רשות לשוויון: הדרך לפתרון הבעיות בקפיטליזם

בטורים האחרונים הצצנו על שני אספקטים שמאפיינים את הקפיטליזם המנוהל של ימינו. ראינו שהאידיאולוגיה המקובלת מעדיפה את עקרון החירות; חירות פעולה, מחשבה ודיבור, כמו גם החירות להחזיק ברכוש פרטי, על עקרון השוויון. אבל האם אנחנו חייבים לוותר על אחד העקרונות כדי לזכות בשני?

• לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס  
  

>>> רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו  

ובכן, לא על פי החוקר, ד"ר אלון גלעדי. גלעדי מציע רעיון חדש; הקמה או פיתוח של רשות אזרחית חדשה - הרשות לשוויון. הוא כותב על כך בשני ספרים: "הזדמנות לצדק חברתי" ו"הרשות הרביעית: מדוע יש מקום להקמת רשות חברתית-עצמאית במדינה הדמוקרטית-ליברלית?"

כאמור, לא מדובר ברשות קונקרטית כמו "רשות הגנים" או "הרשות להגנת הצרכן", אלא במשהו מופשט ועקרוני יותר. מדובר ברשות שמקבילה לשלוש הרשויות שמרכיבות את הדמוקרטיה המערבית בגלגוליה השונים: בנוסף לרשות המחוקקת, מבצעת ושופטת, יש להקים רשות לשוויון.

האם השלטון הוא אחד?

שאלת הרשויות של השלטון מחייבת בחינה של מהות השלטון בכלל. כמה שאלות רלבנטיות כאן;

מי שולט? האם מדובר באדם אחד או בקבוצה של אנשים. שאלה חשובה אולי יותר היא המוטבים מהשלטון. לטובת מי שולט השלטון; האם המערכת השלטונית פועלת לטובת השולטים או לטובת הנשלטים.

בפילוסופיה היוונית והרומית העתיקה מקובל היה לתת רשימה של סוגי משטרים. בדרך כלל נהגו לחלק אותם במעין טבלה לביטוי החיובי של השלטון לעומת הביטוי השלילי שלו. אם מונארך או בזילאוס, היה שליט יחיד סביר, טיראן היה שליט יחיד עריץ. אם אריסטוקרטיה היא שלטון הטובים ביותר לטובת הקהילה, אוליגרכיה היא שלטון של קבוצת מעטים לטובת האינטרסים של עצמם.

הפילוסופים של העולם העתיק החזיקו בתפישה דינמית של השלטון. משטר מוביל למשטר אחר במעין תהליך של התדרדרות ושיקום. כך למשל, מונארך (שליט יחיד חיובי) יכול למות ובנו או יורשו יהפוך לטיראן, כלומר לשליט עריץ שלא חושב על טובת הנתינים. כך גם דינו של שלטון ארסטוקרטי להפוך לשלטון אוליגרכי. כאשר ממשיכיהם של השולטים לטובת הציבור יכנסו למוקדי הכוח וישלטו, בראש ובראשונה, למען האינטרסים של עצמם.

ולבסוף, גם דמוקרטיה תהפוך לשלטון שבו כל אדם יכול להצביע או לפחות להשפיע על המערכת. אז מה עושים? בעולם העתיק התחילו לנסות לאזן את מוקדי הכוח.

אתונה(צילום: shutterstock)

מונופול של הכוח

נקפוץ למאה ה- ה17 ומשם לעולם דמיוני ספק היסטורי. היה היתה קבוצה גדולה של אנשים. הם חיו במעין עבר מדומיין ברוחו של הפילוסוף האנגלי תומס הובס. האנשים האלה היו אגואיסטים מוחלטים; הם שאפו לכוח, לחיים ולחיים טובים לעצמם. מאחר שהם היו שווים זה לזה בכוחם, הם לא הפסיקו להילחם זה בזה. בעוד האחד בונה לעצמו אחוזה, בא האחר ומחריב אותה. בעוד הראשון מגדל חיטה, בא אחר וגונב אותה.

