שתף קטע נבחר
 

מה עושים כשהילד לא רוצה לאכול?

"אם לא תאכל יבוא שוטר" כבר מזמן יצא מהלקסיקון המשפחתי. אז מה כן עושים עם סרבני מזון? לא מכריחים, מצמצמים את החטיפים בין הארוחות ומעודדים להתנסות במאכלים חדשים. מדריך להורה המודאג

ילדים בריאים יודעים בדיוק כמה הם צריכים לאכול. יש ילדים שאוהבים לאכול כמויות גדולות ויש ילדים שמסתפקים במועט. לא תמיד יש יתרון לילדים עם "תיאבון גדול", על פני ילדים שמסתפקים במעט. כל ילד בנוי בצורה שונה והגוף יודע כיצד לווסת את צריכת המזון שלו בהתאם לצרכים והמאפיינים הייחודיים שלו. בסופו של דבר אלה וגם אלה מתפתחים לרוב בצורה טובה ובריאה.

 

למרות שאין הבדל מהותי בתהליכי הגדילה והצמיחה בין ילדים שאוכלים הרבה, לבין ילדים שאוכלים מעט, מרבית ההורים חוששים שאם הילדים שלהם לא יאכלו את כל מה שמוגש להם בצלחת, ההתפתחות הגופנית שלהם תיפגע וייגרמו להם נזקים בריאותיים. זהו פחד עתיק יומין שקשור ככל הנראה באבולוציה ובמאבק להישרדות.

 

כתבות נוספות על תזונת ילדים :

אמהות מספרות: כך אנחנו דואגות לבריאות ילדנו

כן משחקים עם אוכל: איך לגרום לילדים לאכול סוגי מזון חדשים?

איך לעבור את הקיץ בלי שהילדים יעלו במשקל?

 

היום, כשהמזון מצוי בשפע, המצב הוא הפוך: לא רק שאין אצלנו מחסור באוכל כדי לשרוד, אלא שאחוזים רבים מהילדים שלנו סובלים מהשמנת יתר (אחד מכל חמישה ילדים בישראל סובל מעודף משקל!), ואנחנו - במקום לרוץ אחרי הילדים עם האוכל, רצוי שנחפש דרכים כדי לנסות לעצור את מגפת ההשמנה.

 

תינוקות נולדים עם מנגנון טבעי שאומר להם כמה הם צריכים לינוק ומתי להפסיק. גם כשהם גדלים המנגנון הטבעי הזה ממשיך לפעול וילדים אוכלים בדרך כלל את הכמויות שמתאימות למבנה הגוף שלהם ולתהליכי חילוף החומרים הייחודים להם. הורים שמכריחים ילדים "לסיים את כל מה שיש בצלחת", פוגעים במנגנון השובע הטבעי של הילדים וביכולת שלהם לווסת נכון את כמות האוכל שלהם. כתוצאה מכך עלולות להיווצר במקרים רבים הפרעות אכילה שונות.

 

ילדם אוכלים בדיוק את הכמות שמתאימה להם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
ילדם אוכלים בדיוק את הכמות שמתאימה להם(צילום: shutterstock)

כשילד מסרב לאכול מומלץ קודם כל לשלול בעיות רפואיות. רופא הילדים והמרכזים להתפתחות הילד יבצעו כמה בדיקות בסיסיות ובמרבית המקרים ישללו קיומן של בעיות פיזיולוגיות. מכאן והלאה הטיפול עובר לידי ההורים שחייבים לנהוג בסבלנות רבה ובקור רוח.

 

הטיפול בבעיית "סרבנות האכילה" של הילד מחייב את ההורים לקחת נשימה ארוכה ולהימנע ממאבקי כוח. הטפות מוסר ואיומים רק יגבירו את סרבנות הילדים ולא יועילו. גם האכלה תוך הסחות דעת (האוכל יורד ממטוס, ו/או הקראת סיפור מרתק) לא מועילים לאף אחד בטווח הארוך, לא לילד ולא להוריו.

