ביקורת ספר: סקס, אידאות ומדע בדיוני

"בידיים ריקות" של אורסולה ק' לה גווין, שיוצא עתה בתרגום מחודש, הוא כמו מסר מעולם שהחרבנו, ואולי עוד נייצר דומה לו בעתיד. הוא לעתים ממש נוגע במעין "שריר נפש נוסטלגי", ולעתים מצמרר מרוב פחד. אבל אפשר לראות בו לא רק מסר לכאורה אובייקטיבי, אלא סוג של אזהרה נוקבת. הוא מתרחש באלף התשיעי, אי שם בעתיד המאוד רחוק, והדמות המובילה אותו הוא שבק, פיזיקאי השוקד על תאוריית זמן הרמטית, ומתארח בכוכב לכת שכן.

אבל שבק לא מעוניין רק במיפוי פיזיקלי של היקום, הוא למעשה אידיאליסט חברתי, והוא מעוניין לשבור את החומה הפיזית והנפשית בין שני כוכב הלכת שמוצאם דומה, וליצור מציאות אוטופית של שיתוף ורעות. אבל מתברר שהחומות שבני אדם בנו הן גדולות מדי. למעשה, מדובר בשני כוכב לכת שלכל אחד מהם אידיאולוגיה נוקשה משלו. האחד מאמין ברכוש, והאחר בחוסר רכוש. בפועל, מדובר בצמד ישויות שלוקחות אותנו אחורה אל המלחמה הקרה. כוכב אחד הוא בן דמותה של ברית המועצות, עם אי אילו שינויים הכרחיים, והכוכב האחר הוא כמובן: אמריקה הקפיטליסטית.

חשוב להבין שהספר נכתב ב-1973, תקופה שבה העולם היה מחולק לשניים, ולא נראה בעתיד שום דבר שעלול לסמן את מה שיקרה ב-1991. בתחילת הספר דומה שלה גווין לא נוקטת עמדה שיפוטית כלפי אף אחד מתפיסות העולם, אבל ככל שהספר נמשך, דומה שאין מנוס, והקפיטליזם הוא בכל זאת הרע במיעוטו, כי הדבר המהותי ביותר עבור אדם העתיד הוא לא שיטה כלכלית או מדינית או היסטורית, אלא הרעיונות שלו, או מדויק מכך: המקום שבו לא יכלאו וירדפו בגלל רעיונותיו. וכשמסתכלים על זה כך, אין מנוס מלבחור באמריקה כאופציה הפחות גרועה.

בידיים ריקות". בסופו של דבר, הכל זה יצרים

אבל מה שנפלא בדרך שלה גווין כותבת אותו, הוא האופן שבו היא מנסה להתבונן מה מסתתר מתחת לאידאולוגיות, וזה בעצם מה שמכונן את נפש האדם. היא מנסה לענות על שאלות כמו מאיפה אידיאולוגיות בכלל צומחות, מה מניע ומזין אותם, על מה הן באות להגן אם בכלל, והתשובה שלה, למרות שאינה נוקבת בה בצורה ישירה, היא מאוד ברורה: האידאולוגיות באות למלא את החלל, לסוכך בין האדם לבין האימה הגדולה. בלעדיהן האדם יהיה יצור אבוד, פראי, לא תפקודי, הדומה יותר ליצור פרא מתוחכם מאשר להומו-סאפיינס.

אבל "בידיים ריקות" טומן בתוכו עוד היבטים מעניינים, שאולי החשוב בהם הוא ההיבט המיני, האופן שבו אנשים מקיימים יחסי מין, האופן שבו הפוליטיקה של יחסי המין מתפרקת. למרות ניסיונות להכניס לעלילה אלמנטים פמיניסטיים, בסופו של דבר גווין הולכת למקום מעט צפוי באבחנה שלה - סיפור האהבה בין שבק לבין אשתו מוכיח את הצפוי והמתבקש: גם בעולם שבו יחסי מין הם תועלתניים ופונקציונליים, האדם תמיד יחפש משהו מעבר לכך. את הרעות, את החיבה. את האינטימיות והשותפות.

דמותו של שבק לאורך הסיפור נותרת מעט חידתית. היא מוכפפת לחזון הרעיוני שלו - וזה מה שמוביל אותה ואותו. הוא סולל את דרכו תוך כדי דיונים סמי-פילוסופיים עם אשתו ועם עוד אנשים, כדי להבהיר את עמדתו, לכן הסיפור במידת מה מתגבש ומתקדם דרך הדיאלוגים. אבל ישנו קטע אחד שנותר סתום ומעורר מחשבה, קטע שבו שבק משתכר ומנסה לכפות את עצמו על נערת ליווי דעתנית.

לכאורה, לא מדובר בסצנה שהיא קריטית לסיפור הגדול,

אבל כשמסיימים את הספר היא עדיין מנקרת ומטרידה. מצד אחד, יש תחושה כאילו הסצנה אינה שייכת לספר. היא כמובן פוגמת בדמותו האידאליסטית של שבק, ולא מספרת שום דבר על אופן הגשמת החזון האוטופי שלו או כמובן - על כישלונו. מצד שני, אולי בעצם זה המסר החשוב ביותר אותו שותלת לה גווין. מסר מטריד, עוכר שלווה, אפילו מצמרר, והוא - שלא משנה בכמה השכלה, מידע, פיזיקה, וכדומה אנו ממלאים את תודעתנו, תמיד יהיה בנו צד אפל וחייתי. 

חלקנו נצליח להתמודד איתו, חלקנו נצליח לכסות אותו באידאולוגיות ואג'נדות, אבל הוא שם, אורב, ומוכיח שאנחנו מאוד שבירים. שלא משנה איזו דרך עשינו, עדיין אנו במידת מה שבויים של היצר שלנו. ואולי בעצם הסצנה הזו היא מסר ביקורתי נוקב כנגד הקפיטליזם, שבעולם אותו טווה לה גוון, הוא בכל זאת מנצח. אולי בעצם לה גווין מנסה לומר לנו שברגע שמשחררים את האדם להגשים את עצמו, שלא כובלים אותו רעיונית וכלכלית, שלא ממשטרים אותו בכל צעד, כנראה שגם לזה יש מחיר.

סך הכל, "בידיים ריקות" הוא ספר מהנה, אם כי קצבו לעתים מעט מדשדש בתוך האידאות שלו. בניגוד לספרי מדע בדיוני רבים, הוא לא מתאהב יותר מדי במיפוי הסביבה הטכנולוגית העתידית. הכוח שלו הוא בממד הרעיוני, האינטלקטואלי, וגם בכישרון הכתיבה של לה גווין, שהוא בהחלט משב רוח מרענן בז'אנר, שמבחינה פואטית לפחות, הוא לא פעם מאוד מקובע, יבש וחסר מעוף.

"בידיים ריקות", מאת אורסולה ק' לה גווין. מאנגלית: עמנואל לוטם. הוצאת "מובי דיק". 410 עמ'.