצרים ומוזיקאים, מסלול עוקף מינוס או בקרת איכות של אוטוריטות בתחום.
"לגבי תעשיית המוזיקה - אין ספק שהגענו בזמן", הוא אומר. "חברות התקליטים הן כבר ממש לא מה היו, וגם אם הן היו זה היה רק לאמני טופ 10. במציאות של שנים האחרונות - או שיש לך כסף מבית או שאתה לא מוציא את המוזיקה שלך באופן רשמי. הדסטארט הגיע בזמן לעולם המוזיקה. ב-2013 חלק המוזיקה היווה בערך 20 אחוזים מסך הגיוסים בהדסטארט וב-2014 הוא עמד כבר על 29 אחוזים. סיימנו את השנה שעברה עם 11 מיליון שקלים וכמעט 30 אחוזים מתוכם הלכו לעולם המוזיקה.
"בפועל, האנשים מצביעים עם האצבע על המקלדת ועם כרטיס האשראי שלהם", הוא ממשיך. "למעלה מ-200 אלף איש שילמו בתוך הדסטארט בשנים האחרונות. חברות התקליטים יכולות לדון בזה כמה שהן רק רוצות, אבל בסוף זה מאוד פשוט - האמן חושב שהמוזיקה שלו ראויה. זה שמישהו עם הרבה ניסיון בעולם המוזיקה חושב שזה לא ראוי זה בסדר וזכותו אבל אם הקהל אוהב את המוזיקה שלו - זה אומר הכל.
"חברי להקת קוקי לבנה (הפופולארית במיוחד בקרב בני נוער. ע.פ) הקליטו אלבום על אף שאמרו להם לא בכל חברת תקליטים. עלמה זוהר לא יכלה כבר יותר עם מנהלים והוציאה תקליט בתמיכת הקהל. עכשיו ירמי קפלן עושה את זה. אפילו מישהי כמו אחינועם ניני, שמיוצגת על ידי מנהל אמנים, מפיק וכו', עדיין בחרה במימון המונים בשביל שהקהל יתחבר למוזיקה שלה. בסופו של דבר זה לא רק כסף. מי שחושב שהוא מגיע להדסטארט בשביל לקבל רק כסף טועה. אם הוא לא הבין את זה לפני הקמפיין אז הוא מבין את זה תוך כדי".
ומה אתם אומרים לאלו שחושבים שמדובר בתרומה?
"זו לא תרומה. הם עומדים בצומת, מקבלים שקל ולא נותנים תמורה? לא. הם אומרים 'חבר'ה, זו האמנות שלי, בואו תקנו מראש את האלבום ותהיו חלק מהתהליך'. אני מבטיח לך שלא תמצא את המילה תרומה בהדסטארט. חס וחלילה, אנחנו מאוד לא רוצים שאמנים ייבקשו תרומה כי הם לא שם. הם לא בשלב של תרומה. זה משהו פרי-פייד לכל דבר, זו תמיכה באמן בהארקדור. זה לא חברת תקליטים שנותנת לו כסף להפיק אלבום ואז לוקחת ממנו 90 אחוז מכל הכנסה שהוא יניב אי פעם בחיים. אתה קונה ישירות מאמן שאתה אוהב את המוזיקה שלו, בלי מתווכחים".
אם נשים בצד מושגים כמו מימון וכסף, איך אתה מסביר את ההרתמות והקהילתיות הזו?
"לא מזמן מוזיקאית מסוימת כתבה בפייסבוק שלה שהדסטארט זה אחד הדברים הכי מדהימים שהיא עשתה בחייה, אבל שזה גם מרגיש כמו להיות עירומה על במה ולדבר מול כל השכבה של החברים הכי טובים שלה, שגם מחזיקים עגבניות בידיים. יש בזה גם המון חשש, אבל בסופו של דבר יש המון כבוד למוזיקאים, שהם גם היזמים וגם המוצר עצמו. יש אנשים שהם תומכים סדרתיים ומשקיעים אפילו סכומים של חמש ספרות. בסופו של דבר אנשים אוהבים את זה. הם אוהבים להיות חלק ממשהו".
