האם הגז הטבעי בישראל באמת זול?
אחת הטענות השגורות של התומכים במתווה הגז היא שמחיר הגז הטבעי בישראל זול בהשוואה בינלאומית. אלא שטענה זו אינה מביאה בחשבון את המצב הייחודי של ישראל ואת העובדה שמתחילת 2015 המחיר בכל העולם יורד ורק אצלנו הוא נשאר כמו שהוא
כתבות נוספות בנושא הגז הטבעי :
בכיר בחברות הגז: שופכים את דמנו
"יזמי הגז כבר מזמן החזירו את ההשקעה"
אם רוצים שינוי חברתי, חייבים לפתח את תגליות הגז
>>>רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
אלא שהשוואה למחיר במדינות ה-OECD לא מהווה בהכרח בסיס נכון להשוואה, כי לא לכל המדינות הללו יש מאגרי גז טבעי עשירים כמו של ישראל. אכן, בשווייץ משלמים 18 דולר ליחידת חום – יותר מפי שלושה מהמחיר בישראל. אבל לשווייץ אין גז והיא צריכה לייבא ולשנע אותו עד לתחנות הכוח שלה. ביפן שילמו ב-2014 17.1 דולר ליחידת חום, אבל יפן רוכשת את הגז שלה במצב צבירה נוזלי, בגלל מרחק השינוע הרב, וצריכה לשאת בעלויות ההנזלה וההגזה, בנוסף לעלויות השינוע.
המחיר בישראל נמוך גם בהשוואה למדינות מפותחות שמספקות את רוב תצרוכת הגז שלהן בעצמן (נורבגיה, דנמרק, אנגליה, מקסיקו, הולנד, ניו זילנד, אוסטרליה וארה"ב), אך גם כאן יש לעצור ולשאול – האם כל המדינות הללו מהוות בסיס נכון להשוואה?
קחו את נורבגיה, כמשל: זוהי מדינה שמספקת את כל תצרוכת הגז הטבעי שלה ממאגרים המצויים בתחומה ובה שילמו בממוצע 13.6 דולר ליחידת חום בשנת 2014 – יותר מפי שניים מאשר בישראל. אלא שמשק האנרגיה של נורבגיה, בניגוד לזה של ישראל, כלל לא תלוי בגז טבעי כחומר גלם.
לחצו על הגרף להגדלה
בנורבגיה - 96% מהחשמל מיוצר באמצעות אנרגיה מתחדשת
על פי נתוני משרד האנרגיה הנורבגי, 96.2% מהחשמל בנורבגיה בשנת 2013 יוצר באמצעות תחנות הידרו-אלקטריות ורק כ-2.5% באמצעות תחנות כוח המונעות בגז טבעי, נפט או פחם. רובו ככולו של הגז הנורבגי מופנה ליצוא ושאלת המחיר לשוק המקומי אינה כה אקוטית.
בדנמרק השטוחה וסחופת הרוחות עוברים בשנים האחרונות לייצור חשמל בעיקר על ידי אנרגיית רוח. על פי נתוני רשות החשמל הדנית, בשנת 2014 ייצרה המדינה 40% מהחשמל שצרכו אזרחיה באמצעות טורבינות רוח. תושבי דנמרק נהנים גם מחיבור לרשתות חשמל חוצות גבולות ומקבלים חלק ניכר מהחשמל שלהם ישירות משבדיה וגרמניה, ללא תלות במחיר הגז הטבעי המקומי.
בישראל, לעומת זאת, מתכננת המדינה להפוך את הגז הטבעי למקור עיקרי לייצור חשמל. ועדת צמח, שעסקה בשאלה כמה גז יש לשריין לצורכי המשק הישראלי וכמה ניתן לייצא לחו"ל, עבדה על פי הנחה שבטווח הארוך 75% מהחשמל בישראל יוצר באמצעות גז טבעי. לא נכון ולא סביר שממשלה עם תכניות כאלה תשווה את מחיר הגז למחיר במדינה כמו דנמרק שמתכננת לייצר עד 2050 את כל החשמל שלה מטורבינות רוח.
ישנן עדיין מדינות שבהן הגז הטבעי תופס מקום מרכזי בייצור החשמל ומחירו בכל זאת גבוה מאשר בישראל. כמו הולנד, למשל, שמייצרת כ-40% מהחשמל שלה מגז טבעי שנמצא במאגריה ותחנות הכוח קונות אותו במחיר ממוצע של 11.3 דולר ליחידת חום. גם אנגליה ומקסיקו עושות שימוש נרחב בגז טבעי לייצור חשמל והציבור משלם שם יותר, או לפחות שילם עד כה יותר.
בעיה מרכזית בהשוואת המחירים לעולם היא שהשוואה זו מתבססת מטבע הדברים על נתונים משנת 2014. אלא שמאז תחילת 2015 חלה ירידה חדה במחירי הגז הטבעי בעולם, בשל גידול בהיצע הנפט והפחם. מחירה של יחידת חום בבורסה בארה"ב צנח מאז תחילת השנה מ-4 דולר ל-2.8 דולר. על פי נתוני הבנק העולמי, המחיר הממוצע של יחידת חום באירופה ירד מ-9.77 דולר ביוני 2014 ל-7.29 דולר ביוני 2015.
הצמדה של מחירי הגז בחוזים שעליהם חתומות חברת החשמל ויצרניות הגז הפרטיות למחירים בעולם הייתה עשויה להבטיח שהפער שקיים כיום בין המחירים בארץ למחירים במדינות אחרות יישמר. אלא שבחוזים הללו מחירי הגז אינם מוצמדים למחיר הגז בעולם אלא למדד המחירים לצרכן בארה"ב בתוספת אחוז. כך יכול לאורך זמן להיווצר מצב שבעולם המחיר יורד ובארץ המחיר עולה. יש לציין כי במסגרת מתווה הגז מוצע מנגנון של פיקוח על המחירים, אך מנגנון זה קובע כי המחיר לא יוכל לעלות מעל לרמה של 5.5 דולר, הוא אינו מציע פתרון למצב שבו המחיר בכל העולם יורד, ורק בישראל לא.
לפנייה לכתב/ת 
