המלחמה על החברים

לכל אחד יש זכות לחברים. אחד או שניים אולי אפילו חבורה, טובה כזו. קרובה.לכל אחד יש זכות לחברים. גם לבן שלי.

הבן שלי הוא ילד מיוחד. מיוחד בפני עצמו ומיוחד בפני המערכת.

(דפנה)

הבן שלי הוא ילד מופלא ומלא בטוב. מלא בחוכמה וצחוק, באהבה ושמחה. הבן שלי מעצם היותו כזה הוא פרח נדיר בפני עצמו, תוסיפו על זה את המיוחדות שלו ותקבלו נדירות קוסמית ממש.

כל הורה לילד מיוחד נתקל בסיטואציות הזויות ולא פשוטות הקשורות לילד שלו ולזכויותיו.

על כל אחת מאלו אנו ההורים נלחמים כל יום כל היום, אבל אחת המלחמות היא הקשה והכואבת מכולן. המלחמה על החברים.

מדוע מלחמה אתם בטח שואלים, הרי לכל אחד יש חברים כאלו ואחרים, רבים או בודדים, כאלו שכייף לבלות איתם אחה"צ בים או בבריכה, בבית או ביומולדת. נכון. אם זה מה שאתם חושבים, אתם צודקים. עד ש...

עד שזה מגיע לבן המיוחד שלי וחבריו. כאן, משום מה משהו תקוע, משהו לא עובד ולכן בכל הקשור למעגל הזה, הבן שלי די לבד ואני, כאמא שלו צריכה "לשווק" אותו החוצה, להסביר לכולם- להורים ולילדים מה זה אוטיסט/ רצף אוטיסטי/ ילד מיוחד וכמה חשוב לקבל את השונה, להיות סובלני ולראות את מי שנמצא מאחורי ההגדרה, מאחורי "הטיקים" המשונים.

אותם "הטיקים" מבליטים את השונות שלו מאחרים ולכן הוא נדחק החוצה מהחברה הקרובה שלו., לעיתים אף בגסות ובוטות. לילדים מיוחדים חשובה רציפות התקשורת והקשר עם החברה וזאת על מנת שיוכלו להיות חלק ממשי ואמיתי ממנה לכשיתבגרו ולכן סיטואציה כזו הינה גזר דין של בידוד וניכור אותו גוזרת החברה על בני וחבריו המיוחדים.

בחודש הבא יחגוג הבן שלי 12 אביבים והוא מאד מתרגש. הוא מרגיש גדול, בוגר, חזק ו"חתיך הורס שאי אפשר לעמוד בפניו" כמו שהוא נוהג לומר לי.

הבן שלי מביע את עצמו בצורה בהירה שוטפת וגבוהה, בלי פילטרים. ישר לפרצוף וכך גם הכאב במילותיו - חד חותך, ישר ללב ובערב כשאנחנו יושבים יחד בחצר מתחת לשמים הוא אומר לי "אמא, נמאס לי שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלי, נמאס לי להיות לבד..." הלב מתפוצץ ומדמם. והידיים קשורות.

מישהו לשחק איתו

זה לא שהוא לבד. יש לו אותנו, את המשפחה העצומה שלו המקיפה אותו בהמון אהבה, אבל מה שאין לו ומה שהוא רוצה כ"כ, אלו חברים, חבר, מישהו לשחק איתו, מישהו שיתחשק לו לקפוץ אליו.

"את הירח אקטוף לך בן אהוב שלי" אני אומרת לו בכל יום בו אני יוצאת להילחם על זכויותיו, נלחמת בעוולות ואנשים קרים, אבל את הדבר שהוא הכי רוצה וצריך יותר מכל- חבר, אני לא יכולה לקטוף לו, כי הפרי הזה, על העץ הזה, הוא פרי בוסר. פרי קשה, עקשן, חמוץ או מר אבל בהחלט לא ניתן לאכילה וכך הוא נשאר על העץ עם שאר פירות הבוסר הקשים והבן שלי? אפילו על בוסר היה מתפשר, אם רק היו נותנים לו להגיע.

אחרי שתחשבו על זה, תבינו שזה מקום שלא טוב ולא נעים להיות בו וזה מקום שאתם בהחלט לא רוצים לשלוח אליו אף אחד, בטח ובטח לא את הבן שלי וחבריו המיוחדים.

תחשבו כמה תפסידו, תחשבו כמה טוב יהיה להיות פשוט טוב.

אז תהיו חברים, באמת, לא רק ביומולדת ותבואו. תמיד.

כי מי שיהיה חבר של הבן המיוחד שלי הוא אדם מיוחד בעצמו.

עכשיו, כשהחופש הגדול כבר כאן, באלו"ט מבקשים מכם ההורים והילדים המשלבים, אל תשאירו אותם לבד, קחו יוזמה והזמינו את הילד המשולב מהכיתה לבילוי עם החבר'ה.