כבר שלוש שנים אתה לא חוגג יום הולדת

סבא, כבר שלוש שנים אתה לא בא לחגוג יום הולדתך. כבר שלוש שנים כל המשפחה חיה עם חוסר ידיעה מוחלט מה עלה בגורלך. עברו שלוש שנים מאז שיצאת מהבית לסיבוב קטן כפי שאמרת, אולם הוא עדיין לא נגמר.

מתגעגעים

בתקופה הזו אירועו דברים חשובים במשפחה, ורציתי לעדכן אותך. מאז שמשטרת ישראל הכריזה עליך כנעדר, נולדו לך שלושה נינים משני נכדיך האהובים. התאומים, ורוניקה ומיכאל חגגו שנתיים לא מזמן ולאון שקרוי על שמך (בתקווה שתשוב), יחגוג עוד מעט יומולדת שנה. האם הם יזכו להכיר אותך סבא? האם תשוב מאיפה שזה לא יהיה? אני רוצה שתהיה עבורם הסבא המיוחד והאהוב כפי היית עבורי.

סבתא יבגיניה, לא שינתה דבר בחדר שלכם, הכול נשאר בדיוק באותו המקום כפי שהיה ביום שיצאת ב 12 ביולי - לפני שלוש שנים בדיוק. הרי מה הטעם לשנות ולסדר מחדש, אם היא מצפה שתשוב הביתה. היא עדיין מחכה לך באותו החדר שתביא לה פרחים ליום הולדתה, או סתם ככה כי הרומנטיקה בינכם הייתה כמו אצל זוג צעיר.

סבא לאוניד, חיפשנו וחיפשנו אך עדיין לא מצאנו אותך ולא השגנו אף לא בדל של מידע היכן אתה ומה קרה לך. אי הוודאות מטריפה אותנו. זה לא כמו אדם שמאושפז בבית חולים ומשפחתו ממתינה שישוב. זה לא כמו אדם מבוגר שהלך לעולמו ויש השלמה עם האובדן ויש קבר לעלות אליו. אצלנו סבא יש סימן שאלה גדול. אי אפשר להשלים עם דבר שאינך יודע מהו.

זו פעם שנייה שטרגדיית ההיעדרות מכה במשפחה, אבל הפעם זה אחרת. סבא, אתה סיפרת לנו פעמים רבות על אביך, יוסף, ששירת בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה. בשנת 1942 הוכרז כנעדר יחד עם עוד חיילים רבים שלא חזרו מן הקרב, גם לא בארון. את זה אפשר להבין. הייתה אז מלחמה נוראה שהתפרסה על שטח עצום. אבל כאן, במדינה כל כך קטנה ואין מלחמה, איך ייתכן שנעלמת כאילו בלעה אותך האדמה?

במהלך מסע החיפושים אחריך הכרתי הרבה אנשים טובים, בכנסת, במשטרה בעיריית פתח תקווה וכמובן מתנדבים רבים. אבל עדיין לא הצלחנו למצוא אותך. אפילו אין בידנו חלק אחד מתוך הפאזל שיכול לספר לנו מה קרה.

סבא לאוניד, כל שנה אנחנו מתאספים בבית שממנו יצאת ו"חוגגים" יום הולדתך, בלי עוגה, בלי שירים בלי שמחה.

למידע על נעדרים נוספים ניתן להיכנס לעמוד הפייסבוק נעדרים – פורום המשפחות.