רגע לפני המסע: מי יודעת כיצד אחזור?
עוד יומיים לארגן, לקנות, לסיים, לסכם, לחלק משימות, לכבס ואחר כך גם לנסוע, וכמו בכל מסע, אני יודעת בדיוק איך אני יוצאת - אבל לגמרי לא יודעת איך אחזור. רינה זיסמנוביץ מתכוננת למסע מאגמה בסרביה
בימים שלפני, המסע של מאגמה צ'לאנג לסרביה עוד נראה בעיניי אמורפי לגמרי: חוויה שכל מי ששומע עליה, מקנא בי כמעט באופן מיידי ומקווה שאתחלף איתו מייד במקומות, אבל אני הייתי בעיקר מוטרדת.
רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג' לסרביה? הירשמי כאן
מוטרדת בגלל העובדה שאני עלולה לא להיות מחוברת לטלפון כמו שאני רגילה, מוטרדת בגלל שאני לא אהיה בעבודה 10 ימים וגם בגלל העובדה שהררי הכביסה שאני אצטרך לכבס כשאחזור, נראים לי מאיימים עוד לפני שיצאתי.
ואז הגעתי למפגש ההכנה לקראת המסע. יומיים אחרי יום ההולדת שלי, עדיין שיכורה מאדי הברכות והאהבה, וגם מאיחולי "תיהני מהמסע הזה", ולפני שהוספתי את החלב לקפה, כבר הייתי חלק מצוות 3, שעתיד לבלות יחד כמעט 24 שעות במשך 10 ימים.
ברגע הראשון זה הפחיד אותי. כי זה לא שאני לא מתחברת לאנשים, ההפך הוא הנכון, אני עושה את זה בשניות. אבל הפעם זה הרגיש כמעט כמו לבחור בן זוג מחדש ואחרי 25 שנה, כבר קשה לשנות הרגלים. ובדיוק כמו אז, בבחירה המקורית, החלטתי שאני עושה קפיצת ראש לטוב ולרע ומתמסרת למערכת היחסים.
וככה התחלנו ארבעתנו את החיים בצוות: אחת מורה לספורט, אחת גננת, אחת אשת הייטק ואני. ופתאום גם הייתה לנו קבוצת וואטסאפ, ואז הדבר הכי מתבקש מאליו – סלפי וגם חברות בפייסבוק, כי אם כבר מערכת יחסים, אז זה עד הסוף.
וכשהמפגש התחיל, כל הצוותים כבר ישבו יחד, וההתרגשות החלה לחלחל לאט אבל בטוח. תיקים, ציודים, אישורים רפואיים ואז הגיעו הבגדים. חולצות, מכנסיים וסווטשרטים ותוך דקות כולנו התפשטנו והתלבשנו, כי נעליים אולי קונים מהר, כמאמר השיר, אבל בגדים חייבים למדוד וכמה שיותר ביחד.
חזרתי הביתה, מבינה שהמסע תכף קורה, ואני כהרגלי בקודש עוד בכלל לא מוכנה, והרגעתי את עצמי שיש עוד זמן עד המסע, אבל כל מה שהצלחתי לעשות בזמן הזה, הוא להצטרף לקבוצת הוואטסאפ הגדולה של כל היוצאות למסע ולהתחיל לקרוא על סרביה, כי כל מה שידעתי על המדינה הזו היה קשור במלחמה עקובה מדם שפעם היתה שם.
ואז ראיתי את התמונות והנופים, ויכולתי כבר לדמיין את עצמי מנווטת בג'יפ בין היערות, והנחלים, וההרים והכפרים, ויכולתי להרגיש את ריח האוויר ואז כבר התחלתי להתרגש באמת.
ואז פתאום בלי לשים לב, נשארו עוד יומיים. עוד יומיים לארגן, לקנות, לסיים, לסכם, לחלק משימות וגם לכבס. ואחר כך נוסעים, וכמו בכל מסע, יודעים בדיוק איך יוצאים אבל לגמרי לא יודעים איך חוזרים.
הכותבת היא אורחת של מסע מאגמה צ'אלנג' לסרביה
רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג' לסרביה? הירשמי כאן
סרביה
צילום: איה בן עזרי
מומלצים