רקטורית בר אילן: כדי להתקדם לא חובה להיות כוחני

אם תשאלו את פרופ' מרים פאוסט, רקטורית אוניברסיטת בר אילן, מה הדבר החשוב ביותר בחיים, היא תשיב מיד: "ידע". פאוסט, שמציינת החודש שנה להיבחרה, היא האישה הראשונה שהתמנתה לתפקיד הזה במשך 60 שנות קיומה של האוניברסיטה. במקביל היא משמשת ראש המעבדה למוח ושפה במרכז הרב-תחומי לחקר המוח באוניברסיטה, ונחשבת מדענית בעלת שם בינלאומי בתחום של מוח ושפה.

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

"אני מאמינה בידע", היא מסבירה. "זה מוטו שאני משמרת בחיי המקצועיים והאישיים. אם מישהו אומר לי משהו חכם, אני מאושרת. גדלתי בבית לאבא רופא ואמא משכילה, שתמיד התנהלו בו מסביב לשולחן שיחות אינטלקטואליות, מעין "בית ועד לחכמים". חונכתי להעמיק ולדעת כמה שיותר, כי ידע ונאורות מוסיפים לרווחה האנושית. בורות זה דבר אכזרי שמוביל לדברים אכזריים. לכן אני ממשיכה כל הזמן במחקר, וכל הזמן חושבת. עם זאת, צריך להיזהר שלא להתקבע בגלל הידע".

לפני שנבחרת לרקטורית, שימשת ראש המחלקה לפסיכולוגיה, יועצת הרקטור וסגנית הרקטור. לא פשוט לאישה להתקדם בעולם האקדמי, כל שכן לאישה דתייה

"נכון, ואם לנשים חילוניות קשה להתקדם באקדמיה, לאישה דתייה זה קשה על אחת כמה וכמה", היא קובעת. "אפילו העובדה, שנשים חילוניות יכולות לאכול בשבת למסעדה, ולא קיימת אצל האשה הדתייה, מקשה. אצלי ההכנות לשבת מתחילות כבר ביום רביעי. העומס על הנשים בחברה הדתית גדול יותר. אבל אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה. יש לי בעל שתומך וגאה בהישגיי. היו לי אמא שעזרה ואותה מטפלת במשך 18 שנה. כשיש לך על מי לסמוך, את יכולה ללכת קדימה. אם לא הולך לי בעבודה, אני יודעת שיש לי לאן לחזור. לא כל האגו שלי מושקע בקריירה, בה התחלתי בגיל מאוחר יחסית. את הדוקטורט קיבלתי בגיל 38, כשאני אם לארבעה ועובדת בשתי משרות, את המשרה הראשונה שלי באקדמיה קיבלתי בגיל 40. היום, אני בת 62, רקטורית האוניברסיטה, ורואה את עצמי ברת מזל".

(צילום: פיית' בגינסקי)

"כדי להיבחר לתפקידים נחשבים לא חייבים להיות כוחניים"

בכל זאת לא הכל מזל בחיים. לא סימנת לעצמך את המטרות האלו?

"לא. כל דבר שעשיתי בסולם האקדמי, לא ממש התכוונתי אליו. למשל, לתפקיד סגן הרקטור, פשוט התגלגלתי. אם עובדים טוב, אם יש דחף פנימי לעשייה והרבה אנרגיות לעבוד - מצליחים. אני עושה את העבודה שלי והולכת הביתה. מעולם לא עסקתי בבחישה פוליטית, כי אני בריצה תמידית וגם לא רוצה לעסוק בזה. הבחירה שלי כרקטורית נעשתה מתוך זה שהעריכו את ההישגים המדעיים שלי, ולא בגלל הנושא המגדרי, ועבורי זה אות כבוד. כדי להיבחר לתפקידים רמים לא חייבים להיות כוחניים או לפגוע במישהו אחר. רוב הנשים התגייסו למעני, מלבד 3 נשים, שהפריע להן שאני מתמודדת על התפקיד, וניסו לחבל בתהליך הבחירה. עובדה שניצחתי ברוב עצום, כשקיבלתי 60% מתוך 160 המצביעים".

איך את ממקמת את בר אילן בנוף המוסדות האקדמיים בארץ?

