שדה קרב: מתי ריב זוגי הופך למלחמת עולם?
אומרים שאין זוג שלא רב לפעמים, אבל יש זוגות שבאופן ספציפי, פשוט לא יודעים לריב. קבלו את ארבע המכות הגדולות ביותר של הריבים הזוגיים, למען תדעו ותישמרו מהן בעתיד
מכר טוב שלי הודיע לי לאחרונה שהוא התחיל בהליכי גירושים מאשתו. כששאלתי אותו למה הם נפרדים, הוא ענה לי במשפט אחד: "הראלה, אנחנו פשוט לא יודעים איך לריב". זוהי אחת מהרעות החולות בחברתנו - רובנו פשוט לא יודעים לריב בצורה מכובדת, ומסתבר שזאת ממש מיומנות נרכשת.
עוד בנושא:
כל יום היא מאיימת עליי מחדש בגירושים
הרגע שבו את גוערת בו והופכת לאמא שלך
אתם בזוגיות והתאהבתם באחר? יש פתרון
כל פסיכולוג או יועץ זוגי יאמר בפירוש שזה בסדר גמור לריב מדי פעם, השאלה היא איך הריב מתנהל ומהן ההשלכות שלו על הזוגיות. ישנם זוגות שבאופן טבעי מצליחים לריב מבלי ליצור משקעים - הם מתווכחים על נושא מסוים, כל אחד אומר את דעתו, יש אולי כמה ימים של כעס הדדי, אבל בסופו של דבר הם מלבנים את העניינים, משלימים ופותחים דף חלק.
לעומתם, ישנם זוגות שכל מריבה ביניהם מהווה מסמר נוסף בארון הקבורה של הזוגיות שלהם. הם לא מצליחים להשתחרר מרגשות הכעס, הם מטיחים אחד בשנייה האשמות קשות מאוד, וכך בכל מריבה נוצר עוד משקע ועוד משקע, עד שכבר לא ניתן לשאת את כל המשקעים שנוצרו.
4 דברים שאסור לעשות במריבות שלכם
חוקר בשם ג'ון גוטמן בדק וחקר את הנושא, ומצא שקיימים ארבעה דברים הרסניים במיוחד שאסור לזוגות לעשות במהלך מריבה. הדבר הראשון הוא ביקורת: מרבית האנשים לא יודעים איך להעביר ביקורת בצורה בונה. במקום זאת, אנו נותנים לצד השני תחושה לא טובה גם אם כוונותינו טובות, וכפועל יוצא - הוא מיד מתגונן ומנסה "להחזיר".
רוצים דוגמה: ובכן, נניח שאחד מבני הזוג הוא טיפוס קצת "בלגניסט", כלומר לא שומר על סדר ולא מקפיד על ניקיון, ולצד השני זה "מקפיץ את הפיוז". מן הסתם, מדובר במשהו שמאוד יכול להפריע לבני זוג שחשובים להם סדר וניקיון, ולכן לגיטימי לחלוטין להעיר על כך במטרה לנסות לשנות את המצב ולהפוך את ה"בלגניסט" למסודר יותר. השאלה היא איך עושים זאת בחוכמה. אם הביקורת תהיה בסגנון "נמאס לי מהבלגן שלך, מתי תלמד לשמור על הסדר! הבית נראה כמו דיר חזירים" - מיותר לציין שהתגובה של הצד השני לא תהיה טובה. לא רק שהוא ימשיך בסורו, אלא יתכן גם שהמצב יהיה גרוע יותר מתוך רצון לעשות "דווקא".
איך אפשר לומר זאת בצורה אחרת? פשוט מאוד: "תקשיב, אתה יודע שסדר וניקיון מאוד חשובים לי, ואשמח מאוד אם תקפיד קצת יותר". מומלץ אפילו לבחור שלושה דברים שהכי מפריעים לך ולדבר עליהם ספציפית, לדוגמה: שהבגדים לא ממוקמים בסל הכביסה או שהכיור מלא בכלים או שהנעליים מפוזרות בסלון. הרעיון הוא להעביר את הביקורת ולומר את דעתכם מבלי לפנות אצבע מאשימה על הצד השני.
הדבר השני שהחוקר מצא הוא התגוננות. אני חושבת שכמעט אצל כל אחד מאיתנו קיים אינסטינקט של התגוננות במצב של מריבה. כאשר מישהו בא אלינו בטענות, אנחנו לא תמיד באמת מקשיבים למה שנאמר. במרבית המקרים רובנו כל כך מרוכזים בהתגוננות, שאנחנו בקושי עוצרים לרגע להבין מה בן הזוג מנסה בכלל לומר לנו. אין לנו עניין להבין איפה אנחנו לא בסדר, ומה שחשוב לנו באותו הרגע הוא להתגונן. באופן כזה, המריבה הופכת מהר מאוד לדו-שיח של חירשים.
