"10 אחוז ילדה שלי": מאה אחוז נחמד
הבמאי אורי בר-און החליט לצאת להפקת סרטו העלילתי הארוך הראשון באופן עצמאי, וזה ניכר באווירה הסטודנטיאלית השוררת ב"10 אחוז ילדה שלי". לא שזה פוגע בדרמה המשפחתית הקטנה, החביבה והלא מורכבת הזאת
"10 אחוז ילדה שלי" הוא סרט נחמד, לעיתים אפילו נחמד מדי, שעוסק בקשר שבין בחור צעיר לבתה הקטנה של חברתו. הוא מתמקד כמעט אך ורק בהם, בעולם שהם בוראים לעצמם, ובמערכת היחסים ביניהם שיודעת עליות ומורדות. כמעט כמו "שלושה ימים וילד" של א.ב. יהושע, אך ללא המימד הפרוורטי האפל שהתלווה לסיפור ההוא.
הבחור, ניקו (אודי פרסי) הוא קולנוען. ליתר דיוק, סטודנט לקולנוע שמעולם לא השלים את פרויקט הגמר שלו, סרט תיעודי על אוהדי הפועל תל-אביב. בחירה זו מאפשרת לבמאי-תסריטאי אורי בר-און, שזהו סרטו העלילתי הראשון באורך מלא, לשבץ בסרטו מחוות סגנוניות למערבוני ספגטי, פילם נואר, וסדרות משטרה של שנות השבעים.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
בכלל, הסרט משלב בתוכו רגעים של פנטזיה טהורה, כמו זה שבו מדמיינים ניקו והילדה, פראני (יהלי פרידמן), שהם שטים בספינה ואחר כך נטושים על אי בודד, שאינם אלא ספסל בגינה - והסצינות האלה מוסיפות לסרט מידה נאותה ומדויקת של חינניות.
אמה של פראני, נועה (גבריאל בורשמן), היא מרצה באוניברסיטה, ואביה הוא איש עסקים. שתי הדמויות הללו נותרות בשולי הסרט, ומה שנדמה בהתחלה כהחלטה תסריטאית תמוהה מתברר בהמשך כאמצעי לאפשר לסיפור להתמקד בדרמה שבין הגבר הצעיר והילדה. ישנם בסרט אזכורים לג'יי.די. סלינג'ר - שמה של הילדה שמזכיר את הנובלה שלו "פראני וזואי", או תליון "יום נפלא לדגי הבננה" שמחובר למראה במכוניתה של אמה - ואף שקשה לזהות את השפעתו והשראתו של הסופר האמריקאי על הסרט, לפחות הדבר אינו נדמה מאולץ.
"10 אחוז ילדה שלי" מכיל יסודות אוטוביוגרפיים (גילוי נאות: אני מכיר כמה מהנפשות הפועלות), והוא מעלה סוגיה רצינית בהחלט: הקשר עם ילדיהם של בני/בנות הזוג. לזכותו של בר-און, שיצר את הסרט ללא תמיכת הקרנות (הלוגו של מאפיה ותיקה מתנוסס בפתיחה משל היה מדובר באולפן הוליוודי גדול), ייאמר שהוא לא הופך את הסיטואציה לדרמטית יתר על המידה. אנו צופים בניקו ופראני, מתלווים אל מסע ההתקרבות הרגשית שלהם, ובמרבית הזמן נהנים ממנו.
הסרט מעמיד את הזוגיות של ניקו ונועה, וכתוצאה גם את הקשר בינו ובין פראני, בשני מבחנים קריטיים, שהאחד מהם קשור באקסית של ניקו, מורן (ורד פלדמן), שזה עתה סיימה לביים סרט באורך מלא שהתקבל לפסטיבל קאן - "נינג'ה תל-אביבית" שמו. אגב כך, העיסוק בגיבור שדי מחפש את דרכו בחיים, מתקשה לממש את חלום הסרט שלו
(לפרנסתו הוא עובד בפאב מקומי), ומעט ילדותי בפני עצמו, הופך את דמותו של ניקו לנוגעת ללב, גם אם לא מורכבת יתר על המידה.
רוחו של גור בנטוויץ' ("לרדת מהעץ"), שאף מופיע בתפקיד בעל הפאב, שורה על הסרט, בעיקר דרך עיסוקו בגברים-ילדים. לעיתים נדמה "10 אחוז ילדה שלי" כקלישאה של סרט סטודנטים: יצירה המאופיינת בבוסריות סימפטית, שמפגינה רפלקסיביות בלתי נמנעת, אפילו מעט מנדנדת, ושבמרכזה דמותו הסטריאוטיפית של הסטודנט הנואש לקולנוע. אך כל זה לא באמת מפריע להנאה מהסרט, שאינו מתיימר לגדולות, לא נחתם בפואנטה שנונה במיוחד, ושהכימיה בין שני שחקניו תורמת מאוד להצלחתו.
"10 אחוז ילדה שלי " (ישראל) - במאי: אורי בר-און. שחקנים ראשיים: יהלי פרידמן, אודי פרסי, גבריאל בורשמן, ורד פלדמן, גור בנטוויץ'. אורך הסרט: 84 דקות.
