'מובטלים באמצע החיים': מרגש אבל לא מחדש
סרטה של לינוי בר גפן "מובטלים באמצע החיים" בעיקר מחזק את התחושה הרווחת מאז ימי המחאה החברתית, לפיה דווקא האנשים הקטנים הם שסובלים מהעול הכלכלי הגדול. ועדיין, על אף שמדובר בתופעה חדשה-ישנה, ליבנו יוצא אל מי שבגיל 40 נאלץ להתחיל לשלוח קורות חיים
הנה עוד אחד מהקונפליקטים המעניינים של החיים: תוחלת ואיכות החיים יאפשרו ללא מעט מאיתנו לעבוד גם מעבר לגיל הפנסיה. מצד שני, הגיל בו כבר נתקשה למצוא לעצמנו עבודה הולך ויורד. כרגע הוא עומד על ארבעים.
אם אתם שכירים שעד הגיל המופלג הזה לא הצליחו לגלוש על איזה אקזיט ולהפוך לסיפור הצלחה שיוציא לכולם את העיניים במדורי הכלכלה, או סתם להתעשר ולפרוש בשקט להגשמת שאיפותיכם האחרות - דעו שמבחינת שוק העבודה אתם כבר עם רגל אחת בקבר. יש לכם שתי אפשרויות: או להמשיך לשלוח קורות חיים ולקוות לטוב, או להקים חברה משל עצמכם כדי שלא תצטרכו טובות מאף אחד. בעצם יש גם אפשרות שלישית, להפוך לקואוצ'ר של אנשים כמוכם, שלא מצליחים למצוא עבודה.
"מובטלים באמצע החיים", סרטה של לינוי בר גפן ששודר אתמול (א', 21:00, ערוץ 10) מספק הצצה על תופעה חדשה-ישנה. דור ביניים של מועסקים, שההורים שלהם עבדו באותה עבודת-ניאון משרדית ארבעים שנה עד הפנסיה, ואילו הם צריכים להתאים את עצמם למציאות בה הם נדרשים להחליף מקומות עבודה בקצב שבו קים קרדישיאן מעלה תמונות לאינסטוש. דור המדבר, קוראים לקבוצת הביניים הזאת. הילדים שלהם כבר נולדו אל חלוקת הקשב הזאת שתתזז אותם בין תחומי עניין ועיסוקים. להם לא היה מושג שהם אמורים להיערך לגיל 40 בו הם יאלצו להמציא את עצמם מחדש.
"מובטלים באמצע החיים" לא מחדש הרבה, אבל מצליח להאניש ולפתח מבט אמפתי אל האנשים האלה, שבעל כורחם הם מכתתים רגליים ומפלסים דרך לא סלולה בעידן של שינויים מהירים. הוא מצליח לשים את האצבע על שינוי הגישה שעשוי לפתור לפחות לחלק מהם את התסבוכת, ולעזור לאחרים להיערך לרגע שבו זה יקרה גם להם.
ברוח הגישה הפרקטית והחברתית שאימץ לעצמו ערוץ 10 בשנה האחרונה הוא לא מחפש את מי להאשים אלא מצביע על תופעה: הידע של כולנו הופך פחות ופחות רלוונטי, וזה קורה יותר ויותר מהר. נאמנות למקום העבודה זה אאוט, נאמנות לעתיד שלך - אִין.
"מובטלים" בעיקר מחזק את התחושה שפושה מאז ימי המחאה החברתית, שהכסף משתהה בכל המקומות הלא נכונים, ודווקא האנשים שמגיע להם יותר, משלמים את המחיר. הייתי שמחה לשמוע גם את הצד של המעסיקים בכל הסיפור הזה, אבל אני מניחה שאף אחד מהם לא שש להתראיין. נשאר רק למצוא למובטלים דרכים למקסם את תהליך חיפוש העבודה שלהם. והנה רעיון: אולי כל האנשים האלה בני ה-40, שרובם איכשהו קשורים לתעשיית ההיי-טק משום מה, לא יתאחדו ויקימו חברה משלהם?