 

ההורים בוחרים את האוכל – הילד מחליט כמה לאכול

מחקרים שנעשו על פעוטות וילדים בריאים הראו שילדים שלא התערבו להם בתהליך האכילה, ולא הציעו להם חלופות של ממתקים וחטיפים במקום ארוחות סדירות, אכלו בדיוק לפי צרכי הגוף שלהם. המסקנה מכל אותם מחקרים היא חד-משמעית: ההורים צריכים לקבוע מה הילדים יאכלו כך שהתפריט יכלול את כל אבות המזון הנדרשים לגדילת הילד והתפתחותו. לעומת זאת הילדים, ורק הם, יחליטו איזו כמות לאכול בכל ארוחה.

 

יש ילדים שיסתפקו בארוחה אחת בכמות מועטה מאד של מזון ובארוחה אחרת יתנפלו על האוכל ויחסלו כמויות גדולות. יש ילדים שבמשך שבועות יאכלו מעט מאד מזון וישאירו חצי מכמות האוכל על הצלחת, ופתאום יקבלו תיאבון יאכלו הכל ואף יבקשו תוספות. הכל בהתאם לצרכי הגוף והגדילה שלהם.

 

באופן כללי מומלץ להורים שמודאגים מהרגלי האכילה של ילדיהם לסמוך על המנגנון הטבעי של הילדים ועל יכולתם לווסת את כמות האוכל הנדרשת להם, זאת כמובן אחרי בדיקה של רופא הילדים כפי שצוין לעיל ואחרי שהתברר שהתפתחות הילדים תקינה. השגיאה הגדולה ביותר היא כאשר הורים משווים את ילדיהם עם ילדי השכנים או עם בני הדודים "שאוכלים כל מה שמגישים להם". לכל ילד יש צרכים גופניים אחרים, מנגנוני חילוף חומרים שונים, וטעמים שונים באוכל.

 

לא להכריח לגמור כל מה שיש בצלחת

הדרך הפשוטה והמומלצת ביותר היא להכין ארוחות מגוונות שכוללות מאכלים שהילדים אוהבים, ולצידן להוסיף מדי פעם מאכלים חדשים. בכל מקרה יש להימנע משכנועים, לחצים ואיומים "לגמור את כל מה שיש בצלחת".

 

לחצים ושכנועים שכאלה יכולים לגרום לאחת משתיים: האפשרות האחת, שהילד יפתח התנגדות חזקה לאוכל תוך מאבקי כוחות תמידיים סביב נושא המזון. מכאן הדרך קצרה להתפתחות חוויות שליליות בנושא האוכל והפרעות אכילה שונות. האפשרות השנייה, שהילד ינסה לרצות את ההורים, יאכל הרבה יותר ממה שהוא צריך, יתעלם מתחושת השובע הטבעית שלו ועלול להפוך לילד שמן.

 

לעודד את הילדים לטעום מאכלים חדשים

אחד העקרונות המרכזיים בתזונה נכונה הוא הגיוון. הציעו תמיד לילדים מכל קבוצות המזון: ירקות מסוגים וצבעים שונים, פירות עונתיים טריים, מוצרי חלב וגבינות שונות, מעדנים בטעמים שונים, חלבונים מהחי כמו בשר, עוף, ודגים, ו/או מהצומח כמו קטניות ודגנים-מלאים.

 

כדאי ורצוי להתחשב בטעמם של הילדים ולהכין להם את המאכלים שהם אוהבים. אולם בצד מאכלים אלה מומלץ להציג להם מדי יום גם מאכלים חדשים בצבעים, מרקמים, וצורות בישול שונות.

 

גם אם אתם תהיו אלה שאוכלים בסופו של דבר את המאכלים החדשים, כדאי לזכור שהעדפות וטעמים משתנים אצל ילדים עם הזמן. מה שלא היה טעים להם אתמול, עשוי להיות טעים בפעם אחרת ולהיפך.

