אסור להרים ידיים מול החוליגנים / טור
מחוללי מהפכת בית"ר נורדיה, שובו הביתה. אם כל גזען שירים את ראשו בטדי ייתקל בבית"רי זקוף קומה, התמונה תיראה אחרת. זו כבר מזמן לא רק מלחמה ספורטיבית. זו מלחמה על זהות, על תרבות, על שייכות. יהונתן משעל על היום שאחרי הביזיון בשרלרואה
עוד על סערת בית"ר בשרלרואה:
- טביב: "סיימתי את דרכי בכדורגל הישראלי"
- אחרי עזיבת טביב: חשש ממכירת חיסול בבית"ר
- בית"ר טהורה לעד? אז שיעיפו אותנו מאירופה / עמיר פלג
אבל לאן נוליך את הבושה? נדמה שהקו האדום שבמקרה של בית"ר נמתח במשך שנים הרחק מעבר לחוקי הפיזיקה אכן נחצה. האם אנו עדים לפרפורי הגסיסה של בית"ר ירושלים? נדמה שאת התשובה סיפק אלי אוחנה ביום שישי ברדיו ירושלים: "עד היום הייתי סקפטי לגבי נורדיה, מהיום אני אומר שזו האלטרנטיבה היחידה לאוהדי בית"ר".
אני מודה שלקח לי כמה דקות להתאושש. אלי אוחנה ששב מבלגיה (תודו שזה אירוני) בקיץ 1991 והעמיס את הקבוצה על גבו כל הדרך מהארצית עד לאליפות הרומנטית של 1993.
הסמל הכי גדול שידעה בית"ר ירושלים מאז ומעולם. החלוץ והפוני, האיש והמנורה, בקולו שלו, קובר קבורת חמור את מועדון נעוריו.
אז מה עושים? הטרנד הלוהט קורא למעבר המוני לשורות האלטרנטיבה נורדיה ירושלים. אבל יסלח לי הסמל אוחנה ויסלחו לי אלפי אוהדי נורדיה הנפלאים פחדנות אינה תחליף לאידיאולוגיה. הרמת ידיים איננה ניצחון. החוליגנים (כי לא ראוי שנקרא להם אוהדים), ששלחו את בית"ר לעזאזל יחד עם עשרות הרימונים והאבוקות שהשליכו למגרש, לא יכולים לנצח. דווקא עכשיו, מהתחתית שאליה דירדרו בריוני לה־פמיליה את המועדון, הגיעה השעה להחזיר את בית"ר ירושלים למאות אלפי האוהדים האמיתיים שלה.
הישועה לא תצמח מהצהרות חלולות של ראש הממשלה או שרת הספורט, לא מהבטחות חסרות כיסוי מכיוונם של בכירי ההתאחדות והמינהלת, בטח ובטח לא מכיוונו של אלי טביב
שהיה הראשון להרכין ראש בפני הבריונים עם הגעתו לבירה ("הם אנשים נפלאים") ועכשיו ממהר לחפש לעצמו מקלט במיאמי החמימה.
למחוללי מהפכת בית"ר נורדיה אני קורא: שובו הביתה. אם כל גזען שירים את ראשו בטדי ייתקל בבית"רי זקוף קומה, התמונה תיראה אחרת. זו כבר מזמן לא רק מלחמה ספורטיבית. זו מלחמה על זהות, על תרבות, על שייכות, על ישראליות שלא שואבת את כוחה משנאת האחר. אל תפנו עורף: עיזרו לבית"ר ירושלים להיוולד מחדש. כי לא תהיה הזדמנות נוספת.
לפנייה לכתב/ת 