אז מה כן לעשות במקום להתגונן? אני יודעת שזה לא פשוט ואפילו דורש להילחם באינסטינקטים הבסיסיים שלנו, אבל בפעם הבאה שבני הזוג מעבירים עליכם ביקורת או מטיחים בכם אשמה כלשהי, אנא עצרו רגע לפני שאתם יורים. קחו נשימה עמוקה, ספרו עד 10, הפנימו את המסר שניסו הרגע להעביר לכם. הקשיבו באמת, שכחו מהאגו ונסו להבין היכן הייתם לא בסדר. אם אחר כך תרגישו צורך להתגונן, זה בסדר, אבל רק לאחר שבאמת הקשבתם לבן הזוג, והבנתם מה הבעיה.
הדבר השלישי שהחוקר מצא הוא בוז, לעג והתנשאות. ישנם אנשים שיודעים לשמור על קור רוח מדהים במהלך מריבה. הם נשארים רגועים ומנהלים את הוויכוח בצורה מכובדת, בלי פרצופים חמוצים, קללות ואמירות של בוז, לעג והתנשאות. אבל בינינו, כמה אנשים כאלה יש? חלק גדול מאיתנו נולד עם מזג ים תיכוני של פתיל קצר, ובחלק מהמקרים מדובר ממש בחמימות מוח מסוכנת.
יצא לי להיתקל בזוגות שכל מריבה אצלם הופכת להיות מלחמת עולם שלישית - הם מקללים, מגלגלים את העיניים בלעג, צווחים בקולי קולות, עד שלאחד מהם כמעט מתפוצץ וריד במצח. לעיתים נזרקות לאוויר גם אמירות מתנשאות ופוגעניות מאוד שנאמרות בשעת כעס, אך לא תמיד יש מהן דרך חזרה. למשל "מה חשבתי לעצמי שהתחתנתי איתך", "את/ה הטעות של חיי", "יכולתי להצליח הרבה יותר בלעדיך" וכן הלאה.
טמפרמנט זה דבר מולד, ומאוד קשה לשנות אותו, אבל עם מספיק מודעות ורצון, בהחלט אפשר לשפר את המצב וללמוד כיצד "לנהל את הכעס" בצורה טובה יותר. הצעד הראשון הוא להבין שיש לכם בעיה, ולאחר מכן להחליט כיצד מטפלים בה - האם לבד עם עצמכם או בעזרת איש מקצוע. כך או כך, זהו נושא שחייבים לטפל בו, ויפה שעה אחת קודם.
לסיום, הדבר הרביעי והאחרון שהחוקר מצא במסגרת המחקר הוא התחמקות והסתגרות. כפי שיש אנשים שמיד מתגוננים או מתקיפים במצב של מריבה, יש גם כאלה שבאופן אוטומטי מסתגרים ומתחמקים מהסיטואציה. בני הזוג מעבירים עליהם ביקורת או מטיחים בהם אשמה כלשהי, והם בתגובה טבעית פשוט מתכנסים בתוך עצמם. במצב כזה הצד השני מרגיש כאילו לא מקשיבים לו, ושלבן הזוג פשוט לא איכפת מכלום.
ההמלצה שלי לאנשים מסוג זה היא למצוא רגע מתאים לדבר עם בני הזוג כשהכל על מי מנוחות, ולהסביר שבמהלך מריבה אתם צריכים קצת זמן לעצמכם כדי לעכל, ורק אז להגיב. כמובן שלא צריך לחכות עם התגובה זמן רב מדי, אך ברגע שתסבירו לצד השני שזה האופי שלכם, ההסתגרות שלכם תהיה הרבה יותר מובנת ותתקבל באופן אחר.
לסיכום, זכרו שמריבות הן דבר טבעי בכל מערכת זוגית, ושהחוכמה היא לדעת כיצד לצלוח אותן בשלום. לפני שאתם מגיבים לבני הזוג, זכרו לעצור רגע ולחשוב קודם. אם תצליחו להתעלם מהשלילי ולחזק את החיובי, אפילו ברמת המחשבה, זה יעשה את כל ההבדל בין מריבה הרסנית לבין מריבה שאפשר לצמוח ממנה.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב"
לפנייה לכתב/ת 