 

אוכל שמוגש בצורה יפה ואסתטית מושך יותר ומסקרן את הילדים. אנחנו אוכלים עם העיניים וכך גם הילדים. חשוב להגיש את האוכל על שולחן נקי ומסודר, עם כלי אוכל נאים, ולהיות יצירתיים בהגשה על הצלחות כמו שנהוג במסעדות היוקרה.

 

למנוע ממתקים וחטיפים בין הארוחות

לילדים שמנשנשים ממתקים וחטיפים בין הארוחות לא נשאר תיאבון לאוכל הבריא והאיכותי שמוגש בארוחות. הורים סבורים לפעמים שאם "הילד לא אוכל כלום, שיאכל לפחות במבה או שקית צ'יפס". זו טעות חמורה. חטיפים וממתקים לא-מספקים לילדים את רכיבי המזון החיוניים לגדילה והתפתחות תקינים. להיפך: הם סותמים לילדים את התיאבון ומונעים מהם לאכול את מה שהגוף באמת צריך.

 

יתרה מזאת, ילדים יודעים שאם לא יאכלו את האוכל שמוגש להם בארוחה, הוריהם יישברו ולאחר זמן קצר יתנו להם את החטיף או הממתק כדי "שמשהו ייכנס להם לגוף". נוצר כאן מעגל קסמים שמנציח הרגלי-אכילה לא נכונים. אם לילד יהיה ברור שאין אלטרנטיבה לארוחה המסודרת והבריאה, סביר להניח שהוא יאכל יותר בזמן הארוחה.

 

להעדיף מים על כל המשקאות הממותקים

משקאות ממותקים מכל הסוגים מכילים כמויות גדולות של סוכר. הילדים אוהבים את המתיקות ולכן הם שותים הרבה וסותמים בכך את התיאבון. הקלוריות שבשתייה הממותקת הן "קלוריות ריקות" שלא תורמות דבר לגוף. בנוסף הסוכר הרב שבשתייה המתוקה גורם נזק לשיניים, ועלול לגרום בעתיד לסכרת ונזקים בריאותיים נוספים.

 

כדאי להרגיל את הילדים תמיד לשתיית מים. אפשר גם להכין בבית מים עם תוספות שונות בטעמים טבעיים. לדוגמא: מים קרים עם פלחי פירות עונתיים, מים קרים עם עלים ירוקים (נענע או לימונית), תה-קר בטעמים שונים וכד' בימים חמים אפשר להוסיף קוביות קרח.

 

להקפיד על ארוחות סדירות ליד השולחן

בזמן הארוחה יש לתת לילדים את כל הזמן שבעולם, לא ללחוץ עליהם לאכול מאכל מסוים, ולא להעיר להם על קצב האכילה שלהם. אם יש במשפחה אחים ואחיות חשוב להקפיד שלא עוזבים את השולחן לפני שכולם מסיימים. זאת כדי למנוע מהילדים האיטיים יותר להפסיק את האכילה כדי להצטרף לאלה שאכלו מהר יותר ועזבו את השולחן.

 

כדי להקנות לילדים הרגלי אכילה בריאים חשוב להתעקש שהארוחות יהיו תמיד ליד שולחן האוכל, ולא בסלון מול הטלוויזיה, או ליד שולחן המחשב. בשום פנים ואופן אל תרוצו אחרי הילדים בכל הבית רק כדי שיאכלו. חשוב להרגיל את הילדים שיש זמן למשחקים ויש זמן לארוחה. זה יעזור לילדים לפתח הרגלי אכילה נכונים תוך מודעות לתחושת הרעב והשובע שלהם.

 

הכותבת היא מנחת קבוצות דיאטה למבוגרים ונוער, מומחית בהרזיה ומרצה לתזונה

 






 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
לא להכריח ולהקפיד על ארוחות סביב השולחן
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים