נזקי הקיץ / בלוג ה-NBA
לשוק השחקנים החופשיים בליגה הטובה בעולם יש את הצד השמח והחגיגי של המנצחים – ואת הצד של הנפגעים והמאוכזבים. שלושה סיפורים על שלוש קבוצות גדולות שהלכו לאיבוד בתוך היסטריית ההעברות המשתוללת, ומצאו עצמן מנוצחות בקרבות מחוץ לפרקט
לפני מעט יותר משבועיים, עם פתיחת שוק השחקנים החופשיים ב-NBA , התחושה הייתה שאין דבר שיכול לעצור את הטירוף. עסקאות ענק נרקמו תוך שעות, שחקנים שידרגו את שכרם בהינף אצבע וסכומי כסף עצומים הושקעו בכאלה שלא הוכיחו שהם שווים אותם, לפחות בחלק מהמקרים. כוחות השוק הפכו את הליגה לשדה מלחמה. כדי להבין מי ניצח בקרבות הדולרים, כל מה שהיה צריך הוא חשבון טוויטר פעיל ולחיצות תכופות על "רענן".
השיא, כמובן, הגיע במחטף הבזק הדרמטי שביצעו הקליפרס. דיאנדרה ג'ורדן, שבחדרי חדרים התמרמר על כך שהוא לא מספיק מעורב בהתקפות של דוק ריברס, פרש כנפיים ועף לדאלאס. אלא שמאמנו לא ויתר עליו, הפעיל עליו מכבש לחצים וגרם לו לחזור.
המהלך הזה הותיר את דאלאס המומה, ולצד האמוציות שעורר גם העלה מחדש סוגיה טעונה: עם כל הכבוד למנצחים ולמרוויחים של השבועיים האלה, מי הפסיד מכל מה שקרה במהלכם? כי בזמן שקבוצות סופרות את הכסף ונהנות מהשלל שצברו, אחרות נשארות קירחות באזורים רגישים ומשלמות על זה את המחיר.
כדי לענות על השאלה הזאת נדרשנו לחזור לסיפוריהן של שלוש קבוצות, שמצאו את עצמן נפגעות מחרושת המהלכים שהתרחשה בתקופה האחרונה מתחת לאפם.
דאלאס: מחטף מתחת לאף
מה שכמה ימים יכולים לעשות לקבוצה באופוריה. בליל ה-3 ביולי מארק קיובן, האיש שלפני פחות משנה הסביר לגל מקל ש"זה לא אתה, זה אנחנו", היה בעננים. ככה זה כשדיאנדרה ג'ורדן מגיע לקבוצה שלך. הבאתו רקמה עור וגידים הודות לניצול מושלם של סיטואציה בעייתית וחושים מחודדים היטב.
ג'ורדן, כבר אמרנו, לא היה מרוצה מהתפקיד שלו בקליפרס. הוא התלבט, שיחק אותה קשה להשגה ובסוף קיבל החלטה כבדת משקל - וארז את חפציו לקבוצה שהראתה לו שהיא מעוניינת בו. מאחר וב-NBA החתימות הרשמיות מתרחשות רק ב-9 ביולי, הקליפרס, שהרגישו טעם עז של החמצה, לא אמרו נואש. הם הבינו שהם יכולים לעשות מאמצים של הדקה ה-90 ולנסות לשכנע את הכוכב הנעלב שלהם שהוא לא באמת צריך ללכת.
זה התחיל בטלפון והמשיך בפגישה לוחצת עם פמליה מכובדת בראשות כריס פול, בלייק גריפין, ג'יי.ג'יי רדיק ודוק ריברס. המשלחת מעיר המלאכים פגשה את הבן העוזב, פרטה לו על מיתרי הלב, אכלה עימו ארוחת ערב, שיחקה איתו משחקי וידיאו ועשתה הכל כדי לגרום לו לשכוח מכל מה שקרה – ולשוב לחיקה. הוא נעתר לתחינות, וכדי להראות נאמנות אפילו סינן את קיובן תוך כדי המפגש. אחר כך, אל מול אוהדי דאלאס הכועסים, מיהר להתנצל פומבית.
שבוע חלף מאז, ודאלאס עדיין מתנחמת בזרועותיו של ווסלי מת'יוס, שגמר את העונה האחרונה בפורטלנד עם קרע בגיד אכילס. הוא אמר "לא" לסקרמנטו לטובת חוזה בטקסס לארבע עונות, במסגרתו הוא צפוי להרוויח 56 מיליון דולרים לכל התקופה. המאבריקס מאמינים שמת'יוס יכול להתאושש מהפציעה הקשה, ובונים עליו כעל מחליפו של מונטה אליס בקו האחורי.
אליס קלע כמעט 19 נקודות בדאלאס למשחק והיה הסקורר המוביל של הקבוצה, אך שמועות על כך שגרם לאווירה עכורה בחדר ההלבשה גרמו לאוהדים לחשוב שהמאבריקס ויתרו עליו ולא איבדו אותו. הגארד, בכל מקרה, הלך לאינדיאנה תמורת חוזה של 44 מיליון דולר לארבע שנים, והתאייד מהנוף של האמריקן איירליינס סנטר.
גם טייסון צ'נדלר חמק למאמן ריק קרלייל ושות' מתחת לרדאר וילבש את המדים של פיניקס. ג'רמי אוונס, שזכה בתחרות ההטבעות ב-2012 ולא מימש מעולם את הפוטנציאל ביוטה, הגיע על תקן ההימור המסוכן. ראז'ון רונדו נפרד מבלי להשאיר מזכרת לטובת המוזמנים של הקינגס ואמארה סטודמאייר, שהגיח משום מקום באמצע העונה שעברה, לא באמת חשב ברצינות להמשיך. מי שכן יצטרף אל דירק נוביצקי הוא דרון וויליאמס, שחתם רשמית על חוזה בקבוצה.
אז נכון, דאלאס היא אולי המפסידה המורווחת ביותר בהשוואה לשאר הקבוצות ברשימה הזאת (בזכות מת'יוס), אבל זה לא אומר שהיא לא יוצאת מהשבועיים האחרונים חבולה ומותשת.
לייקרס: נשאר רק השם
שום דבר אינו באמת מפתיע בדעיכה האיטית שעוברת על הלייקרס. מותג העל של אמצע העשור הקודם נשחק, ומה שנותר ממנו הוא קבוצה משעממת, דהויה ולא מזמינה עם כוכב אחד מעבר לשיא.
השבועיים האחרונים מייצגים נאמנה את השקיעה שלה. כשמארק גאסול שמע בימים האחרונים את השמועות על כך שילבש צהוב, התקשורת האמריקאית טענה שהוא שלל אותן על הסף בגלל היחס הרע שקיבל אחיו הגדול פאו מההנהלה כאשר שיחק בקבוצה.
פתיחת חלון ההעברות דווקא רמזה על סיפתח מבטיח באזור החיוג של הלייקרס. למרקוס אולדרידג' נפגש עם קובי בראיינט ואנשיו ראשונים כדי להביע כלפיהם כבוד והערכה ועל הדרך לשלוח מסר לכל שאר הקבוצות שהיו מעוניינות בו: קודם אשמע אותם, ואז אתפנה לשאר ההצעות. בכל זאת, מדובר בג'ק ניקולסון שרוצה לבוא לראות אותי בשנה הבאה.
הוא אמנם נהנה בפגישה למשמע המחמאות והתקוות שיצטרף, אבל הן לא עשו עליו רושם מיוחד. אולדרידג' הבין שהוא לא יגיע למועמדת לתואר עם חזון ושאיפות מקצועיות מרחיקות לכת, והעדיף לחסוך מעצמו את התענוג. הוא לא היה היחיד. גם קווין לאב וגרג מונרו העדיפו יעדים אחרים, והשאירו את הבלאק ממבה בדד.
