ידיים טובות: ההצלחה של המוסכניק העיוור
עסיף הפקיסטני נולד ללא עיניים ומגיל קטן פירק צעצועים כדי להרכיב אותם. כשהיה נער התחיל לעבוד עם מכוניות והדהים בכישוריו. עכשיו, כשיש לו מוסך משלו, הלקוחות באים בהמוניהם: "קיבלתי מתנה. לא מרגיש נכה"
כילד היה עסיף פאטל מפרק צעצועים וטרנזיסטורים, מסתמך על חוש המישוש שלו ומרכיב אותם מחדש. פאטל, מקרה נדיר של אדם שנולד ללא עיניים, הוא היום מוסכניק ידוע בפקיסטן. סיפור הצלחה נדיר במדינה שבקושי מעניקה אפשרויות לעיוורים להתקדם.
עוד חדשות בעולם:
איראן: רוצים להתגרש? רק אחרי טיפול זוגי
כלת נובל לשלום בת 18: פתחה בי"ס לפליטות
לא רצה לשלם על מזוודה, לבש כל בגדיו וקרס
לקוחות רבים מגיעים למוסך הקטן שלו בקראצ'י. הם משאירים את המכוניות בידיו המנוסות של עסיף בן ה-44. "כל פעם שאבא שלי הביא דברים הייתי פותח אותם, מנסה להבין את זה עובד", הוא נזכר בילדותו והולך לטפל בקרבורטור של טויוטה ישנה.
קרוב לשני מיליון עיוורים יש בפקיסטן. את העיוורון של מחציתם אפשר היה למנוע באמצעות טיפול רפואי הולם. ההזדמנויות של העיוורים, כמו של שאר בעלי המוגבלויות, מעטות. רבים מהם נאלצים לקבץ נדבות ומספר המקומות שנגישים להם קטן מאוד. משפחות רבות מתכחשות אליהם.
המקרה של פאטל היה שונה. "אותי עודדו בבית", הוא מספר. המפתח להצלחה, לדבריו, הוא חוש המגע החד שלו. "חשוב לי לגעת ולקלוט איך ומה זה". בגיל 15, אחרי שנשר מבית הספר, הוא התחיל לעבוד במשרה חלקית במוסך.
"נתנו לי לפתוח את צלחת הקלאץ'. הם היו קצת בהלם. לפי הביטחון שלי הם חשבו שכבר עבדתי במקום אחר", עסיף נזכר. אחר כך קיבל "קידום" לתיבת ההילוכים. "הרווחתי את האמון שלהם. הם ידעו שלילד הזה יש מתנה מאלוהים והוא יכול לעשות את העבודה".
"המכונית נפלה עלי, הרמתי אותה והמשכתי לעבוד"
בהמשך הקריירה קנה מכונית כדי להתאמן עליה. "העבודה של מכונאי היא לאבחן. הדבר העיקרי הוא לאבחן אם יש בעיה ולמה. זו מתנה מאללה".
פהאד יוניס, לקוח כבן 30 שעובד בייבוא וייצוא של מכוניות, מגיע למוסך ואומר שהלקוחות באים בזכות איכות העבודה. "הוא מתקן כל בעיה. אנחנו נותנים לו את כל המכוניות שלנו. קטנות וגדולות".
אבל זה לא תמיד הולך חלק. עסיף מספר על מקרה שבו השתעשע עם מנוע בנזין שהחל לבעור. "הייתי צריך לשפוך חול כדי לכבות אותו", הוא נזכר. בפעם אחרת ומסוכנת לא פחות נשבר הג'ק כשעסיף עבד מתחת למכונית, ולדבריו היא נפלה עליו. "לא חששתי. פשוט הרמתי אותה, החלפתי ג'ק והמשכתי לעבוד".
פאטל מתייחס לעיוורון שלו כברכה, ומתעקש שהוא לא חושב על עצמו כמוגבל. "אם הייתי מרגיש נכות כלשהי לא הייתי מסוגל לעשות מה שאני עושה. אם אין לך משהו מלידה אתה לא מרגיש שהוא חסר. אם יש וזה נלקח ממך זה כואב יותר".
לפנייה לכתב/ת 
