יש עבדים בישראל

היא נמצאת מתחת לפני השטח. לא נראה אותה ולא נשמע עליה, אלא אם נחפש. ולפעמים גם אז תחמוק מאיתנו, חרף כל המאמצים. בשנים האחרונות לא שמענו עליה הרבה. אולי פשוט התחבאה טוב מדי והקשתה עלינו למצוא אותה. מכל מקום - היא עדיין כאן, תופעת הסחר בבני אדם.

בשנים 2010-2009 חל שיפור משמעותי במספר קורבנות הסחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות שהיו קורבנות עבירה בישראל. מספר המקרים של סחר בנשים לזנות ירד באופן משמעותי ומקרים מועטים של קורבנות החזקה בתנאי עבדות אותרו על-ידי הרשויות. ישראל אף הועלתה בדירוג מחלקת המדינה האמריקנית לדרגה מספר 1, הגבוהה ביותר. שיפור משמעותי לעומת דירוגה עשור קודם לכן, אי שם בתחתית הרשימה. אלא שנדמה כי המדינה נחה על זרי הדפנה של הצלחתה והרשויות אינן ממשיכות כבעבר לאתר, לנטר ולטפל בתופעות של סחר בבני אדם בישראל.

הועסקו בקבצנות בתנאי עבדות. אילוסטרציה (צילום: גיל יוחנן)

בשנים האחרונות התגלו שלוש תופעות שונות העוסקות בסחר בבני אדם ובהחזקה בתנאי עבדות. ראשונים היו דייגים, שהועסקו על ידי חברה ישראלית בדיג, בתנאים קשים תוך מניעת שינה והיעדר מזון. הם חיו בים או בנמל, רחוק מעינינו. כך למשל סיפר ס', מהגר מסרי לנקה על תנאי עבודתו: "ביממה עבדנו כמעט ללא הפסקה, הטלנו רשת למים מדי חצי שעה עד שלושת רבעי שעה. כשהרשת הייתה במים יכולנו לנוח קצת, אבל לא יכולנו לישון יותר מחצי שעה ברציפות. היינו מאוד מאוד עייפים.

"עבדנו על הסיפון התחתון, שהיה לגמרי פתוח לרוחות. לא נתנו לנו מעילים ולא שמיכות והיה לנו מאד קר. במשך כל הימים על הספינה קיבלנו רק לחם יבש, לא קיבלנו ירקות ללא תוספת מזון כלשהי. אחרי שבוע אני והחברים שלי היינו כל כך עייפים ורעבים, שלא יכולנו להמשיך לעבוד. בשבועיים הללו לא קיבלנו כל מזון, אפילו לא לחם. היו לנו רק תפוחי אדמה שמצאנו על הספינה. במשך שלושת השבועות שבהם עבדנו לא קיבלנו שכר עבור העבודה, לא עבור שעות העבודה הרגילות ולא בעבור השעות הנוספות".

ו', מהגר מתאילנד, העיד גם הוא על חוויה דומה: "מאז שהגענו לנמל, במשך חודשיים, הועסקנו בדיג ובעבודות נמל. נדרשנו לעבוד לאורך כל שעות היממה: במשך שלוש שעות אספנו את רשתות הדיג, מיינו את הדגים ופרשנו את הרשתות שנית. בלילה עבדנו באופן זהה, ויכולנו לנוח ולישון שעתיים רצופות בלבד, בטרם נדרשנו לשוב ולאסוף את הרשתות פעם נוספת. בארבע לפנות בוקר היינו פורקים את הציוד בנמל. בסופי השבוע נדרשנו לנקות את הסירות ולתקן את רשתות הדיג שנקרעו במהלך העבודה. לא קיבלנו כפפות, ולאורך כל תקופת העבודה נפצענו בקביעות מן הרשתות, מהסרטנים ומהדגים. לא קיבלנו בגדים לחורף, ובקשותינו מהמעסיק זכו להתעלמות. נאלצנו להתחנן לתרומות מעובדי הנמל, בפרקי הזמן הקצרים שבהם פרקנו סחורה".

עוד סיפר כי "בזמן העבודה המעסיק היה צועק עלינו בעברית. לא יכולנו להבין מה הוא אומר וחשנו מותקפים. בסירות לא היו מקלחות מסודרות ונאלצנו להתקלח במים קרים, על גבי הסיפון. בספינה שעבדתי עליה לא היה חדר שירותים, ונאלצתי להיתלות מעבר לסיפון הספינה ולאחוז במעקה כדי לעשות את צרכיי. במהלך כל תקופת העבודה לא ניתן לנו אפילו יום מנוחה אחד". המוקד לפליטים ולמהגרים טיפל ב-21 דייגים שסבלו ממצב דומה. נוכח פירצה שעדיין קיימת בחוק, ייתכן מאוד שאי שם יש עוד דייגים המועסקים כעת בתנאי עבדות.

חוסר מודעות של הרשויות

בשנה האחרונה התגלו מהגרים חירשים ממזרח אירופה, שהועבדו על ידי ישראלים בקיבוץ נדבות. כן, הם אלה שניגשים אלינו ביושבנו בבית הקפה, עם חיוך. הם לא יכולים להתלונן כי אינם מתקשרים באופן שרוב הציבור מבין. רשות ההגירה תפסה גם נשים במועדון חשפנות בחיפה. 11 נשים, כולן ממזרח אירופה. הן נעצרו, נכלאו בכלא "גבעון" וגורשו, בטרם ניתנה הזדמנות לברר אם הן ניצולות סחר למטרות זנות.

המשותף לכל המקרים הוא היעדר המודעות של רשויות האכיפה ובראשן רשות ההגירה לתופעה, והנטייה לראות בכל מהגר או מהגרת איום דמוגרפי, תחת החובה לפעול להגן על קורבנות של עבירת הסחר בבני אדם ולפעול בשיתוף עם רשויות אחרות כדי לאתר את המעוולים ולמנוע את המשך פעולתם. לולא עירנותו של בית הדין לביקורת משמורת היו כל החירשים (יותר מ- 20 איש) מגורשים מישראל. באשר לנשים - רשויות ההגירה לא דאגו טרם שגירשו אותן לברר אם מדובר בקורבנות של סחר בבני אדם, ולא טרחו להביא את המקרה לידיעת המשטרה. לולא מעקב שגרתי של המוקד לפליטים ולמהגרים אחר הנעשה בכלא, לא היה יודע איש על גירושן. מצבו של ס' מסרי לנקה ושל חלק מהדייגים האחרים התגלה הודות לעירנות ולתושייה של עובדים ועוברי אורח שהבחינו במצבם בנמלים, ופנו לפעילי "המוקד".

מהגרים הם קבוצה מועדת לפורענות בכל הנוגע לניצול ולהחזקה בתנאים המגיעים כדי עבדות. מהגרי עבודה בחקלאות חיים בפריפריה רחוק מעין הציבור, הם חיים באתרי בניין. עובדות הסיעוד חיות בבית המעסיקים. גם כאן אין איש רואה את הנעשה בבית פנימה. המבנה החברתי הזה מטיל עלינו אחריות מיוחדת. אנו אלה שפוגשים באנשים אלה ברחוב, רואים אותם בתור לסופרמרקט, לדואר ולקופת חולים. עלינו להיות עירניים ולפקוח את העיניים.

עו"ד רעות מיכאלי, מנכ"לית המוקד לפליטים ולמהגרים. הטור נכתב לקראת מופע ההתרמה למאבק בסחר בבני אדם שיתקיים מחר, 11 ביולי. האירוע יכלול מופע של ישראל גוריון ואסף אמדורסקי