מכאן זה לא הלך ונהיה טוב יותר. קשה להגיד את זה על קבוצה שנהנתה מהבחירה השנייה בדראפט (ולקחה אליה במפתיע את דיאנג'לו ראסל, גארד שמאלי שאשתקד הבריק באוהיו סטייט עם 19.7 נקודות למשחק בממוצע), אלא שמלבד ראסל, הלייקרס לא עשו כמעט שום דבר משמעותי באמת.
ברנדון באס מבוסטון (אחרי עונה פושרת מינוס) ולו וויליאמס (שהיה טוב בטורונטו) היו היחידים שהסכימו לבוא, נכון לשבוע הראשון של יולי. בסוף גם רוי היברט עזר בהפרחת השממה, ועם הגובה, הגודל והטעם המר שנשאר לו בפה מהשנה האחרונה באינדיאנה, סיכם את תנאיו. הבעיה היא שלאור חוסר הצלחתם של הסנטרים הטובים האחרונים שבאו לשחק כדורסל בצד הצהוב של הוליווד, השידוך – גם בהתחשב בכך שמדובר בשחקן מועד לפורענות – מריח ומרגיש כמו תאונת דרכים מקצועית.
בכיוון היציאה יש בינתיים יותר תנועה. ג'רמי לין הלך לעשות משהו עם הכישרון המבוזבז בקבוצה נטולת יומרות כמו שארלוט, וניק יאנג, אחד השחקנים המרעננים של הלייקרס, נמצא בדרך החוצה ומחפש יעד אחר. לאחרונה שמו עלה כמועמד לקליבלנד.
העיקר שקובי ברייאנט לא הולך לשום מקום.
פורטלנד: הוצאה לפועל
יותר מדי דברים שקרו בעת ובעונה אחת השאירו את הבלייזרס חשופים בחזית, ועם קלף אחד בחפיסה. את השבועיים האחרונים הם סיימו חפויי ראש, ולא כי היו פסיביים מדי או איבדו שחקן בישורת האחרונה – אלא בעיקר כי לא שמרו מספיק חזק על מה שכבר היה להם ביד.
אולדרידג', שותף מלא לחוסר ההצלחה בפלייאוף האחרון של פורטלנד (37 מ-112 מהשדה בסדרה מול ממפיס), הפך פתאום לסחורה הכי לוהטת על המדף. למרות שנראה היה שהוא לא פוסל הישארות, התחושה הייתה שהוא מתלבט באמת בין סן אנטוניו, פיניקס והלייקרס. בסוף הוא הלך על בטוח, בחר באפשרות לייצר שושלת עם הספרס והשאיר את הקבוצה שלו מתוסכלת.
אחרי לכתו של אולדרידג', בפורטלנד הבינו כי לפחות אחד משני העוגנים של העונה שעברה, דמיאן לילארד, צריך להישאר. עם חוזה מנופח וארוך טווח המוערך ב-125 מיליון דולר לשש שנים (!), הוא לא עשה "ויברח" ונשאר בבית. יחד עם זאת, האכזבה הבאה מבחינת פורטלנד לא איחרה לבוא. המאמן טרי סטוטס הלך בכל הכוח על אנס קאנטר ודאג שתועבר עליו הצעה מפתה בסך 70 מיליון דולר, אך ראה איך אוקלהומה סיטי משווה אותה ומשאירה אותו אצלה.
ניקולה באטום עבר בטרייד לשארלוט, רובין לופז עלה על טיסה לניו יורק ומת'יוס העדיף לחזור מהפציעה, כאמור, בדאלאס. אל-פארוק אמינו תפס את פורטלנד המדוללת בחולשתה ודחק אותה לפינה. יצא לו מזה חוזה חסר פרופורציות (30 מיליון דולר לארבע עונות), אחד מיני רבים שנחתמו הקיץ בכל מיני פינות חשוכות ברחבי אמריקה. לא הוא יהיה זה שיציל את המולדת בקבוצה הזאת, שכמעט ורוקנה מיושביה. לפני שהיא מצטיידת בנכסים ותחליפים חדשים, כדאי שתבדוק עם עצמה איך הגיעה למצב הזה.
לפנייה לכתב/ת 