אמרנו, במודל של הובס, האנשים אגואיסטים לגמרי. מפני שהם בגדול "אותם כוחות", אף אחד לא מצליח לעשות סדר. אלא שהאנשים המדומיינים שלנו היו לא סתם בעלי חיים אגואיסטים. הם אגואיסטים חכמים; אגואיסטים רציונליים. והם הבינו שמצב של מלחמה מתמדת ביניהם יגרום לרובם למות מוקדם, לסבול ולא להשיג את המטרות הראשונות שלהם.

הם התכנסו, כותב לנו הובס והחליטו החלטה גורלית. כל אחד הסכים לוותר על הזכות שלו לאלימות חופשית בתנאי שגם האחרים יוותרו על הזכות הזו. כלומר, הם ויתרו על זכות "טבעית" שלהם לפגוע באחרים כדי לממש את הרצונות האגואיסטיים שלהם. ומה עשו עם האלימות? ובכן, הם נתנו מונופול על אלימות לאדם אחד (או קבוצת אנשים); הריבון. אדם שתפקידו להחליט, לשלוט ולקבוע את אופי החיים שלהם. הם ויתרו על חופש כדי לנסות ולהגשים את הרצונות האגואיסטים הבסיסיים שלהם; לחיות. אבל הם יצרו שליט טוטליטארי.

(shutterstock)

למה דווקא אחד?

הבעיה היא שריכוז כוח עלול לפגוע באזרחים ומדינה טוטליטרית, גם אם מטרתה לעשות סדר ולמנוע אסונות חברתיים, אינה הפתרון היחידי. במקום גוף אחד שמחזיק את הכוח, מדוע שלא נפצל אותו. הפתרון הזה הוא פתרון שמזוהה עם הפילוסוף הפוליטי מונטסקייה (המאה ה-18). זהו פתרון שלוש הרשויות. אנחנו מבחינים בין רשות מבצעת, רשות שופטת והרשות המחוקקת. המטרה היא לאזן בין יחסי הכוחות ולמנוע מעין השתלטות של אחד הגורמים.

כך למשל אצלנו, כאשר הכנסת מחוקקת חוק, אפשר לפנות לבג"צ ולבקש ממנו כמו "לפסול" את החוק. והנה לנו מאבק כוחות בין שתי רשויות. אחד הויכוחים המשמעותיים בפוליטיקה הישראלית הוא הויכוח סביב כוחו של בג"צ. כאשר, למשל, מחוקקת הכנסת חוק בעניין מהגרי עבודה-פליטים-מסתננים (כל אחד בהתאם לעמדתו), האם מסמכותו של בג"צ לבטל אותו או "להחזיר אותו לתיקון"?

לא ניכנס כאן לשאלות הפרוצדורליות, אלא נדגיש את מאבקי הכוח כביטוי לפיצול השלטון. יש שיחשבו שבג"צ נוטל לעצמו כוח שאינו ברשותו, ויש שיגידו שבג"צ מציל אותנו ומגביל את מלאכת החקיקה המנוגדת לתפישות של חוקים אחרים. ואיך זה קשור לעניינינו? ובכן, כאן מגיע אלון גלעדי ומציע להוסיף רשות אזרחית נוספת; הרשות לשוויון.

מהי רשות?

גלעדי מנסה להסביר את מושג הרשות מתוך כמה אספקטים. רשות, הוא טוען, היא אופן מסויים של ביטוי עקרון מופשט של "העם" או "הציבור". הרשויות, הוא כותב, הן ישויות מופשטות שבאות לידי ביטו במוסדות קונקרטיים ומטרתן להביא לידי ביטוי עקרונות מופשטים ואינטרסים מופשטים של "העם". אם זה ככה שואל אותנו גלעדי, מדוע אנחנו חוייבים רק לשלוש הרשויות הקלאסיות?

אחת הבעיות העיקריות שבפניהן עומדת החברה המערבית היא בעיית חוסר השוויון. וזה הזמן לשנות את המבנה הקלאסי ולייצר מוקד כוח נוסף; מוקד שיגביל את עודף הכוח שצוברת מערכת החירות.

ואיך זה פועל? גלעדי פורס את ההיסטוריה, הפילוסופיה והפרקטיקה של המושג בשני ספריו. המתעניינים במבנים המשפטיים, מוזמנים להעזר בספריו

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "הויקיפדים – בעקבות הזהב הדיגיטלי " המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל