ממוות קליני לחיים חדשים / מכבי נתניה

כבר שבועיים שבטיולים הרגליים שלי ברחובות נתניה אני נתקל באנשים עם מבט משונה. תערובת בלתי ברורה של הקלה, ספקנות, שמחה שחוששת לפרוץ החוצה וים של סימני שאלה. ככה זה כשאתה אוהד של קבוצה שהייתה במצב של מוות קליני, ופתאום היא מתעוררת כשמעליה רוכנים פיירברג ואוסידון ומחזיקים באלקטרודות הדפיברילטור, שאיכשהו החזיר את הלב לפעום.

עזבו לפעום, להרביץ שלושה ניצחונות רצופים במשחקי אימון (נכון, כולה כפר סבא ושתי הפתח-תקוואיות, אבל מה אתם כאלה קטנוניים, זה גורם למחלות לב).

אוסידון. המושיע?(צילום: אורן אהרוני)

אז איך זה קרה? אין לנו מושג (אנחנו מקווים שבבקרה ובעירייה יש), אבל מכבי נתניה חזרה לתפקד. ממועדון שנמצא בדרך לפירוק ואף אחד לא רוצה לנגוע בו, הפכה נתניה לקבוצה שמחתימה שחקנים מבחוץ, רוקמת דילים עם האלופה וסוגרת מחנה אימון בגרמניה.  

בתור מי שנכוו בעבר הדבר השני אחרי קריאת "יאללה, נתניה" שאנחנו סוחבים איתנו למגרש היא ספקנות בריאה.

ולכן, מעל החיוך הקטן הזה שאנחנו ממהרים להחביא, מרחפות גם השאלות הטורדניות: מאיפה פתאום יש כסף? עד מתי זה יספיק? מה יהיה בעוד חודשיים מעכשיו והאם המועדון שוב עלול להיתקל במה שרואי חשבון מכופתרים מכנים "בעיה תזרימית מורכבת וקשיים לעמוד בהתחייבויות קודמות" (במילים אחרות: אין לנו שקל על התחת)? בואו נקווה שאנחנו סתם לחוצים ולא נזדקק לעוד מכת חשמל.

אוהדי נתניה. אופטימיות זהירה(צילום: ראובן שוורץ)

גרשומוב וסבע תחילה

ומה קורה מבחינה מקצועית? רוני לוי חתך לטובת הניסיון האלף של יעקב שחר לחזור להיות רלוונטי (הוא עדיין נושא בתואר "הנשיא הטוב בעולם"?), שלומי דורה הגיע במקומו והחל לבנות סגל שבנוי על השלד מהעונה שעברה מינוס ערן לוי הפצוע, פלוס שחקנים שעונים לקטגוריה "מציאות שהסתובבו פה תמיד ואני אוציא מהם את המקסימום".

אז מה יש לנו עד עכשיו? כרגע זה נראה כמו שעטנז לא לגמרי מוגדר. לפי רשימת המושאלים המתארכת לא ברור אם מכבי נתניה תהיה גרסה צהובה של הפועל פתח-תקוה מהעונה שעברה או מכבי ת"א ב' (ברק לוי, עומר ורד, גאל מרגוליס, מושיקו לוגסי) מחוזקת בדיא סבע.

ותודה לג'ורדי(צילום: עוז מועלם)

במצב המועדון זה אולי לוקסוס להתלונן על מפלס המושאלים, אבל אני מכיר הרבה אוהדי נתניה שלא ישמחו שהקבוצה שלהם תהפוך למועדון שמשביח שחקנים עבור גולדהאר את קרויף.

הפציעה של ערן לוי היא מכה לא פשוטה עבור נתניה (ועל התרומה המשמעותית שלו בימים הקשים של המועדון ראוי לייחד טור נפרד) אבל היא גם מייצרת הזדמנות עבור שני שחקנים יצירתיים שכבר הראו ניצוצות – דיא סבע וראול גרשומוב. אף אחד לא רוצה להיבנות מפציעה של אחר וכאוהד וחובב ספורט אני מאחל לערן לוי לחזור למגרשים כמה שיותר מהר.

לוי. פציעה לא פשוטה(צילום: ראובן שוורץ)

במצב שנוצר, סבע החל להפגין יותר מנהיגות, לנהל את המשחק, לקחת בעיטות חופשיות ולמלא את החלל שהשאיר לוי במרכז השדה. הוא קטן יותר מהקפטן הפצוע, אבל יש לו שמאלית מצוינת והוא מהיר הרבה יותר.

גרשומוב עושה רושם של טיפוס מורכב יותר. ילד עם טאץ' נפלא וחוכמת משחק, אבל יותר מופנם וכזה שצריך שיטפחו אותו. אם נתניה תתמודד בתחתית (וסיכוי טוב שזה יקרה) ייתכן שהוא ייעלם כי במלחמות הישרדות מאמנים נוטים לחפש קילרים.

מצד שני, אם דורה יידע לתת לגרשומוב את הביטחון והקרדיט, יתכן שנתניה תרוויח קשר טכני מעולה, שירחיק אותה מהתחתית.

ובגזרת המציאות מהליגות הנמוכות: שימו עין על טל איילה (חפשו ביוטיוב את הגול שלו במדי קריית גת מול ראשל"צ) ועומר בוארון שכבש בכל שלושת משחקי האימון. יהיה מעניין.