"בר אילן היא אוניברסיטה צעירה יחסית, והולכת קדימה בצעדים גדולים מבחינת ההישגים האקדמיים שלה. מלבד זאת זו אוניברסיטה פלורליסטית. יותר מ-50% מהסטודנטים הם חילונים. בשנים הראשונות היה כאן דגש גדול יותר על מדעי היהדות. גם אני רוצה לטפח מצוינות מחקרית בתחום היהדות, אבל במקביל מטפחים כאן את החופש האקדמי. יש באוניברסיטה נוכחות נשית, שבולטת יותר ויותר. יש שלוש דיקאניות, ו-20% מהפרופסורים הן נשים. עם זאת, מפריע לי שעדיין אשה שהיא מנהיגה, נתפסת כדבר כנדיר. עדיין מפמפמים לבנות את החלום של האביר על הסוס הלבן, עדיין החברה שלנו מחנכת לפמיניזם. את זה צריך לשנות".

את מנהלת מעבדת חקר. כמה מתוך העבודה במעבדה מקביל למה שקורה בחוץ?

"אני לא מאלו שנכנסים בבוקר למעבדה ויוצאים ממנה בערב. קשה לי להישאר סגורה בתוך המעבדה, כי אני אדם שאכפת לו מהסביבה שלו ומהחברה. בחקר המוח, שהוא תופעה כל כך מורכבת, חייבים דיאלוג אנושי. צריך לבוא למחקר הזה באמצעות חוקרים מרקעים אקדמיים משונים. כל אחד מאיתנו עיוור מטאפורית לתחומים אחרים, ורק כשכל אחד מהמדענים, מתמטיקאים ופסיכולוגים, מביא את הזווית שלו, אפשר לדעת מה זה המוח".

המחקרים שלך חוקרים את נושא היצירתיות והשפה היצירתית, הלא קונבנציונאלית

"אני מנסה להבין דרך המחקרים שלי איך נוצרת שפה יצירתית. שפה קונבנציונאלית מביעה חוויות קונבנציונאליות, ולעומת זאת מדענים ואמנים יוצרים חיבורים חדשים באמצעות היצירתיות שלהם, שמתקיימת במישורים שונים ומתבטאת בדרכים שונות. אני נוהגת לראות תוכניות בישול ואת "פרוייקט מסלול", שמתרכז באופנה, בגלל שאלו תחומים יצירתיים. 

נותנים למתחרים בתוכניות הבישול קופסה של מלפפון חמוץ, לחם וזיתים, ותראי מה הם יוצרים באמצעות המוצרים הבסיסיים האלו. המשותף לשפה היצירתית היא החידוש החיבורי, יצירה של "יש מיש". אנה וינטור, למשל, יצרה בעולם שלה עולם מושגים חדש. היא צירפה אופנה גבוהה ונמוכה גם יחד. היצירתיות היא היכולת לבחור בנועז וברחוק וגם להישאר רלוונטיים וקשורים למציאות. האתגר הגדול של כל יוצר, שמביא חיבור חדש שלא חשבו עליו קודם, אבל קשור למציאות. אחר כך אנחנו אומרים: איך לא חשבנו על זה קודם"?

לא תמיד החברה סובלנית לאדם, שמביא דברים חדשים ולא מוכרים

"נכון. לא אחת קורה, שאדם שיוצר משהו חדש, בהכרח שונה מהסביבה שלו. אנשים יצירתיים הם אנשים, שרואים את הדברים כמו כולם, אבל אחרת. מדען ואמן יוצרים חיבורים חדשים, לכן הם מתרחקים מהמציאות, וזה מוביל לבדידות. לכן גם צריך להבדיל בין אמן למשוגע.

יש למדענים ולאמנים הרבה כאוס בנשמה, אבל הם לא משתגעים מזה. להיות אדם יצירתי זה תובע הרבה יותר אנרגיות, אבל אלו האנרגיה, שדוחפות להתעקשות. כמו מקרה דן שכטמן, למשל. הוא קיבל את פרס הנובל, לאחר שנים של בדידות וחוסר אמון בפרוייקט שלו. החשש של היוצרים מסביבה עויינת ומסנקציות, לפעמים מובילה לאובדן של מחקר חשוב, והרי אם נחשוב קונבנציונאלית, לא נגיע לשום דבר חדש. לכן האווירה כלפי חוקרים ואמנים צריכה להיות מתירנית ופתוחה. גם מערכת החינוך צריכה קודם כל להקנות ידע, אבל לייצר אוירה, שלא מטילה סנקציות על דברים 'פרועים' ולא רגילים, ולא לפסול חשיבה של מחוץ לקופסה. רק כך אפשר להתקדם ולהגיע להישגים פורצי דרך".