הכל אנשים / סיכום ווימבלדון
סרינה וויליאמס התאהבה במוגורוסה, ניק קיריוס עיצבן את כולם, קרוליין ווזניאקי הביכה את המארגנים ונובאק ג'וקוביץ' שוב הגיע לשיא בדיוק מתי שצריך. רגע אחרי שהחגיגה הירוקה נגמרה, אלו היו הטניסאים שעשו את ווימבלדון 2015
בגמר אתמול זה היה והרגיש שוב כמו פרק בסדרה "ג'וקוביץ' נגד העולם". שוב הקהל היה עם פדרר, מלך הדשא של העשור הקודם, ואיתו גם רוב אוהדי הטניס. המשחקים בשלבים המוקדמים של הטורניר, אלה שפדרר הרשים בהם יותר, טשטשו את העובדה שהסרבי ראשון בעולם והשווייצרי, על שלל עיטוריו ותאריו, עדיין שני.
כשהם נפגשים בפעם ה-40 ומתכתשים פעם נוספת מבינים: היכולת של ג'וקוביץ' להוציא מעצמו טניס מושלם ונטול פחד בדיוק ברגע הנכון היא זאת שעושה אותו הכי טוב כמעט בכל תחרות שישחק
בה. אם פדרר נתן את המשחק הטוב שלו בטורניר בחצי הגמר, ג'וקוביץ' הגיע לשיא בדיוק בשיא.
אחרי חצי גמר טוב, אך לא מעולה, מול רישאר גאסקה ומותחן של חמש מערכות מול קווין אנדרסון בשמינית הגמר, לרגע האמת הגיע ג'וקוביץ' משויף ורענן. מעטים האנשים בבריטניה שרצו ששוב יאכל להם מהדשא. מעטים אלה שחשבו, גם כשפדרר הצליח לגרד את המערכה השנייה, שהוא לא יאכל להם חתיכה ממנו.
במערכה הראשונה המשחק עוד היה צמוד, אבל הנתונים שיקפו משהו אחר. פדרר רשם במהלכה 11 טעויות לא מחויבות (לעומת 3 של הסרבי). ג'וקוביץ' עשה 16 שגיאות בכל המשחק. מתוך שבע אפשרויות שבירה ניצל הקרחון רק אחת. גם כשזה כבר קרה, הוא נשבר מיד אחר כך.
אחרי מערכה שנייה חלומית הוא נשאר מרוקן ובלי אוויר, ובמערכה האחרונה, כשכבר הרים ידיים ונפרד באיטיות מהגביע שפעם היה מצרך חובה בארון שלו, גם הוא התחיל להשלים עם העובדה שאולי אולי, מתחת לאף, צומח בלונדון "מלך דשא" חדש. ואם לשפוט לפי התפוקה שלו באנגליה בשלוש שנים האחרונות (שתי זכיות וגמר), הוא גם לא ממש חדש.
2. סרינה וויליאמס ניצחה הרבה יריבות בקריירה שלה. כל כך הרבה בנות בסבב העולמי ניסו להכניע אותה ולגבור עליה ונכשלו. ב-2015 רק אחת הצליחה.
ויקטוריה אזרנקה, אחת שעשתה לה פעם חיים קשים, מביאה אותה לקצה בכל פעם מחדש, אבל בכל חמשת המפגשים האחרונים ביניהן ירדה מנוצחת. מריה שראפובה מקבלת ממנה שיעור פעם אחר פעם, ואחרי ההפסד התורן בחצי הגמר ביום חמישי צנחה מולה למאזן 18:2 מביך כמעט. אחותה הגדולה הייתה צריכה לחכות חמישה משחקים כדי לחלץ ניצחון (במונטריאול), אבל כשזה היה חשוב באמת, סרינה הייתה סרינה וסגרה עניין עם 3:6, 4:6 מהיר.
לפני יומיים גם גרבינייה מוגורוסה הצטרפה לרשימת הקורבנות של אחת מהטניסאיות הדומיננטיות בהיסטוריה. בהתחלה היא נתנה את הרושם שהיא על הגל. וויליאמס עשתה שלוש שגיאות כפולות רק במשחקון הראשון, ומוגורסה, שלא מייצרת נקודות רק מטעויות של אחרות, לא חששה להתנפל.
זה החזיק מעמד מערכה אחת תמימה, עד שהדוב התעורר משנת הצהריים. בסוף גילינו שבניגוד ליחסים הקרירים עד לא קיימים עם שראפובה ושאר הבנות שמוצאות את עצמן עם הזנב בין הרגליים במשחקים מולה, מוגורסה הצנועה והביישנית היא כנראה השחקנית שסרינה הכי אהבה לנצח.
בזמן שעבר עד טקס הסיום הספרדייה הצעירה, שלא ממש הספיקה לעכל את המעמד שהגיעה אליו, בכתה מתחת לכובע. רגע לפני, על הרשת, החליפה את לחיצת היד המהוססת והברכה למנצחת בחיבוק של מעריצה. בסוף עשתה סיבוב עם הצלחת הכסופה הקטנה, ולראשונה בחייה, כנראה, הרגישה איך זה שקהל מרעיף עליה אהבה אמיתית. סרינה התאהבה גם, ובסוף אמרה לה במפגן לא אופייני של חמימות: "אל תבכי. את עוד תזכי כאן מאוד בקרוב".
3. קרוליין ווזניאקי. בשנת 2007 נפל דבר בעולם הטניס בכלל ובווימבלדון בפרט. מארגני הטורניר הודיעו כי הגיע הזמן ש"שוויון בין המינים" יהיה משהו שקורה בשטח ולא רק סיסמה, וקבעו כי יוענקו סכומי כסף זהים לזוכים ולזוכות.
אחרי שבשנת 2006 האלוף רוג'ר פדרר גרף 1.17 מיליון דולרים והאלופה אמילי מורזמו שלשלה סכום מופחת של 1.11, הוחלט לשים סוף למנהג המגונה (שעד אותו רגע היה קיים רק בווימבלדון). תשע שנים אחר כך, בזמן שהגבר עדיין מקבל גביע כפרס והאישה רק צלחת שושנים, העיסוק בסוגיות כמו אפליה וקיפוח צץ מחדש והרים ראש.
קרוליין ווזניאקי (שהודחה עוד לפני רבע הגמר) הציתה אותו מחדש כשהתלוננה על כך שנשים לא מקבלות מספיק חשיפה במגרש המרכזי. מארגני התחרות ניסו לצנן את הביקורת ולטעון שאין מאחורי האמירה יד מכוונת, אבל בבדיקה שנעשתה בעניין התגלה כי הטענות שהיא השמיעה דווקא מוצדקות. רק 38 אחוזים מהמשחקים ששוחקו במגרש המרכזי היו של נשים.
אם משווים זאת לגראנד-סלאמים בצרפת, אוסטרליה וארה"ב - שם אחוזי ההופעות של הבנות מתקרבים לסביבות ה-50 - הקברינטים בלונדון דווקא צריכים לספק הסברים. גם אם לראות משחק בין אנדי מארי לרוג'ר פדרר זה עדיין אטרקטיבי ומושך יותר מצפייה בסימונה האלפ ופטרה קביטובה, וסרינה מנצחת את כולן. מסתבר שב-2015 הרבה יותר קשה לשלוח אוטומטית את השחקניות הבכירות למגרשים הצדדיים.
4. ניק קיריוס. בעידן של רוג'ר פדרר, סטניסלאס וואוורינקה ורפאל נדאל, אפשר לשמוע מדי פעם אנשים מלינים על כך שהסבב של היום מלא בשחקנים טובים ומנומסים מדי. חסרים ילדים רעים, הם אומרים. כאלה שישברו את הכלים, יעיפו את הקלאסה לאלף עזאזל ויהיו קצת ג'ון מקנרו.
ניק קיריוס שמע אותם, הפנים ודאג ליישם. הוא תמיד נחשב לפרובוקציה מהלכת, אבל לשיא הוא הגיע בטורניר הנוכחי. במשחק מול רישאר גאסקה עבר את גבול הטעם הטוב, "זרק" משחקונים, התחצף לשופט וחיבק את אחד מילדי הכדורים במופע על טהרת הביזאר.
באחת מההפסקות השתהה בהחלפת גרביים, וזה לא שלפני כן הוא היה רגוע. בניצחון שלו על מילוש ראוניץ', שלב אחד קודם לכן, דאג לסמן תכופות לקהל האוסטרלי הנודניק שמלווה את הטניסאים האוסטרלים לטורנירים הגדולים לעודד אותו,
כאילו היה שחקן ספסל של מכבי ראשון לציון בכדוריד. מי אמר שאי אפשר לעשות שכונה במקום עם כללי הנימוס המוקפדים בעולם?
מבחינת ניק קיריוס (בעל השורשים היווניים) ההתנהגות הזאת נוכחת כמעט בכל משחק. ההתנהלות שלו על המגרש כבר הוציאה מהכלים חובבי טניס בכל העולם, ובשבועיים האחרונים גם באוסטרליה, שלא הצליחה להישאר אדישה אל מול תופעת הטבע.
שחיינית העבר האוסטרלית דון פרייזר, בת 77 שזכתה בארבע מדליות זהב בשמונה שנים, כעסה. "זה פשוט דוחה. אני לא מאמינה שהוא עשה את כל הדברים האלה. זה איום ונורא, ספורטאים צריכים לשמש דוגמא לצעירים במדינה שלנו", אמרה ומיהרה לעורר סערה ציבורית. "אם הם לא רוצים לעשות את זה, שיחזרו למקום ממנו ההורים שלהם הגיעו".
קיריוס עצמו מיהר להגיב בפוסט נוקב בפייסבוק. בינתיים הבלאגן שכך, אבל כל עוד זה תלוי בקיריוס, אין לכם מה לדאוג. הבלאגן הבא כבר בתנור.
לפנייה לכתב/ת 
