טייס המילואים 'חטף' מטוס ונעלם. השבוע לפני
התאבדות או התרסקות? סרן חגי מורי המריא לפני 25 שנה ללא אישור במטוס קל מבסיס חיל האוויר בשדה דב ועקבותיו נעלמו. לאחר שבוע נמצאו שרידי המטוס וגופתו ברמת הגולן. "לא ראינו כל סימן שהוא ינסה להתאבד"
במשך שבוע חיפשו בחיל האוויר אחר מטוס ה"עגור" של סרן חגי מורי, שהמריא ללא אישור מבסיס חיל האוויר שדה דב ומאז נעלמו עקבותיו. לאחר שבוע של חיפושים נמצאו שרידי המטוס ברמת הגולן. למרות הכיוון הכמעט הברור של נסיבות המוות, בדף הנופל באתר "יזכור" נכתב כי הטייס נהרג בעת מילוי תפקידו.
לכל הכתבות של השבוע לפני
ב-13 ביולי 1990 המריא סרן חגי מורי מבסיס חיל האוויר בשדה דב במטוס קל המכונה "עגור" (דורניר 28 דו-מנועי). הטייס, שהיה בשירות מילואים, היה בכוננות וערב לפני היעלמותו
הוא הגיע לטייסת. הוא בדק את השעה שבה הוא אמור היה לצאת לטיסה, שוחח עם הפקידה בטייסת ואחר כך בטלפון עם אשתו.
רק כעבור זמן מה, לאחר שהמטוס כבר נעלם, התעוררו המכונאים שהיו אמורים להכין את המטוס לטיסה. הם גילו כי הוא אינו במקומו. איש מהם לא חשב כי מישהו גנב את המטוס ובוודאי שהם לא חשדו בטייס. בתחילה הם העריכו כי צוות טכני אחר העביר את המטוס למקום אחר בבסיס והחלו לחפש אחריו.
כאשר התברר כי המטוס אינו נמצא בשום מקום בבסיס, וכי הטייס אינו בחדרו, עלה החשד כי הוא נטל את המטוס והמריא איתו ללא רשות. דיווחיהם של השומרים כי ראו עגור ממריא רק חיזקו את ההערכה כי מדובר במטוס הנעלם ובטייסו.
"כאשר היה ברור לנו, שמדובר כאן ביציאה ללא רשות במטוס", אמר אז מפקד חיל האוויר. "הזנקנו 'עגורים' ומטוסים אחרים והתחלנו לחפש אותו. בדקנו את הקלטות של המכ"ם ובדקנו כל דרך אפשרית כדי לדעת, אם מישהו יצר איתו קשר, ראה אותו או שוחח איתו".
לדברי האלוף בן-נון לאחר ההיעלמות, הטייס נהג להתבודד, לטייל לבדו בנקיקים ובערוצים במקומות שונים בארץ. "הלכנו לחפש במקומות שהוא נהג לטייל בהם", אמר מפקד חיל האוויר. "חשבנו, אולי הוא יצא לערוץ של נחל והתרסק שם. חשבנו על כל אפשרות אחרת. אבל עדיין אין לנו תמונה שלמה. הוא השאיר אחריו את כל מסמכיו ואת ארנקו ולקח איתו מהארנק רק תמונה אחת – של אשתו. וזה מוביל לכיוון מסוים".
לאחר ההיעלמות התקבלו עדויות כי הטייס חג מעל ביתו בחיפה ומעל מקומות נוספים. כוחות גדולים, בסיוע מסוקים ומטוסים, ניסו לאתר אותו ברחבי הארץ. ההערכה הייתה שהטייס טס "טיסת פרידה", לפני ההתרסקות. מי שהתעורר מרעש מנועי המטוס, שעבר מעל ביתו, הוא הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף דן שומרון, שהתגורר באזור שבו התגוררו הורי הטייס בתל-אביב.
במדינות ערב טענו כי הטייס ערק ונשיא סוריה דאז, חאפז אל אסד, אמר כי הוא עודכן באפשרות הזו. בעיתון "אל חיאת" פורסם בכותרת הראשית כי המטוס נמצא בשדה תעופה ליד דמשק – דיווח שבינו לבין המציאות לא היה שום קשר.
.jpg "(צילום: ארכיון \"ידיעות אחרונות\")")
ביום שישי ה-20 ביולי התגלו שרידי מטוסו של סרן מורי, 3 קילומטרים דרומית לקיבוץ אניעם שברמת הגולן. גופתו של הטייס נמצאה בין השברים.
המטוס התרסק אל צלע גבעה מתנשאת ששמה "גבעת הנשרים". זהו שטח מישורי רחב ידיים ששימש אז כשטח אימונים וירי. כיוון שבמקום היו אז גרוטאות רבות, קשה היה להבדיל בין שרידי המטוס לגרוטאות.
המטוס נמצא על-ידי צוות של חיל האוויר, שהגיע למקום ללא קשר לחיפושים, כדי למקם מטרות לאימונים. כשהחיילים ירדו מהקומנדר מצא אחד מהם את המטוס וצעק: "זה המטוס, זה המטוס".
"מבחינה משפטית אי אפשר לקבוע שסרן מורי התאבד, שכן הוא לא השאיר כל רמז לכך שהוא מתכוון להתאבד וגם הוא לא השאיר מכתב", אמר גורם בחיל האוויר. "ברור לנו שהוא לא התכוון לערוק, ושהוא לא נחת מחוסר דלק, שכן במכלי המטוס היה עוד הרבה דלק".
גירסה נוספת שנשמעה בפי החוקרים היא שסרן מורי רצה להיפרד מהמקומות היפים שאהב. הוא היה צופה רבות בנשרים החיים בגולן, וייתכן שרצה לשים קץ לחייו בסביבה שבה מקננים הנשרים שאהב.
לאחר מציאת שרידי המטוס פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי ב-18 במאי אותה שנה הזעיקה רעייתו של הטייס גורמי עזרה ראשונה, לאחר שבעלה ניסה להתאבד על-ידי שאיפת גז, בעת שהיה לבד בדירתו. "כשחזרתי מצאתי אותו שוכב על הרצפה מחוסר הכרה", סיפרה האישה לאנשי העזרה הראשונה. הוא ניסה לשכנע את אנשי העזרה הראשונה שלא ניסה להתאבד והם פינו אותו לבית החולים רוטשילד בחיפה. בטייסת אמרו מאוחר יותר כי הוא פונה לבית חולים בשל "קלקול קיבה".
סרן מורי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. "לא ראינו כל סימן אצל חגי שהוא עומד להתאבד, וגם לא תכונות אופי", אמר אז גיסו. "אם מפקד חיל האוויר היה משוכנע שחגי התאבד, הוא היה מדווח על כך בהחלטיות", אמר קצין בחיל האוויר. "אבל הוא לא אמר זאת".
טייס אחר אמר לפני ההלוויה: "לדעתי הוא לקח את גורלו בידיו. וזהו זה. לא, אני לא כועס על הנזק שגרם לחיל. הוא לא עשה לי כל רע. לחגי צריך להניח בשלום. אני חושב שהוא בחר לגמור את חייו שם בגלל המקום היפה. חגי אהב את נופי הארץ, והמקום שבו גמר את חייו – יפה מאוד".
לפנייה לכתב/ת 
