נסיך מצרים: פרידה מעומר שריף
אחרי 6 עשורים של קריירה, כבה אורו של עומר שריף, מי שרשם את אחת הכניסות המטאוריות בהיסטוריה של הקולנוע העולמי. אישיות קולנועית יוצאת דופן שהותירה אחריה רגעי קסם בלתי נשכחים. מרב יודילוביץ' נפרדת
השחקן המצרי עומר שריף הלך לעולמו
מצעדיו הראשונים בהוליווד כשריף עלי, בסרט "לורנס איש ערב", תפקיד מִשְנֶה שזיכה אותו במועמדות לאוסקר בשנת 1962 ובהצעות עבודה רבות, שמו של עומר שריף הפך לאטרקציה. הוא הפך לרודולף ולנטינו של הסיקסטיז.
עומר שריף ב"ד"ר זיוואגו"
אחרי שכבש את המסך במצרים בזכות סרטיו של הבמאי יוסף שאהין, קרוב משפחה שנתן לו את ההזדמנות הראשונה, תפקידו דובר האנגלית הראשון כבן בריתו של פיטר אוטול, פתח בפניו את הדלת לעולם. זו היתה תחילתה של קריירה יוצאת דופן שידעה עליות ומורדות עם לא מעט תפקידים בלתי נשכחים בסרטים שמקומם מובטח בהיכל התהילה של הקולנוע לצד לא מעט פלופים.
דמותו הקולנועית היתה תמיד חמה ועוטפת וגרמה לליבותיהם של מיליוני נשים וגברים ברחבי העולם לפרפר. הוא שיחק לצדן של שחקניות נערצות כמו סופיה לורן, אינגריד ברגמן, אנוק אימה, ג'ולי כריסטי, קתרין דנב וברברה סטרייסנד. עם השתיים האחרונות ניהל רומנים מתוקשרים. קשריו הרומנטיים עם ברברה סטרייסנד, ערב מלחמת ההתשה, כמעט והובילו לשלילת אזרחותו המצרית. סטרייסנד, יהודיה במוצאה, לא הסתירה את עמדותיה הפרו-ישראליות מה שנגע בעצבים החשופים של הממשל בקהיר.
בסופו של יום, ועל אף היקף הסרטים בהם השתתף, למעט "דוקטור ז'יוואגו", בו שיחק בתפקיד הראשי, אף אחד מהם לא השתווה לתפקיד המבריק שגילם בסרטו של דויד לין.
הטריילר של "מצחיקונת" עם עומר שריף וברברה סטרייסנד
שריף נולד באלכסנדריה כמישל דמיטרי שאלוב, בן למשפחה עשירה של סוחרי עצים ממוצא לבנוני וסורי. בביתו, שהיה פתוח לכל השמנה והסלתה של מצרים, היה מתארח דרך קבע המלך פארוק לפני הדחתו בשנת 1952. הוא למד בויקטוריה קולג' בקהיר, מוסד בעל אוריינטציה אירופאית וסיים תארים במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה של קהיר. בשנת 1954, אחרי חמש שנים בעסקי היבוא של המשפחה קיבל הצעה לתפקיד ראשי בסרט, "השמש הלוהטת", של שאהין שנחשב לאחד הבמאים המצרים המובילים. את שמו המקורי החליף בשמה של דמות ששיחק בסרט.
על סט הצילומים פגש את פאטן חממה, מי שהיתה כבר אז מהשחקניות האהובות והמוערכות בקולנוע הערבי. הם הפכו לזוג על המסך ומחוצה לו ובשנת 1955, לאחר שהתאסלם עבורה, נישאו השניים. שנים ספורות לאחר הולדת בנם המשותף, טארק, נפרדו דרכיהם. על אף המוניטין שטיפח ככובש נשים, בהן לא מעט אגדות חיות, שריף מעולם לא נישא בשנית. לדבריו, חממה היתה אהבה שאין שניה לה.
שריף כיוון לקריירה בינלאומית ובעקבות החלום נסע ללימודים ב-RADA שבלונדון, מבתי הספר המובחרים בתחום המשחק. בשנות השישים עם שני שוברי הקופות הגדולים של התקופה, שכבשו את המסכים בעולם כולו - "דוקטור ז'יוואגו" ו-"מצחיקונת" – המטרה הושגה: שריף הפך לכוכב לא רק במצרים אלא בעולם המערבי כולו.
לצדה של סופיה לורן שיחק בסרט "נפילתה של האימפרייה הרומית", בבימויו של אנתוני מאן ולאחר מכן לוהק לתפקיד בסרט "Behold A Pale Horse", של פרד צינמן שעסק במלחמת האזרחים בספרד. לאחר מכן הגיע "הרולס רויס הצהוב" על נבחרת האולסטאר שבו עם אינגריד ברגמן, רקס האריסון, שירלי מקליין, ז'אן מורו ואלן דלון.
לצד הצלחות היו גם לא מעט כישלונות כמו סרט ההמשך של "מצחיקונת" שיצא לאקרנים בשנת 1975. הסרט גרף אמנם יותר מ-40 מיליון דולר אבל שריף זכה לביקורות צוננות. גם בסרטו של טרנס יאנג, "מאירלינג", לצדן של אווה גרדנר וקתרין דנב, הביקורת נותרה קרירה.
שנות השבעים היו שנים של אכזבה עם תפקידים בסרטים איומים שנועדו לכסות על חובות כבדים שצבר בהימורים. הבחירות האמנותיות לא עשו כבוד לכשרון הקולנועי שלו לשון המעטה ("הפנתר הורוד מכה שנית", בחזרה לעדן", "סודי ביותר"). הקסם, כך נראה אז, פג.
מסך הקולנוע פינה את מקומו לסרטים וסדרות טלוויזיה מינוריים ("פטר הגדול", "אנסטסיה: המסתורין של אנה", "יקטרינה הגדולה", "עשרת הדברות"), תיאטרון ובתי קזינו גדולים
באירופה. שריף הפנה עורף להוליווד וחזר לאהבה הישנה – ברידג'. כוכב על מסך הכסף אבל גם סביב שולחן הקלפים, הוא דורג כאחד השחקנים הטובים בעולם, כתב ספר על ברידג', הפיק קלטת הדרכה לחובבים ושימש כבעל טור קבוע בעיתונים וירחונים מקצועיים בתחום.
עדנה מסוימת הגיעה בשנת 2003 עם זכייתו בפרס הסזאר על תפקידו בסרט "מסייה איברהים", הפקה קאמרית צרפתית מקסימה בבימויו של פרנסואה דופרון בו שיחק בעל חנות טורקי שמתיידד עם נער ממוצא יהודי. אך מאז הופיע שמו בעיקר במדורי רכילות עם פרסומים על התנהגות לא הולמת והתפרצויות אלימות. שריף נעצר בפריז לאחר שתקף שוטר ושוב בבוורלי הילס בעקבות קטטה במגרש חניה.
באחד הראיונות הנדירים שנתן בשנים האחרונות לחייו אמר שריף: "אין בי חרטה. אינני יודע את משמעות המילה. לו הייתי חוזר אחורה בזמן, הייתי נוהג בדיוק אותו הדברים. למזלי הטוב, לא כל מה שעשיתי היה זבל תמורת כסף. היו לי גם רגעים נפלאים".
ביום שישי אחר הצהריים כבה אורו של מי שרשם את אחת הכניסות המטאוריות המפתיעות בהיסטוריה של הקולנוע העולמי. אישיות קולנועית יוצאת דופן שהותירה אחריה רגעי קסם בלתי נשכחים וקיפלה בתוך סיפור חייה את האמרה: הכל זמני.
